חוק לישראל - פרשת מסעי, יום רביעי

תורה

(טז) וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִינָי וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה: וּנְטָלוּ מִמַדְבְּרָא דְסִינָי וּשְׁרוֹ בְּקִבְרֵי דִמְשַׁאֲלֵי:
(יז) וַיִּסְעוּ מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה וַיַּחֲנוּ בַּחֲצֵרֹת: וּנְטָּלוּ מִקִבְרֵי דִמְשַׁאֲלֵי וּשְׁרוֹ בַּחֲצֵרוֹת:
(יח) וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה: וּנְטָלוּ מֵחֲצֵרֹת וּשְׁרוֹ בְּרִתְמָה:
(יט) וַיִּסְעוּ מֵרִתְמָה וַיַּחֲנוּ בְּרִמֹּן פָּרֶץ: וּנְטָלוּ מֵרִתְמָה וּשְׁרוֹ בְּרִמוֹן פָּרֶץ:
(כ) וַיִּסְעוּ מֵרִמֹּן פָּרֶץ וַיַּחֲנוּ בְּלִבְנָה: וּנְטָלוּ מֵרִמוֹן פָּרֶץ וּשְׁרוֹ בְּלִבְנָה:
(כא) וַיִּסְעוּ מִלִּבְנָה וַיַּחֲנוּ בְּרִסָּה: וּנְטָלוּ מִלִבְנָה וּשְׁרוֹ בְּרִסָה:

נביאים ירמיה פרק ב

(יט) תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ וּדְעִי וּרְאִי כִּי רַע וָמָר עָזְבֵךְ אֶת יְהוָה אֱלֹהָיִךְ וְלֹא פַחְדָּתִי אֵלַיִךְ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת: אַיְתֵיתִי עַלָךְ יִסוּרִין וְלָא מְנַעְתָּ מִבִּשְׁתִּיךְ וְעַד דְלָא תַבְתָא לְאוֹרַיְתָא פּוּרְעָנוּתָא תִּתְעֲבֵיד מִנִיךְ וּדְעִי וַחֲזִי אֲרֵי בִּישְׁתָּא וּטְרִידָא אַיְתִי עֲלָךְ יְרוּשְלֵם עַל דִשְבַקְתָא יַת פוּלְחָנָא דַיְיָ אֱלָהָךְ וְלָא שַׁוִיתָא דַחֲלְתִי לִקְבֵיל עֵינָךְ אַמַר יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת:
(כ) כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ נִתַּקְתִּי מוֹסְרֹתַיִךְ וַתֹּאמְרִי לֹא (אעבד) אֶעֱבוֹר כִּי עַל כָּל גִּבְעָה גְּבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן אַתְּ צֹעָה זֹנָה: אֲרֵי מֵעַלְמָא תַבְרִית נִיר עַמְמַיָא מִצַוָרֵיכוֹן פְּסָקִית חֲנִקֵיכוֹן וַאֲמַרְתּוּן לָא נוֹסַף עוֹד לְמֶעְבַר עַל מֵימְרָךְ אֲרֵי עַל רָמָא מְנַטְּלָא וּתְחוֹת כָל אִילָן עַבּוּף אַתְ פַלְחָא לְטַעֲוָתָא:
(כא) וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה: וַאֲנָא קְיַמְתְּכוֹן קֳדָמַי כְּמִנְצַב גַפְנָא בְחִירָא כּוּלְּכוֹן עָבְדֵי קְשׁוֹט וְאֵיכְדֵין אִשְׁתַּנֵיתוּן קֳדָמַי בְּעוֹבָדֵיכוֹן מְקַלְקְלַיָא סְטֵיתוּן מִבָתַר פוּלְחָנִי הֲוֵיתוּן כְּגֶפֶן דְּלֵית בֵיהּ הַנָאָה:
(כב) כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה: אֲרֵי אִם תְּדַמָּן לְאִתְנַקָאָה מִחוֹבִיך כְמָא דִּמְנַקֵּן בְּנִתְרָא וּמְחַוְרִין בְּבוֹרִיתָא הָא כְּרוֹשֶׁם כִּתְמָא דְלָא דְּכֵי כֵן סְגִיאוּ חוֹבִיך קֳדָמַי אַמַר יְיָ אֱלֹהִים:
(כג) אֵיךְ תֹּאמְרִי לֹא נִטְמֵאתִי אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא דְּעִי מֶה עָשִׂית בִּכְרָה קַלָּה מְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ: אֵיכְדֵין תֵּימְרִין לָא אִסְתָאָבִית וּבָתַר טַעֲוַת עַמְמַיָא לָא הַלִכִית זְקִיפִי עֵינַיִךְ עַל אוֹרְחָתִיךְ כַד הֲוִית יַתְבָא בְחֵילְתָא לְקָבֵיל בֵית פְּעוֹר דְעִי מָה עָבַדְתְּ הֲוֵית דַמְיָא לְיַנְקָא קַלִּילָא דִּמְקַלְקְלָא אוֹרְחָתָהָא:
(כד) פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר בְּאַוַּת (נפשו) נַפְשָׁהּ שָׁאֲפָה רוּחַ תַּאֲנָתָהּ מִי יְשִׁיבֶנָּה כָּל מְבַקְשֶׁיהָ לֹא יִיעָפוּ בְּחָדְשָׁהּ יִמְצָאוּנְהָ: כְּעָרוֹדָא דִּמְדוּרָהּ בְמַדְבְרָא בִּרְעוּת נַפְשָׁה שַׁתְיָא רוּחָא כְּיָרוֹדָא כֵן כְּנִשְׁתָּא דְיִשְּׂרָאֵל מְרָדַת וְטָעַת מִן אוֹרַיְתָא וְלָא צַבְיָא לְמֵיתַב נְבִיָא אֵימַר לָהּ כָל בָּעָהָא דְאוֹרַיתִי לָא יִשְׁתַּלְהוּן בְּזִמְנָהּ יַשְׁכְּחוּנָּהּ:

כתובים תהילים פרק צב

(י) כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יְהוָה כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן: אֲרוּם הָא בַעֲלֵי דְבָבָךְ יְיָ אֲרוּם הָא בַעֲלֵי דְבָבָךְ יְהוֹבְדוּן לְעַלְמָא דְאָתֵי מִתְפָּרְשִׁין מִן סִיעָתְהוֹן דְצַדִיקַיָא כָּל עָבְדֵי שְׁקָר:
(יא) וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן: וְזֵקְפְתָּא הֵיךְ רֵימְנָא תוּקְפִי יָתִי בִּמְשַׁח רְבוּתָא רַטִיבָא דְזַיִת עַבּוּף:
(יב) וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי: וְאִסְתַּכָּלַת עַיְנִי בְּאוּבְדָנָא דִמְעִיקֵי בְּקָיְמִין עֲלַי לְאַבְאָשָׁא שָׁמְעָן אוּדְנַי קָל תְּבִירְהוֹן:
(יג) צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה: צַדִיקָא הֵיךְ דִקְלָא יְלַבְלֵב פִּרֵין הֵיךְ אַרְזָא בְּלִבְנָן יִסְגֵא וְיַעְבֵּיד שָׁרָשִׁין:
(יד) שְׁתוּלִים בְּבֵית יְהוָה בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ: בְּנוֹי יֶהֱווֹן שְׁתִילִין בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַיָי בְּדָרַת בֵּית אֱלָהָנָא יְלַבְלְבוּן:
(טו) עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ: תּוּב כַּאֲבָהָתְהוֹן יַעְבְּדוּן בְּנִין בְּשֵּׂיבוּ דְהֵנִין וְרַטִיבִין יְהוֹן:

משנה עבודה זרה פרק ב

א. אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפֻנְדְּקָאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָרְבִיעָה. וְלֹא תִתְיַחֵד אִשָּׁה עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת. וְלֹא יִתְיַחֵד אָדָם עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תְיַלֵּד אֶת הַנָּכְרִית, מִפְּנֵי שֶׁמְּיַלֶּדֶת בֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה. אֲבָל נָכְרִית, מְיַלֶּדֶת בַּת יִשְׂרָאֵל. בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תָנִיק בְּנָהּ שֶׁל נָכְרִית. אֲבָל נָכְרִית, מְנִיקָה בְנָהּ שֶׁל יִשְׂרְאֵלִית בִּרְשׁוּתָהּ:

ברטנורה  (א) אין מעמידין בהמה בפונדקאות. העשוין להתאכסן שם עוברי דרכים לפי שהעו''ג חשודים על הרביעה אפילו נקבות אצל נקבות אסור לפי שהעו''ג מצויים אצל נשי חביריהם ופעמים שאינו מוצאה ומרביע את הבהמה: ולא תתיחד אשה עמהן. אפילו ביחוד שכיוצא בו אצל ישראל מותר. כגון שאשתו עמו אצל עו''ג אסור דעו''ג אין אשתו משמרתו: לא תילד את העובדת כוכבים. מפני שמגדלת בן לע''ג ובשכר מותרת משום איבה: אבל עובדת כוכבים מילדת בת ישראל. בזמן שאחרות עומדות על גבה. אבל בינה ובינה לא. שחשודה על שפיכות דמים שמא תהרגנו:

ב. מִתְרַפְאִין מֵהֶן רִפּוּי מָמוֹן, אֲבָל לֹא רִפּוּי נְפָשׁוֹת. וְאֵין מִסְתַּפְּרִין מֵהֶן בְּכָל מָקוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מֻתָּר, אֲבָל לֹא בֵינוֹ לְבֵינוֹ:

ברטנורה  (ב) רפוי ממון. בהמתו: רפוי נפשות. גופו. ואם אמר לו סם פלוני יפה לך אפילו רפוי נפשות מותר להתרפאות ממנו: אבל לא בינו לבינו. ואי רואה במראה מותר. דמימר אמר העו''ג הואיל ומסתפר הכי אדם חשוב הוא ומתיירא להורגו:

ג. אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין וְאִסוּרָן אִסוּר הֲנָאָה, הַיַּיִן, וְהַחֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן, וְחֶרֶס הַדְרִיָּנִי, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בִזְמַן שֶׁהַקֶּרַע שֶׁלּוֹ עָגוֹל, אָסוּר. מָשׁוּךְ, מֻתָּר. בָּשָׂר הַנִּכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה, מֻתָּר. וְהַיּוֹצֵא, אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְזִבְחֵי מֵתִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. הַהוֹלְכִין לַתַּרְפּוּת, אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם. וְהַבָּאִין, מֻתָּרִין:

ברטנורה  (ג) שהיה מתחלתו יין. לאפוקי היכא דקנה העו''ג חומץ מישראל דלא מתסר בהנאה. דטעמא דמתסר בהנאה משום דלמא נסכיה לע''ג. וחומץ לא קא מנסך לע''ג: וחרס הדרייני. אדריאנוס קיסר היה מגבל טיט ביין ועושה ממנו כלים ולא היה מצרפן בכבשן. ונושאים אותן במלחמה וכשרוצים לשתות משימים אותם החרסים במים. ונמוחים שם והטיט שוקע למטה ונשאר היין מזוג במים ועל שם אדרייאנוס נקרא חרס הדרייני: עורות לבובים. קורעים הבהמה מחיים כנגד הלב כמין נקב עגול. ומוציאין הלב ומקריבין אותו לע''ג: משוך מותר. שאין עושין לע''ג אלא עגול והלכה כרשב''ג: היוצא אסור בהנאה. שכבר נעשה תקרובות: לתרפות. לטעות ע''ג מקום ערותה שלאשה נקרא בית תורפה: אסור לשאת ולתת עמהם. דאזלו ומודו לע''ג ועוד דזבני מידי דצריך תקרובת ע''ג והלכה כר''ע:

ד. נוֹדוֹת הַגּוֹיִם וְקַנְקַנֵּיהֶן וְיַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּנוּס בָּהֶן, אֲסוּרִין וְאִסוּרָן אִסוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין אִסוּרָן אִסוּר הֲנָאָה. הַחַרְצַנִּים וְהַזָּגִין שֶׁל גּוֹיִם, אֲסוּרִין וְאִסוּרָן אִסוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לַחִין, אֲסוּרִין. יְבֵשִׁין, מֻתָּרִין. הַמֻּרְיָס וּגְבִינוֹת בֵּית אֻנְיָקִי שֶׁל גּוֹיִם, אֲסוּרִין וְאִסוּרָן אִסוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין אִסוּרָן אִסוּר הֲנָאָה:

ברטנורה  (ד) נודות. של עור: וקנקנים. של חרס: אין איסורן איסור הנאה. ודינייהו הכי אם חדשים הם מותר לתת לתוכן יין מיד ואם הכניס בהן העו''ג יין לקיום ממלא אותם מים ומשהה בתוכן שלשה ימים מעת לעת אלא שמערה המים בכל יום מעת לעת של ג' ימים ומשים מים אחרים תחתיהם ואחר כך מותר לשום בתוכו יין. ואם ישנו י''ב חדש שלא היה בהם יין של עו''ג מותרין מיד אחר שנה בלי ערוי: חרצנים וזגים. פסולת של ענבים וגרעינים שבפנים והקליפים שבחוץ: לחים. כל י''ב חדש אסורים בהנאה: ויבשים. לאחר י''ב חדש מותרין באכילה: המורייס. שומן שלדגים רגילין היו שמערבין בו יין. אבל אם ניכר ממנו שלא נתערב בו יין כ''ע לא פליגי דשרי: בית אונייקי. שם כפר שרוב עגלים הנמצאים שם קרבים לע''ג. ר''מ חייש למיעוטא וסבר דאף על גב דרוב עגלים הוי מיעוטא כנגד שאר בהמות חיישינן למיעוטא. וכל הגבינות הנמצאות שם אמרינן דלמא בקיבת עגלי ע''ג העמידן. וחכמים לא חיישי למעוטא. ואין הלכה כר''מ בכל הני תלתא בבי:

ה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, שָׁאַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּשֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדָּרֶךְ. אָמַר לוֹ, מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ גְּבִינוֹת שֶׁל גּוֹיִם. אָמַר לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּקֵבָה שֶׁל נְבֵלָה. אָמַר לוֹ, וַהֲלֹא קֵבַת עוֹלָה חֲמוּרָה מִקֵּבַת נְבֵלָה וְאָמְרוּ כֹּהֵן שֶׁדַּעְתּוֹ יָפָה שׂוֹרְפָהּ חַיָּה וְלֹא מוֹעֲלִין. (חָזַר) וְאָמַר לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּקֵבַת עֶגְלֵי עֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר לוֹ, אִם כֵּן, לָמָּה לֹא אֲסָרוּהָ בַהֲנָאָה. הִשִּׂיאוֹ לְדָבָר אַחֵר, אָמַר לוֹ, יִשְׁמָעֵאל אָחִי, הֵיאָךְ אַתָּה קוֹרֵא (שיר השירים א) כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן, אוֹ כִּי טוֹבִים דּוֹדַיִךְ. אָמַר לוֹ, כִּי טוֹבִים דּוֹדַיִךְ. אָמַר לוֹ, אֵין הַדָּבָר כֵּן, שֶׁהֲרֵי חֲבֵרוֹ מְלַמֵּד עָלָיו, לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים:

ברטנורה  (ה) מפני מה אסרו גבינות של עו''ג. באכילה. ולרבנן קא בעי. ומשום חלב של בהמה טמאה ליכא למיחש דקים לן דחלב בהמה טמאה אינה נקפה: שורפה חיה. דפרשא בעלמא היא: בקיבת עגלי ע''ג. ואף על גב דפרשא בעלמא היא אסור דשאני ע''ג דכתיב בה (דברים יג) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם: השיאו לדבר אחר. ולא רצה להגיד טעמו של דבר מפני שעדיין לא עברו י''ב חדש שנגזרה גזירה זו וכי גזרי רבנן גזירה לא מגלו לטעמא עד תריסר ירחי שתא עד שתתפשט גזירתן דלמא איכא דלא ס''ל לטעמא ואתי לזלזולי ביה וטעמא דאסרו גבינות של עו''ג מפני שמעמידין אותה בעור קיבה של שחיטת עו''ג שהיא נבלה ואף על פי שהוא דבר מועט כנגד כל החלב כיון שהוא מעמיד החלב ועושה בו מעשה לא בטל דקי''ל הכל הולך אחר המעמיד. ומשום בשר בחלב לא היה אסור כיון שהבשר בפני עצמו מותר אינו אוסר בחלב אף על פי שמעמידו עד שיתן בו טעם אבל דבר של איסור מעיקרו אוסר בהיתר. אף על פי שאינו נותן בו טעם כל זמן שהוא מעמיד: כי טובים דודיך מיין. הקדוש ברוך הוא אומר כן לכנסת ישראל: אין הדבר כן. אלא כנסת ישראל אמרה לפני הקדוש ברוך הוא ערבים עלי דברי דודיך כלומר תקנות שתקנו וגזרו החכמים יותר מיינה של תורה. מעיקר תורה שבכתב:

ו. אֵלּו דְבָרִים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין וְאֵין אִסוּרָן אִסוּר הֲנָאָה, חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גּוֹי וְאֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ, וְהַפַּת, וְהַשֶּׁמֶן שֶׁלָּהֶן. רַבִּי וּבֵית דִּינוֹ הִתִּירוּ בְשֶּׁמֶן. וּשְׁלָקוֹת, וּכְבָשִׁין שֶׁדַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכָן יַיִן וָחֹמֶץ, וְטָרִית טְרוּפָה, וְצִיר שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָה [כִלְבִּית שׁוֹטֶטֶת בּוֹ], וְהַחִילָק, וְקרֶט שֶׁל חִלְתִּית, וּמֶלַח סַלְקוֹנְטִית, הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין וְאֵין אִסוּרָן אִסוּר הֲנָאָה:

ברטנורה  (ו) הפת והשמן וכו'. כל הני אסורין משום חתנות ופת של נחתומין התירוהו אבל פת של בעלי בתים לא הותר אלא להולכי דרכים ובשעת הדחק. והשמן ראו שלא פשט איסורו ונמנו עליו והתירוהו כדמסיק במתניתין: ושלקות. כל דבר שבשלו אותו העו''ג ואפילו בשלו אותו בכליו של ישראל ובפניו שאין לחוש לתערובות איסור ולגיעולי עו''ג אסרוהו משום בשולי עו''ג והוא שלא סייע בו ישראל לא בתחלה ולא בסוף ולא אסרו משום בשולי עו''ג אלא דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי ועולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת אבל אם חסר אחת מאלו אין בו משום בשולי עו''ג: וכבשין שדרכן לתת בהן יין. אין איסורן איסור הנאה לפי שאין טעם היין ניכר בהן אבל באכילה אסורין: טרית טרופה. מין דגים טהורים שטורפין אותן דק דק ואינן נכרין ואסורים כשנלקחו מן העו''ג שמא (נכתש) עמהם דג טמא: וציר שאין בו דגה. דג קטן שנקרא כלבית ודרכו שהוא גדל בתוך (ציר של) דגים טהורים וכשיש ציר דג טמא מעורב עמו לא יגדל בו כלבית: והחילק. מן דגים קטנים טהורים ואין להם סנפיר וקשקשת ועתיד לגדל אחר זמן ודגים קטנים טמאים הדומים להם מתערבים עמהם ואינם ניכרים אפילו כשאינה טרופה אבל טרית אין הדגים טמאים דומים לה ולכך שרי כשאינה טרופה: חלתית. כך שמה בערבי וחותכין קרטין בסכין ואסורה משום שמנונית דסכין דאגב חריפותא (דחלתית) ממתקת היא טעם דשמנונית הנבלע בה: ומלח סלקונטית. מלח שכל גדולי רומי אוכלין אותה רגילין למשוח אותה בחלב חזיר ובשומן דגים טמאים והיא גסה ולבנה ביותר: וישראל רואהו. לאו דוקא רואהו אלא כיון דאי קאי חזי ליה אף על גב דכי יתיב לא חזי ליה העו''ג ארתותי מרתית אמר השתא קאי וחזי לי: והדברניות. החלות שרודין מן הכוורת שבהם הדבש אף על פי שהם נוטפות לא חיישינן שמא עיר' בהם יין נסך. פירוש אחר אשכלות של ענבים אף על פי שהיין נוטף מהן אין בהן משום יין נסך. ואין בהם משום הכשר משקה שיהא מוכשר לטומאה דסתמן לאכילה ולא ניחא ליה במשקה הנוטף מהן: וטרית שאינה טרופה. ואף על פי שהיא עשויה חתיכות (נשאר) ראש הדג ושדרתו קיימין וניכר שהוא טהור: עלה של חלתית. דהא לא מפסקי לה בסכין: וזיתים גלוסקאות מגולגלים. זיתים הכנוסים בכלי עגול ומתחממים ונעצרים מאליהן ונעשים כגלוסקים מגולגלים כמו ביצה מגולגלת שנתחממו: השלחין אסורין. אם נתרככו הזיתים כל כך עד שכשלוקח הזית בידו הגרעין שבתוכו משתלח ונופל מאליו אסורין. דמחמת היין נתרככו. ואין הלכה כר' יוסי: מן הסלולה. מן הסל שלפני החנוני אסורים שמזלף עליהן יין כדי שיתרככו: מן ההפתק. ממקום שכונסן שעוצרים אותם שם זה על זה מותרים שאינו מזלף עליהם יין עד שנותנן לפניו למכור: וכן לתרומה. וכן כהן החשוד למכור תרומה לשם חולין כל הנמצא לפניו אסור שמא תרומה היא. אבל הבא מן האוצר מותר. דארתותי מרתת דלמא שמעי רבנן ויפקירו כל האוצר:

ז. אֵלּו מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה, חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גוֹי וְיִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ, וְהַדְּבָשׁ. וְהַדַּבְרָנִיּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁמְּנַטְּפִין, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם הֶכְשֵׁר מַשְׁקֶה. וּכְבָשִׁין שֶׁאֵין דַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכָן יַיִן וָחֹמֶץ, וְטָרִית שֶׁאֵינָהּ טְרוּפָה, וְצִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ דָּגָה, וְעָלֶה שֶׁל חִלְתִּית, וְזֵיתִים גְּלֻסְקָאוֹת הַמְגֻלְגָּלִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַשְּׁלוּחִין, אֲסוּרִין. הַחֲגָבִים הַבָּאִים מִן הַסְלוּלָה, אֲסוּרִין. מִן הַהֶפְתֵּק, מֻתָּרִין. וְכֵן לַתְּרוּמָה:

גמרא ע''ז דף כ''ה ע''א

לֹא תִּתְיַיחֵד אִשָּׁה עִמָּהֶן. בְּמַאי עַסְקֵינָן אִילֵימָא בְּחַד דְּכָוָותָהּ גַּבֵּי יִשְׂרָאֵל מִי שָׁרֵי וְהָתְנַן לֹא יִתְיַיחֵד אִישׁ אֶחָד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים. אֶלָּא בִתְלָתָא דְּכַוָּותָהּ גַּבֵּי יִשְׂרָאֵל בִּפְּרוּצִים מִי שָׁרֵי. וְהָתְנַן אֲבָל אִשָּׁה אַחַת מִתְיַיחֶדֶת עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִכְּשֵׁרִים אֲבָל בִּפְּרוּצִים אֲפִילוּ עֲשָׂרָה נָמֵי לֹא מַעֲשֵׂה הָיָה וְהוֹצִיאוּהָ עֲשָׂרָה בְּמִטָּה. לֹא צְרִיכָא בְּאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ נָכְרִי אֵין אִשְׁתּוֹ מְשַׁמְרָתוֹ אֲבָל יִשְׂרָאֵל אִשְׁתּוֹ מְשַׁמְרָתוֹ וְתֵיפוּק לֵיהּ מִשּׁוּם שְׁפִיכוּת דָּמִים אָמַר רַב יִרְמִיָה בְּאִשָּׁה חֲשׁוּבָה עַסְקֵינָן דְּמִרְתְּתֵי מִינָהּ. רַב אִידִי אָמַר אִשָּׁה כְלֵי זַיְינָהּ עָלֶיהָ מַאי בִינַיְיהוּ. אִיכָּא בִינַיְיהוּ אִשָּׁה חֲשׁוּבָה בֵּין הָאֲנָשִׁים וְשֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּבָה בֵּין הַנָּשִׁים. תַּנְיָא כַּוָּותֵיהּ דְּרַב אִידִי בַר אָבִין הָאִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁהַשָּׁלוֹם עִמָּה לֹא תִתְיַחֵד עִמָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת וְלֹא יִתְיַיחֵד אָדָם עִמָּהֶן. תָּנוּ רַבָּנָן יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּזְדַמֵּן לוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּדֶּרֶךְ טוֹפְלוֹ לִימִינוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר בְּסַיִּיף טוֹפְלוֹ לִימִינוֹ בְּמַקֵּל טוֹפְלוֹ לִשְׂמֹאלוֹ. הָיוּ עוֹלִין בְּמַעֲלָה אוֹ יוֹרְדִין בִּירִידָה לֹא יְהֵא יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה וְעוֹבֵד גִּלּוּלִים לְמַעֲלָה אֶלָּא יִשְׂרָאֵל לְמַעֲלָה וְעוֹבֵד גִלּוּלִים לְמַטָּה. וְאַל יָשׁוּחַ לְפָנָיו שֶׁמָּא יָרוּץ אֶת גּוּלְגַּלְתּוֹ. שָׁאֲלוֹ לְהֵיכַן הוֹלֵךְ יַרְחִיב לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ כְּדֶרֶךְ שָׁעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ לְעֵשָׂו הָרָשָׁע עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אַדֹנִי שְׂעִירָה וּכְתִיב וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכּוֹתָה. מַעֲשֵׂה בְתַלְמִידֵי רִבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים לִכְזִיב פָּגְעוּ בָּהֶן לִסְטִים אָמְרוּ לָהֶם לְאָן אַתֶּם הוֹלְכִים אָמְרוּ לָהֶם לְעַכּוֹ. כֵּיוַן שֶׁהִגִּיעוּ לִכְזִיב פִּירְשׁוּ אָמְרוּ לָהֶם מִי אַתֶּם. אָמְרוּ לָהֶן תַּלְמִידֵי רִבִּי עֲקִיבָא. אָמְרוּ לָהֶם אַשְׁרֵי רִבִּי עֲקִיבָא וְתַלְמִידָיו שֶׁלֹּא פָגַע בָּהֶן אָדָם רַע מֵעוֹלָם. רַב מְנַשִּׁי הֲוָה אָזִיל לְבֵי תוֹרְתָא פָּגְעוּ בֵּיהּ גַנְבֵי אָמְרוּ לֵיהּ לְאָן קָאַזְלָת אָמַר לָהֶן לְפוּמְבְּדִיתָא כִּי מָטָא לְבֵי תוֹרְתָא פָּרִישׁ. אָמְרוּ לֵיהּ תַּלְמִידוֹ דִיְהוּדָה רַמָּאי אַתְּ אָמַר לְהוּ יַדְעִיתוּ לֵיהּ יְהֵא רַעֲוָא דִילְהֲווּ אִינְשֵׁי בְשַׁמְתָּא אָזְלוּ עָבְדוּ גְנֵיבְתִי עֶשְׂרִין וְתַרְתִּין שְׁנִין וְלֹא אַצְלְחוּ כֵּיוַן דְּחָזוּ אָתוּ כוּלְהוּ תַּבְעֵי שַׁמְתַּיְיהוּ וַהֲווֹ בְהוּ חַד גִּירְדְנָא דְלֹא אָתָא לְשַׁרוּיֵי שַׁמְתֵּיהּ אַכְלֵיהּ אַרְיָא הַיְינוּ דְאַמְרֵי אִינְשִׁי גִירְדְנָא דְלָא טַיִּיזָן שַׁתָּא בָּצִיר מִשְּׁנֵי. תָּא חֲזֵי מַה בֵּין גַּנְבֵי בָבֶל לְלִסְטִים דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

רש''י  עם שתי נשים. שדעתן קלות ושתיהן תתרצנה לעבירה: בפרוצים מי שרי. ולמה ליה לתנא לאשמעינן נכרי הא אפי' ישראל דכוותייהו אסירי: והוציאו עשרה. פרוצים לאשת איש זונה במטה חוץ לעיר כעין קוברי מת שלא יבינו: באשתו. של כותי: ותיפוק ליה. בלא עבירה נמי לא תתיחד משום ש''ד: באשה חשובה. בין האנשים ובין הנשים אשה יפה וקרובה למלכות דמסתפי מינה ולא קטלי לה: כלי זיינה עליה. אע''פ דאינה חשובה אין הורג אותה אלא בא עליה: איכא בינייהו אשה חשובה בין האנשים. קרובה למלכות: ואינה חשובה בין הנשים. אינה יפה. לרבי ירמיה שריא ליחודי דמשום ש''ד ליכא דהא קרובה למלכות היא ומשום עריות נמי ליכא דמכוערת היא, לרב אידי דאמר סתם אשה כלי זיינה עליה אסורה ליחודי: שהשלום עמה. דודאי לא יהרגנה דהא כלי זיינה עליה: לא תתיחד כו'. והיינו כרב אידי. השלום עמה משמע היא נושאת את שלומה ואינה צריכה לשלום מלכות: טופלו לימינו. מחברו לכותי לימינו של ישראל שאם ירצה כותי להרגו ישלח ישראל יד ימינו ויאחוז בו: למעלה. בעליה ילך ישראל לפני הכותי ובירידה יוליך הכותי לפניו: לא ישחה. הישראל לפני הכותי ליטול כלום: שמא ירוץ. ירוצץ: נסע סכותה. ולא הלך עד שעיר: לעכו. רחוק מכזיב: בשמתא. לפי שהיה אדם גדול ושמתיה חיילא: גרדן דלא טייזן. עניו אין לו בושת פנים: גנבי דבבל. שפגעו בתלמידי ר''ע ספרו בשבחו ואע''פ שסתם לסטים פריצים מגנבים להודיעך שבחה של ארץ ישראל:

זוהר ויגש דף ר''ט ע''ב

וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַרְעֹה (תָּא חֲזִי) מַאן דְּצָלִי צְלוֹתֵיהּ וְקָם קָמֵי מָארֵיהּ אִצְטְרִיךְ לֵיה דְלָא לְמִשְׁמַע קָלֵי בִצְלוֹתֵיהּ וּמַאן דְּאַשְׁמַע קָלֵיהּ בִצְלוֹתֵיהּ צְלוֹתֵיהּ לָא אִשְׁתְּמַע מָאי טַעְמָא בְגִין דִּצְלוֹתָא לָאו אִיהִי הַהוּא קָלָא דְאִשְׁתְּמַע דְּהַהוּא קוֹל דְּאִשְׁתְּמַע לָאו הִיא צְלוֹתָא. וּמָאן אִיהִי צְלוֹתָא דָּא קָלָא אַחֲרָא דְתַלְיָא בְקָלָא דְאִשְׁתְּמַע וּמָאן הִיא קָלָא דְאִשְׁתְּמַע דָּא הַהוּא קוֹל דְּהוּא בְוָא''ו קָלָא דְתַלְיָא בֵיה דָא הַהוּא קָל בְּלָא וָא''ו וּבְגִין כַּךְ לָא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמִשְׁמַע קָלֵיהּ בִצְלוֹתֵיהּ אֶלָּא לְצַלָּאָה בְלַחֲשׁ בְּהַהוּא קָלָא דְלָא אִשְׁתְּמַע וְדָא הִיא צְלוֹתָא דְאִתְקַבָּלַת תָּדִיר וְסִימָנִיךְ וְהַקֹּל נִשְׁמַע קָּל בְּלָא וָא''ו נִשְׁמַע דָא הִיא צְלוֹתָא דְהִיא בַחֲשָׁאי דִּכְתִיב בְּחַנָּה (שמואל א א) וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ דָּא הִיא צְלוֹתָא דְקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא קָבִּיל כַּד אִתְעֲבִיד גּוֹ רְעוּתָא וְכַוָּונָה וְתִקּוּנָא כִּדְּקָא יָאוּת וּלְיַחֲדָא יְחוּדָא דְמָרֵיהּ כִּדְּקָא יָאוּת בְּכָל יוֹמָא. תָּא חֲזֵי וְהַקֹּל נִשְׁמַע דָא הוּא קָל בְּלָא וָא''ו דָּא הִיא קָלָא דִבְכָאת עַל מִקְדַשׁ רִאשׁוֹן וְעַל מִקְדָשׁ שֵׁנִי נִשְׁמַע כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ירמיה לא) קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמַע בְּרָמָה מַאי בְּרָמָה דָּא הוּא עַלְמָא עִלָּאָה עַלְמָא דְאָתֵי וְסִימָנִיךְ מִן הָרָמָה וְעַד בֵּית אֵל (תהלים קו) מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם הָכָא בְרָמָה דָא עַלְמָא עִלָּאָה דְהָא בְהַהִיא שַׁעְתָּא דִי בְרָמָה נִשְׁמַע כְּדֵין מַה כְתִיב (ישעיה כב) וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וְגוֹמֵר וְהַקֹּל נִשְׁמַע לְעֵילָא לְעֵילָא מָאי טַעְמָא בְּגִין דְּוָא''ו אִתְרַחָק וְאִסְתַּלָק מִינָהּ וּכְדֵין (ירמיה לא) רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. כִּי אֵינֶנּוּ כִּי אֵינָם מִבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא כִּי אֵינֶנּוּ וְהָא אוֹקִימְנָא כִּי אֵינֶנּוּ דְּבַעֲלָהּ לָא אִשְׁתְּכַח עִמָּהּ דְאִלְמָלֵי בַעֲלָהּ יִשְׁתְּכַח עִמָּהּ תִּתְנָחֵם עֲלַיְיהוּ דְהָא כְדֵין בְּנָהָא לָא יְהוֹן בְּגָלוּתָא וּבְגִין דְּאֵינֶנּוּ לָאו אִיהִי מִתְנַחֲמָא עַל בְּנָהָא בְּגִין דִּבְּנָהָא אִתְרַחֲקוּ מִינָהּ עַל דְּאֵינֶנוּ עִמָּה. תָּא חֲזֵי כַּד יָקִים קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְהַאי קָל מֵעַפְרָא וְיִתְחַבֵּר בְּוָא''ו כְּדֵין כָּל מַה דְאִתְאֲבִיד מִינַיְיהוּ בְזִמְנָא דְגָלוּתָא יִתְהַדָּר וְיִתְעַדְּנוּן בִּנְהוֹרִין עִלָּאִין דְּאִתּוֹסְפָן מִגּוֹ עָלְמָא עִלָּאָה כְמָה דְאָמַר (ישעיה כז) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאוֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלַיִם:

תרגום הזוהר
וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה: רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, כָּל אָדָם הַמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ, צָרִיךְ לְהַקְדִּים לוֹ בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וּלְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ בַּזְּמָן שֶׁצָרִיךְ. בַּבֹּקֶר יִתְאָחֵד בִּימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא חֶסֶד. בְּמִנְחָה יִתְאָחֵד בִּשְׂמֹאלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְנִצְרָךְ לָאָדָם תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּתְאָחֵד בּוֹ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּבֵאֲרוּהוּ. מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ, צָרִיךְ שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ. וּמִי שֶׁמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ, תְּפִלָּתוֹ אֵינָהּ מִתְקַבֶּלֶת. מַה הַטַּעַם. הוּא, מִשּׁוּם שֶׁהַתְּפִלָּה אֵינָהּ אוֹתוֹ הַקּוֹל הַנִּשְׁמָע, כִּי הַקּוֹל הַנִּשְׁמָע אֵינוֹ תְּפִלָּה. וּמַה הִיא תְּפִלָּה, הִיא קוֹל אַחֵר הַתָּלוּי בַּקּוֹל הַנִּשְׁמָע. וּמַה הוּא הַקּוֹל נִשְׁמָע, זֶה אוֹתוֹ הַקּוֹל שֶׁהוּא עִם ו'. וְהַקּוֹל הַתָּלוּי בּוֹ, בַּקּוֹל הַנִּשְׁמָע, הוּא קֹל בְּלֹא ו'. וּמִשּׁוּם זֶה אֵין הָאָדָם צָרִיךְ לְהַשְּׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ, אֶלָּא לְהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ, בְּקוֹל שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע, כִּבְחִינַת הַנּוּקְבָא, שׁה''ס תְּפִלָּה, וְעַל יְדֵי תְּפִלָּתֵנוּ מְיַחֲדִים הַקּוֹל שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע, עִם ז''א שֶׁהוּא הַקּוֹל הַנִּשְׁמָע. וְזוֹ הִיא תְּפִלָּה הַמִּתְקַבֶּלֶת תָּמִיד, לִהְיוֹתָהּ מִשְׁתּוֹקֶקֶת אָז בְּיוֹתֵר לְהִזְדַוֵּג עִם ז''א. וְזֶה שֶׁכָּתוּב וְהַקֹּל נִשְׁמַע, קֹל בְּלֹא ו', נִשְׁמָע, כְּלוֹמָר שֶׁמִּתְקַבֶּלֶת. זוֹ הִיא תְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּלַחַשׁ, שֶׁכָּתוּב בְּחַנָּה, וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמַע. זוֹ הִיא תְּפִלָּה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל, כְּשֶׁנַּעֲשֵׂית בְּרָצוֹן וְכַוָּנָה וּבְתִקּוּן כָּרָאוּי, וּכְשֶׁמְּיַחֵד יִחוּד רִבּוֹנוֹ בְּכָל יוֹם כָּרָאוּי לִהְיוֹת. בֹּא וּרְאֵה, וְהַקֹּל נִשְׁמַע: זֶהוּ קֹל בְּלִי ו', זֶהוּ קוֹל שֶׁבּוֹכֶה עַל בַּיִת רִאשׁוֹן וְעַל בַּיִת שֵׁנִי. נִשְׁמַע, הוּא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, קוֹל בָּרָמָה נִשְׁמָע. שׁוֹאֵל, בָּרָמָה, מַהוּ בָּרָמָה. הוּא הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, הָעוֹלָם הַבָּא. וְהַסִּימָן שֶׁלְּךְ, מִן הָרָמָה וְעַד בֵּית אֵל, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. אַף כָּאן, בָּרָמָה, זֶהוּ הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, כִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁנִּשְׁמַע בָּרָמָה, אָז מַה כָּתוּב, וַיִּקְרָא ה' אֱלֹקִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וְגוֹ'. וְהַקֹּל נִשְׁמָע, שֶׁנִּשְׁמַע לְמַעְלָה לְמַעְלָה, מַה הַטַּעַם מִשּׁוּם שֶׁהַו', נִתְרַחֵק וְנִסְתַּלֵּק מִמֶּנָּה, וְאָז רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ וְגוֹ' כִּי אֵינֶנּוּ. כִּי אֵינֶנּוּ, כִּי אֵינָם הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר. אֶלָּא כִּי אֵינֶנּוּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ, כִּי אֵינֶנּוּ, שֶׁבַּעֲלָהּ אֵינוֹ עִמָּהּ, שֶׁאִם בַּעֲלָהּ הָיָה נִמְצָא עִמָּהּ, הָיְתָה מִתְנַחֶמֶת עַל הַבָּנִים, כִּי אָז בָּנֶיהָ לֹא הָיוּ בַּגָּלוּת. וּמִשּׁוּם שֶׁאֵינֶנּוּ, אֵינָהּ מִתְנַחֶמֶת עַל הַבָּנִים שֶׁלָּהּ, כִּי הַבָּנִים נִתְרַחֲקוּ מִמֶּנָּהּ מִשּׁוּם שֶׁבַּעֲלָהּ אֵינֶנּוּ עִמָּהּ. בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָקִים לַקֹּל הַזֶּה מֵעָפָר וְיִתְחַבֵּר עִם הַו', אָז כָּל מַה שֶׁנֶּאֱבָד מֵהֶם מִיִּשְׂרָאֵל בִּזְמַן הַגָּלוּת, יַחֲזוֹר וְיָשׁוּב לָהֶם. וְיִתְעַדְּנוּ בְּאוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים הַנּוֹסָפִים לָהֶם מֵהָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע וְגוֹ'.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' תפלה פרק י''ב

א. הַמַּפְטִיר בְּנָבִיא צָרִיךְ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה אֲפִלּוּ שְׁלשָׁה פְּסוּקִים חוֹזֵר וְקוֹרֵא מַה שֶׁקָּרָא לְפָנָיו. וְלֹא יַפְטִיר בְּנָבִיא עַד שֶׁיִּגְלוֹל סֵפֶר תּוֹרָה. וְלֹא יִפְחוֹת מֵעֶשְׂרִים וְאֶחָד פְּסוּקִים וְאִם שָׁלָּם הָעִנְיַן בְּפַחוֹת מֵאֵלּוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹסִיף. וְאִם קָרָא עֲשָׂרָה פְּסוּקִים וְתִרְגְּמָן הַמְתַרְגֵּם דַּיּוֹ וַאֲפִלּוּ לֹא שִׁלַּם הָעִנְיָן. וּבְנָבִיא אֶחָד קוֹרֵא וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין. וּמְדַלֵּג מֵעִנְיָן לְעִנְיַן אַחֵר וְאֵינוֹ מְדַלֵּג מִנָּבִיא לְנָבִיא אֶלָּא בִּנְבִיאִים שֶׁל תְּרֵי עָשָׂר בִּלְבָד. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְדַלֵּג מִסּוֹף הַסֵּפֶר לִתְחִלָּתוֹ. וְכָל הַמְדַלֵּג לֹא יִשְׁהֶא בְּדִלּוּג אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִים הַמְתַרְגֵּם תַּרְגּוּמוֹ: ב. הַקּוֹרֵא בְנָבִיא יֶשׁ לוֹ לִקְרוֹת לְתוּרְגְּמָן שְׁלשָׁה פְּסוּקִים וְהַמְתַרְגֵּם מְתַרְגֵּם שְׁלשְׁתָּן זֶה אַחַר זֶה וְאִם הָיוּ שְׁלשָׁה הַפְּסוּקִים שָׁלש פַּרְשִׁיּוֹת לֹא יִקְרָא לַמְּתוּרְגְּמָן אֶלָּא אֶחָד אֶחָד בִּלְבָד:

מוסר
מספר חסידים סימן קנ''א

קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַמּוֹצִיאִים חֵטְא וְנִבוּל פֶּה אוֹ דָּבָר רָע עַל חַבְרֵיהֶם בְּכַוָּונָה וְאוֹמְרִים הַמָּקוֹם יִמְחוֹל לָנוּ וְאֵינָם בְּמַעֲלַת הַיִּרְאָה כִּי אֵינָם יִרְאֵי חֵטְא וְלֹא שֵׁבֶט אֱלֹהִים וְאֵימָתוֹ עֲלֵיהֶם שֶׁיּוּכְלוּ לְהַעֲמִיד אֶת עַצְמָם שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא מִפִּיהֶם הַדָּבָר רָע וְכָדוֹמֶה בְּעֵינֵיהֶם שֶׁהוּא מוֹחֵל לָהֶם בְּאָמְרָם הַצוּר יִמְחוֹל לָנוּ לֹא יֹאבֶה ה' סְלוֹחַ לוֹ כִּי יוֹדְעִים אוֹתוֹ וּמִתְכַוְונִים לִמְרוֹד: