חוק לישראל - פרשת מטות, יום חמישי

תורה

(ו) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ: וּשְׁלַח יָתְהוֹן משֶׁה אַלְפָא לְשִׁבְטָא לְחֵילָא יָתְהוֹן וְיָת פִּינְחָס בַּר אֶלְעָזָר כַּהֲנָא לְחֵילָא וּמָנֵי דְקוּדְשָׁא וַחֲצוֹצְרוֹת יַבֶּבְתָּא בִּידֵיהּ:
(ז) וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר: וְאִתְחַיָילוּ עַל מִדְיָן כְּמָא דְפַקֵיד יְיָ יָת משֶׁה וּקְטָלוּ כָּל דְכוּרָא:
(ח) וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב: וְיָת מַלְכֵי מִדְיָן קְטָלוּ עַל קְטִילֵיהוֹן יָת אֱוִי וְיָת רֶקֶם וְיָת צוּר וְיָת חוּר וְיָת רֶבַע חַמְשָׁא מַלְכֵי מִדְיָן וְיָת בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר קְטָלוּ בְּחַרְבָּא:
(ט) וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת נְשֵׁי מִדְיָן וְאֶת טַפָּם וְאֵת כָּל בְּהֶמְתָּם וְאֶת כָּל מִקְנֵהֶם וְאֶת כָּל חֵילָם בָּזָזוּ: וּשְׁבוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל יָת נְשֵׁי מִדְיָן וְיָת טַּפְלְהוֹן וְיָת כָּל בְּעִירְהוֹן וְיָת כָּל גֵיתֵיהוֹן וְיָת כָּל נִכְסֵיהוֹן בְּזוֹ:
(י) וְאֵת כָּל עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם וְאֵת כָּל טִירֹתָם שָׂרְפוּ בָּאֵשׁ: וְיָת כָּל קִרְוֵיהוֹן בְּמוֹתְבָנֵיהוֹן וְיָת כָּל בֵּית סִגְדַתְהוֹן אוֹקִידוּ בְּנוּרָא:

נביאים יהושע פרק יד

(ג) כִּי נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלַת שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְלַלְוִיִּם לֹא נָתַן נַחֲלָה בְּתוֹכָם: אֲרֵי יְהַב משֶה אַחֲסָנַת תְּרֵין שִׁבְטִין וּפַלְגוּת שִׁבְטָא מֵעִבְרָא לְיַרְדְּנָא וּלְלֵיוָאֵי לָא יְהַב אַחֲסָנָא בֵינֵיהוֹן:
(ד) כִּי הָיוּ בְנֵי יוֹסֵף שְׁנֵי מַטּוֹת מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם וְלֹא נָתְנוּ חֵלֶק לַלְוִיִּם בָּאָרֶץ כִּי אִם עָרִים לָשֶׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם לְמִקְנֵיהֶם וּלְקִנְיָנָם: אֲרֵי הֲווּ בְּנֵי יוֹסֵף תְּרֵין שִׁבְטִין מְנַשֶׁה וְאֶפְרַיִם וְלָא יְהָבוּ חוּלַק לְלֵוָאֵי בְּאַרְעָא אֱלָהֵן קִרְוִין לְמִתַּב וּרְוָחֵיהוֹן לִבְעִירְהוֹן וּלְגִיתֵיהוֹן:
(ה) כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחְלְקוּ אֶת הָאָרֶץ: כְּמָה דְּפַקִּיד יְיָ יַת משֶה כֵּן עֲבַדוּ בְּנֵי יִשְּׂרָאֵל וּפַלִּיגוּ יַת אַרְעָא:
(ו) וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ: וְקָרִיבוּ בְּנֵי יְהוּדָה לְוַת יְהוֹשֻעַ בְּגִלְגְלָא וַאֲמַר לֵיהּ כָּלֵב בַּר יְפֻנֶה קְנִזָאָה אַתְּ יְדַעְתְּ יַת פִּתְגָמָא דְמַלֵיל יְיָ עִם משֶה נְבִיָא דַיְיָ עַל עֵסַק דִילִי וְעַל עֵסַק דִּילָךְ בִּרְקַם גֵאָה:
(ז) בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי: בַּר אַרְבְּעִין שְׁנִין אַנָא כַּד שְׁלַח משֶה עַבְדָא דַיְיָ יָתִי מִרְקַם גֵאָה לְאַלְלָא יַת אַרְעָא וַאֲתֵיבַת יָתֵיהּ פִּתְגָמָא כְּמָה דַהֲוָה עִם לִבִּי:

כתובים תהילים פרק קז

(לא) יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: יְהוֹדוּן קֳדָם יְיָ מְטוּל חַסְדֵיהּ וּמִשְׁתָּעָן פְּרִישְׁוָתֵיהּ לִבְנֵי נָשָׁא:
(לב) וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ: וּמְרוֹמְמִין יָתֵיהּ בִּכְנִישַׁת עַמָא בֵּית יִשְּׂרָאֵל וּבְסַנְהֶדְרִין דְחַכִּימָיָא יְשַׁבְּחוּן יָתֵיהּ:
(לג) יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר וּמֹצָאֵי מַיִם לְצִמָּאוֹן: שַׁוִי נְהַרְוָתָא הֵיךְ מַדְבְּרָא וּמַפְקָנוּת מַיָא הֵיךְ צְחוּתָא:
(לד) אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ: אַרְעָא דְיִשְּׂרָאֵל דְעַבְדָא פְּרִי צְדָא הֵיךְ סְדוֹם דְאִתְהַפְּכַת מִן בִּישׁוּת יָתְבִין בָּהּ:
(לה) יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם: כַּד תָּבוּ לְאוֹרַיְתָא שַׁוִי מַדְבְּרָא הֵיךְ אֲרִיתָא דְמַיָא וַאֲרַע צִיחַיָא לְמַפְקָנוּת מַיָא:

משנה בכורות פרק ג

א. הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי וְאֵין יָדוּעַ אִם בִּכְּרָה וְאִם לֹא בִכְּרָה, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, עֵז בַּת שְׁנָתָהּ וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפֵק. רָחֵל בַּת שְׁתַּיִם וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפֵק. פָּרָה וַחֲמוֹר בְּנוֹת שָׁלשׁ וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפֵק. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִלּוּ בְּוָּלֶד בִּלְבַד בְּהֵמָה נִפְטֶרֶת, הָיָה כִדְבָרֶיךָ, אֶלָּא אָמְרוּ, סִימַן הַוָּלֶד בִּבְהֵמָה דַקָּה, טִנוּף. וּבְגַסָה, שִׁלְיָא. וּבְאִשָּׁה, שְׁפִיר וְשִׁלְיָא. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁיָּדוּעַ שֶׁבִּכְּרָה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. וְכֹל שֶׁלֹּא בִכְּרָה, הֲרֵי זֶה לַכֹּהֵן. אִם סָפֵק, יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, בְּהֵמָה גַסָה שֶׁשָּׁפְעָה חֲרָרַת דָּם, הֲרֵי זוֹ תִקָּבֵר, וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה:

ברטנורה  (א) הלוקח. עז בת שנתה. שילדה בתוך שנתה: ודאי. אותו הולד לכהן, דקודם לכן לא ילדה: ספק. ירעה עד שיפול בו מום ויאכל במומו לבעלים. ואם ספק פטר חמור הוא, מפריש טלה והוא שלו: טנוף. אבעבועות של דם שפולטת הבהמה ומראים אותן לרועה חכם ומכיר בהן אם הן מחמת הריון שהפילה ושמא טנפה בתוך שנתה דהוי ספק ולד ונפטרה מן הבכורה, הלכך אפילו עז בת שנתה ספק הוא: שליא. כמין כיסוי על העובר שהעובר מונח בה: שפיר. למעלה מן השליא קרום שיש בו דם נקרש והוא קרוי שפיר. ורבותי פירשו, חתיכה של בשר שיש בה צרת אדם. ויש אומרים לפיכך נקראת שפיר לפי שעשויה כשפופרת: ששפעה חררת דם. שהפילה חתיכת דם: הרי זו תקבר. להודיע שנפטרה מן הבכורה. שהרואה שקוברים אותה יודע שהבא אחריו אינו קדוש בבכורה. והלכה כר' עקיבא וכר' אליעזר בן יעקב:

ב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מְנִיקָה מִן הַנָּכְרִי, אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הָיָה. נִכְנַס לְתוֹךְ עֶדְרוֹ וְרָאָה אֶת הַמַּבְכִּירוֹת מְנִיקוֹת וְאֶת שֶׁאֵינָן מַבְכִּירוֹת מְנִיקוֹת, אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ, אוֹ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ:

ברטנורה  (ב) אין חוששין שמא בנה של אחרת היה. שיהא הבא אחריו בכור ספק דנימא הך בהמה לא ילדה מעולם אלא שאהבה את זה בן חברתה, ואי משום דאית לה חלב הא איכא מיעוטא דחולבות אע''פ שאינן יולדות, הא ודאי לא אמרינן, אלא בנה הוא ופטורה מן הבכורה: מבכירות. בחורות שלא ילדו עד עכשיו: אין חוששין שמא בנה של זו בא אצל זו. דליחוש לכולהו בספק בכורות, אלא ודאי אותן הכרוכין אחר המבכירות הוו בכורות ודאין, והכרוכין אחר שאין מבכירות הוו פשוטין ודאין. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

ג. רַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשֻׁלָּם אוֹמֵר, הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר, עוֹשֶׂה מָקוֹם בְּקוֹפִיץ מִכָּאן וּמִכָּאן וְתוֹלֵשׁ הַשֵּׂעָר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזִיזֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ. וְכֵן הַתּוֹלֵשׁ אֶת הַשֵּׂעָר לִרְאוֹת מְקוֹם הַמּוּם:

ברטנורה  (ג) עושה מקום בקופיץ. גרסינן. ובגמרא מפרש, תני לקופיץ, כלומר לצורך מקומו של קופיץ תולש שער של צואר. ואין כאן משום לא תגוז בכור צאנך דתלישה ביד לאו גזיזה היא. אבל בכלי ודאי אסור: וכן מותר לתלוש את השער. ואפילו לכתחלה, להראות בו לחכם מקום המום. והלכה כר' יוסי בן משולם:

ד. שְׂעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר וְהִנִּיחוֹ בַחַלּוֹן וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטוֹ, עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא בָזֶה הִתִּיר עֲקַבְיָא, אֶלָּא בִשְׂעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר וְהִנִּיחוֹ בַּחַלּוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵת, בָּזֶה עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. הַצֶמֶר הַמְדֻבְלָל בַּבְּכוֹר, אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה מִן הַגִּזָּה, מֻתָּר. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה מִן הַגִּזָּה, אָסוּר:

ברטנורה  (ד) עקביא בן מהללאל מתיר. הצמר בהנאה לכהן: וחכמים אוסרים. דאי שריית ליה צמר הנושר מחיים, אתי לאשהויי לבכור כדי שישיר צמרו כל שעה ואתי ביה לידי תקלה שיגזוז ויעבוד בו, ופסולי המוקדשים אסירי בגיזה ועבודה דכתיב תזבח ואכלת בשר, תזבח ולא גיזה: לא בזה התיר עקביא. כלומר לא בזה עקביא מתיר וחכמים אוסרים, דבשחטו דברי הכל שרי, דמגו דמהניא שחיטה לצמר המחובר בו להתירו לאחר שחיטה, מהני נמי לתלוש ומונח בחלון. ולא נחלקו אלא במת, דאותו צמר המחובר בו טעון קבורה, עקביא מתיר לצמר שנשר ממנו כשהוא בחיים, וחכמים אוסרים, גזירה שמא ישהנו כדי ליהנות בצמר הנושר ממנו כל שעה ואתי למעבד ביה גיזה ועבודה. ופסק ההלכה, דאפילו לאחר שחיטה צמר שנשר ממנו בחיים אסור: צמר המדובלל. שלא נתלש לגמרי אבל מחובר הוא עם הצמר ואינו נופל: את שנראה עם הגיזה. כשישחטנו וגוזזו לאחר שחיטה, ויהא הצמר המדובלל נראה עם שאר הגיזה ואינו נראה כמופרש ממנו, מותר כשאר הגיזה: ושאינו נראה עם הגיזה. שיצא חוץ יותר מדאי וניכר לכל (שמדובלל) [שמובדל] מן הגיזה: אסור. כמי שנשר לגמרי קודם שחיטה. וסתמא כרבנן דפליגי עליה דעקביא, דהלכתא כוותייהו:

גמרא בכורות דף כ''ד ע''א

תַּנְיָא הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מֵנִיקָה מִן הַנָּכְרִי הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר מִסָּפֵק מִפְּנֵי שֶׁמְּרַחֶמֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ יוֹלֶדֶת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר דָבָר בְּחֶזְקָתוֹ. וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַנִּכְנָס לְתוֹךְ עֶדְרוֹ בַּלַּיְלָה וְרָאָה כְּעֶשֶׂר כַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מְבַכִּירוֹת וְשֶׁאֵינָן מְבַכִּירוֹת יוֹלְדוֹת. לְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא זְכָרִים תְּלוּיִין בְּשֶׁאֵין מְבַכִּירוֹת וּנְקֵבוֹת תְּלוּיוֹת בִּמְבַכִּירוֹת אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָה שֶׁל זוּ בָא לוֹ אֵצֶל זוּ. אִיבָּעְיָא לְהוּ דָּבָר בְּחֶזְקָתוֹ דְקָאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְאֵינָהּ מְרַחֶמֶת אֶלָּא אִם כֵּן יוֹלֶדֶת הָא אִיכָּא דְאוֹלִיד חַיְישִׁינָן לְרַחוּמֵי אוֹ דִילְמָא דִידָהּ מְרַחֲמָא דְלָא דִידָהּ לָא מְרַחֲמָא. לְמָאי נַפְקָא מִינָהּ לְמִילְקָא עֲלָה מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אִם אֲמַרְתְּ דִּידָהּ מְרַחֲמָא דְלָא דִידָהּ לָא מְרַחֲמָא לָקֵי וְאִי אֲמַרְתְּ דְּלָא דִידָה נָמֵי מְרַחֲמָא לָא לָקֵי. מָאי. תָּא שְׁמַע רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הָיָה מִי קָתָּנֵי הוּא הָיָה קָתָּנֵי הָכִי קָאָמַר אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לָהּ וָלֶד מֵעִיקָרָא. תָּא שְׁמַע נִכְנַּס בְּתוֹךְ עֶדְרוֹ וְרָאָה אֶת הַמְּבַכִּירוֹת מֵנִיקוֹת וְאֶת שֶׁאֵינָן מְבַכִּירוֹת מֵנִיקוֹת אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל זוּ בָא לוֹ אֵצֶל זוּ אוֹ שֶׁמָּא בְנָה שֶׁל זוּ בָא לוֹ אֵצֶל זוּ אֲמָאי לֵיחוֹשׁ דִּילְמָא רְחוּמִי רָחִים בִּמְקוֹם דִּידָהּ לָא שְׁבָקָה דִידָהּ וּמְרַחֲמָא דְלָא דִידָהּ. תָּא שְׁמַע דָּבָר בְּחֶזְקָתוֹ וְכוּ' מָאי לָאו רֵישָׁא דוּמְיָא דְסֵיפָא מַה סֵיפָא וַדַאי דִידָהּ אַף רֵישָׁא וַדַּאי דִידָהּ מִידִי אִירְיָא הָאי כִּדְאִיתָא וְהָאי כִּדְאִיתָא וּמָאי וְכֵן אֲפִיטוּרָא דִבְכוֹרָה:

רש''י  מרחמת. אוהבת בן חברתה: ומצא זכרים. שנולדים עכשיו תלויין וכרוכין ויונקין מן הזקנות שנפטרו כבר מן הבכורה והנקבות הנולדות עכשיו מצא תלויות במבכירות דהשתא אין כאן לכהן כלום דבזכרים אין שום בכור שהרי בני הזקנות הן ונקבות התלויות במבכירות אין דין בכורות נוהגת בהן: אין חוששין. להחמיר ולספק בספק בכורות ולומר שמא בנה של זו בא לו אצל זו וזכרים הן בני המבכירות: שאינה מרחמת ולד בהמה אחרת. אלא א''כ יולדת אם היה לה וולד מתחלה דהא ודאי אי נמי לא הוי האי וולד דידה פטורה מן הבכורה דהא הו''ל אחרינא ומיהו היכא דילדה חיישינן לרחומי שמרחמת וולד בהמה אחריתי: למאי נ''מ. הא לענין בכורה ממה נפשך פטורה דאי האי לאו דידה הא הו''ל אחרינא: למלקי עליה. דהאי שכרוך אחריה משום אותו ואת בנו: לא לקי. דדלמא לאו דידה הוא: אין חוששין וכו'. אלמא ודאי דילה מחזיק ליה דלא מרחמא אלא דידה: מי קתני. אין חוששין שמא בנה של אחרת הוא היה קתני והכי קאמר ממה נפשך פטורה מן הבכורה דאין חוששין שמא מרחמה בן חברתה אלא א''כ היה לה ולד אחר מעיקרא הילכך לענין בכורה ודאי פטורה אבל לענין אותו ואת בנו ספיקא הוא: דילמא רחימא רחים. הואיל ולכולן הוי ולדות אלא ודאי אפילו ילדה אינה מרחמת אלא על שלה ומשני במקום דידה וכו': הדבר בחזקתו. וכן כלומר דקתני סיפא וכן היה רשב''ג אומר הנכנס וכו' מאי לאו מדסיפא וכו' מדקתני וכן וכו': ודאי דידה. דכל חדא וחדא התלוי בה דידה הויא דהא אמרת במקום דידה לא שבקה דידה ומרחמה דלאו דידה רישא נמי דקתני הדבר בחזקתו בודאי דידה מחזיק לה ולענין אותו ואת בנו נמי לקי: הא כדאיתא. וסיפא ודאי רישא ספק: ומאי וכן. הואיל ולא דמי: ומשני לפטורא. להא דמי דכי היכי דסיפא פטורות ודאי דהא ודאי נקבות תלויות במבכירות דלא שבקה דידה דקאי קמה ומרחמא דלא דידה רישא נמי פטורות מן הבכורות ודאי דאי נמי לא דידה היא ילדה אחרינא ואינה מרחמת אלא א''כ יולדת ולעולם לענין אותו ואת בנו הוי ספק:

זוהר חיי שרה דף קל''ג ע''ב

רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר (ישעיה מב) מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבוֹזְזִים הֲלֹא יְיָ וְגוֹמֵר. תָּא חֲזֵי מֵזִמְנָא דְאִתְחֲרֵב בֵּי מַקְדְשָׁא בִּרְכָאן לָא שַׁרְיָין בְּעַלְמָא וְאִתְמַנְעוּ כַּבְיָכוֹל אִתְמַנְעוּ מֵעֵילָא וְתַתָּא וְכָל אִינוּן שְׁאָר דַּרְגִין תַּתָּאִין מִתְתַּקְפֵי וְאַזְלֵי וְשַׁלְטֵי עָלָיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל בְּגִין דְּאִינוּן גָּרְמוּ בְּחוֹבַיְיהוּ. הַאי קְרָא לָא אִתְיַישְׁבָן מִלֵּיהּ דִכְתִיב (שם) מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב כֵּיוָן דְאָמַר (שם) מִי נָתָן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מַהוּ חָטָאנוּ לוֹ מַאי חָטְאוּ לוֹ מִבְּעֵי לֵיהּ וְאִי אָמַר חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ וְלֹא אָבִינוּ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְאִתְחָרֵב מַקְדְשָׁא וְאִתּוֹקַד הֵיכָלָא וְעַמָּא אִתְגְלֵי בָּעֵי שְׁכִינְתָּא לְאִתְעַקְרָא מִדּוּכְתָּהּ וּלְמֵיהַךְ עִמְּהוֹן בְּגָלוּתָא אָמְרָה אֵיהַךְ בְּקַדְמֵיתָא לְמֶחְמֵי בֵּיתָאי וְהֵיכְלָאי וְאֶפְקוֹד עַל דּוּכְתֵּי דְכַהֲנֵי וְלֵיוָאֵי דַהֲווֹ פַּלְחִין בְּבֵיתָאי אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בְּהַהִיא שַׁעְתָּא אִסְתַּכְּלָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְעֵילָא וַחֲמָאַת דְּבַעֲלָהּ אִסְתַּלַּק מִנָּהּ לְעֵילָא לְעֵילָא נַחְתַת לְתַתָּא עָאֲלַת בְּבֵיתָא וְאִסְתַּכָּלַת בְּכָל אִינוּן דוּכְתֵּי וְאִשְׁתְּמַע ק { qm } לאָ לְעֵילָא לְעֵילָא וְאִשְׁתְּמַע קָלָא לְתַתָּא הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לא) קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ וְגוֹמֵר וְאוּקְמוּהָ. כֵּיוָן דְּעָאֲלַת בְּגָלוּתָא אִסְתַּכָּלַת בְּעַמָּא וַחֲמָאת דְדַחֲקֵי לוֹן וְרַמְסֵי לוֹן בְּגָלוּתָא בֵּין רַגְלַיְיהוּ דִשְׁאָר עַמִּין כְּדֵין אֲמָרַת מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְגוֹמֵר. וְאִנּוּן אַמְרִין הֲלֹא יְיָ זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְהִיא אֲמָרַת וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ. וּבְשַׁעְתָּא דְזָמִין קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְמִפְקַד עַל עַמֵּיהּ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל תֵּיתוּב מִן גָּלוּתָא בְּקַדְּמֵיתָא (אָמַר לֵיהּ קוּדשָׁא בְרִיךְ הוּא) תֵּהַךְ לְבֵיתָא בְּגִין דְבֵית הַמִּקְדָשׁ יִתְבְנֵי בְּקַדְמִיתָא וְיֵימָא לָהּ קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא קוּמִי מֵעַפְרָא. הִיא תָּבַת וַאֲמָרַת לְאָן אֲתַר אֵיהַךְ בֵּיתָאי חָרַב הֵיכָלִי אִתּוֹקַד בְּנוּרָא עַד דְקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא יִבְנֵי בֵּי מַקְדְשָׁא בְּקַדְמֵיתָא וִיתַקֵין הֵיכָלָא וְיִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֶם וּלְבָתַר יוֹקִים לָהּ מֵעַפְרָא הָדָא הוּא דִּכְתִיב בּוֹנֶה יְרוּשְׁלָיִם יְיָ וְגוֹמֵר בּוֹנֶה יְרוּשְׁלָיִם בְּקַדְּמֵיתָא וּלְבָתַר נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס וְיֵימָא לָהּ הִתְנַעֲרֵי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלַםִ וְגוֹמֵר. וְיִתְכְּנִישׁ גָּלוּתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל הֲדָא הוּא דִכְתִיב בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַםִ יְיָ בְּקַדְמֵיתָא וּלְבָתַר נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס וּכְדֵין הָרוֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְבוֹתָם דָא תְּחִיַּית הַמֵּתִים. וּכְתִיב וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵלֵכוּ וְגוֹמֵר בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

תרגום הזוהר
רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבוֹזְזִים וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, מִזְּמָן שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֵין בְּרָכוֹת שׁוֹרוֹת בָּעוֹלָם וְנֶעֶצְרוּ. כִּבְיָכוֹל שֶׁנִּמְנְעוּ מִלְּמַעְלָה, מֵהָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וּמִלְּמַטָּה, מֵהַתַּחְתּוֹנִים. וְכָל אֵלּוּ הַמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת מִתְגַבְּרוֹת וְהוֹלְכוֹת, וְשׁוֹלְטוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל גָּרְמוּ זֹאת בַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם. וְעִנְיָן חִסָּרוֹן הַבְּרָכוֹת עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוּא מִשּׁוּם שֶׁהַתַּחְתּוֹנִים אֵינָם רְאוּיִם לְקַבֵּל מֵהֶם, וְכָל הַשֶּׁפַע שֶׁהֵם צְרִיכִים לְהַשְׁפִּיעַ לַתַּחְתּוֹנִים נִמְנָע מֵהֶם, כִּי אֵין לָהֶם לְמִי לְהַשְׁפִּיעַ. מִקְרָא זֶה, דְּבָרָיו אֵינָם מְיוּשָׁבִים. כִּי כָּתוּב, מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבוֹזְזִים הֲלֹא ה' זוּ חָטָאנוּ לוֹ. כֵּיוָן שֶׁאָמַר, מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל, מָה הוּא שֶׁאוֹמֵר חָטָאנוּ לוֹ, חָטְאוּ לוֹ, הָיָה צָרִיךְ לוֹמָר. דְּהַיְנוּ לָשׁוֹן נִסְתָּר וְלֹא כִּמְדַבְּרִים בַּעֲדָם. וְאִם כְּבָר אוֹמֵר, חָטָאנוּ לוֹ, דְּהַיְנוּ מְדַבְּרִים בַּעֲדָם, מָה הוּא שֶׁאוֹמֵר שׁוּב וְלֹא אָבוּ דְּהַיְנוּ שׁוּב לָשׁוֹן נִסְתָּר, וְלֹא אָבִינוּ הָיָה צָרִיךְ לוֹמָר, שֶׁהוּא כִּמְדַבְּרִים בַּעֲדָם. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנֶּחֶרָב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְנִשְׂרָף הָהֵיכָל, וְהָעָם הָלַךְ לַגָּלוּת, רָצְתָה הַשְּׁכִינָה לַעֲקוֹר מִמְּקוֹמָהּ וְלָלֶכֶת לַגָּלוּת עִמָּהֶם. אָמְרָה הַשְּׁכִינָה, אֵלֶךְ תְּחִלָּה לִרְאוֹת אֶת בֵּיתִי וְהֵיכָלִי, וְאֶפְקוֹד אֶת הַמְּקוֹמוֹת שֶׁל הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִּם, שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים בְּבֵיתִי. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִסְתַּכְּלָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, הִיא הַשְּׁכִינָה, לְמַעְלָה, וְרָאֲתָה שֶׁבַּעֲלָהּ, ז''א, נִסְתַּלֵּק מִמֶּנָּהּ וְעָלָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה. יָרְדָה לְמַטָּה וְנִכְנְסָה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְהִסְתַּכְּלָה בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת, וּבָכְתָה, וְנִשְׁמַע הַקּוֹל לְמַעְלָה לְמַעְלָה בַּשָּׁמַיִם, וְנִשְׁמַע הַקּוֹל לְמַטָּה בָּאָרֶץ. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב, קוֹל בָּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ וְגוֹ' וּבֵאֲרוּהוּ. כֵּיוָן שֶׁבָּאָה לַגָּלוּת, הִסְתַּכְּלָה בָּעָם, וְרָאֲתָה, אֵיךְ שֶׁדּוֹחֲקִים אוֹתָם וְרוֹמְסִים אוֹתָם בֵּין רַגְלֵיהֶם שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים, בַּגָּלוּת, אָז אָמְרָה, מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְגוֹ'. וְיִשְׂרָאֵל אָמְרוּ, הֲלֹא ה' זוּ חָטָאנוּ לוֹ, וּמְיוּשָׁב בָּזֶה מַה שֶׁכָּתוּב כִּמְדַבֵּר בַּעֲדוֹ. וְהַשְּׁכִינָה אָמְרָה, וְלֹא אָבוּ בִּדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ. וּמְיוּשָׁב בָּזֶה, מַה שֶּׁשּׁוּב אוֹמֵר הַכָּתוּב בְּלָשׁוֹן נִסְתָּר. וּבַשָּׁעָה שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְקוֹד אֶת עַמּוֹ, לְהוֹצִיאָם מֵהַגָּלוּת, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, תָּשׁוּב תְּחִלָּה מֵהַגָּלוּת, וְתֵלֶךְ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, מִטַּעַם שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ יִבָּנֶה תְּחִלָּה לְקִבּוּץ הַגָּלוּיוֹת, שֶׁשָּׁם הַשְּׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, וְעַל כֵּן גַּם הַשְּׁכִינָה מַקְדִּימָה לָצֵאת מֵהַגָּלוּת. וְיֹאמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, קוּמִי מֵעָפָר. וְהַשְּׁכִינָה מֵשִׁיבָה וְאוֹמֶרֶת, לְאֵיזֶה מָקוֹם אֵלֶךְ, הֲרֵי בֵּיתִי חָרַב, הֵיכָלִי נִשְׂרָף בָּאֵשׁ. עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָרוּךְ הוּא יִבְנֶה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, תְּחִלָּה, וִיתַקֵּן הָהֵיכָל, וְיִבְנֶה אֶת הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם, וְאַחַר זֶה יָקִים אֶת הַשְּׁכִינָה מֵעָפָר. וְזֶ''שׁ, בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם ה' וְגוֹ', מִתְּחִלָּה בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם, וְאַחַר כָּךְ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס, וְיֹאמַר לָהּ הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלַיִם וְגוֹ'. וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּץ גָּלוּיוֹת יִשְׂרָאֵל. וְזֶ''שׁ מִתְּחִלָּה, בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם ה', וְאַחַר כָּךְ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס. וְאָז, הָרוֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְבוֹתָם, שֶׁזּוֹהִי תְּחִיַּת הַמֵּתִים. וְכָתוּב, וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקָּי תֵּלֵכוּ וְגוֹ'. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' תפלה פרק י''א

א. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִן הַקּוֹרִין פּוֹתֵחַ סֵפֶר תּוֹרָה וּמַבִּיט לְמָקוֹם שֶׁהוּא קוֹרֵא בּוֹ. וְאַחַר כַּךְ אוֹמֵר בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבוֹרָךְ וְכָל הָעָם עוֹנִין בָּרוּךְ ה' הַמְּבוֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלם אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ בָּרוּךְ אַתָּה ה' נוֹתֵן הַתּוֹרָה. וְכָל הָעָם עוֹנִין אָמֵן וְאַחַר כַּךְ קוֹרֵא עַד שֶׁיַּשְׁלִים לִקְרוֹת וְגוֹלֵל הַסֵּפֶר וּמְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ תוֹרָתוֹ תוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' נוֹתֵן הַתּוֹרָה: ב. אֵין הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה רַשָּׁאי לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִבּוּר קָרָא וְטָעָה אֲפִי' בִדְקְדוּק אוֹת אַחַת מַחֲזִירִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּקְרָאֵנָה בְדִקְדוּק וְלֹא יִקְרְאוּ שְׁנַיִם בְּתוֹרָה אֶלָא הָאֶחָד לְבַדּוֹ. קָרָא וְנִשְׁתַּתֵּק יַעֲמוֹד אַחֵר תַּחְתָּיו וְיַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק וּמְבָרֵךְ בַּסוֹף:

מוסר
מספרי חסידים סימן קנ''ג

רַגְזָן לֹא עָלָה בְיָדוֹ כִּי אִם רַגְזָנוּתוּ וְגוֹרֵם לְהוֹצִיא מִפִּיו דְּבָרִים שֶׁלֹּא כַהוֹגֵן אַף כְּלַפֵּי מַעְלָה וַעֲזִיבַת הַכַּעַס מְבִיאָתוֹ לִכָּנֵס בְּדֶרֶךְ הָעֲנָוָה. צֵא וּלְמַד מֵהִלֵּל שֶׁלֹּא הָיָה כָּמוֹהוֹ אָדָם עָנָיו מֵעוֹלָם עַנְוְתָנוּתוֹ גָּרַם לְהַכְנִיס שְׁלֹשָה גֵּרִים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. וְאַל יַטִּיל אָדָם אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ פֶּן יַאֲכִילוּהוּ עֲבָדָיו דָּבָר אָסוּר כַּאֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה הַמַּאֲכָל מְתוּקָן אוֹ כַּמָּה עִנְיָנִים מִיִּרְאָתוֹ יֵלְכוּ וְיִקְנוּ דְבַר אִיסוּר וְזֶה לֹא יֵדַע וְכָל הַמַּטִּיל אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ סוֹף בָּא לִידֵי שָׁלשׁ עֲבֵירוֹת גִּילוּי עֲרָיוֹת וְחִילוּל שַׁבָּת וּשְׁפִיכַת דָמִים תֵּשַׁמֵּשׁ אִשְׁתּוֹ נִדָּה מִיִּרְאָתוֹ תְּבַשֵּׁל לוֹ תָבְשִׁיל בְּשַׁבָּת אוֹ אִם הָיָה רָגִיל בַּנֵר בַּחֶדֶר מִשְׁכָּבוֹ לְהַדְלִיק אוֹתָה שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם וְשָׁכְחָה לְשׂוֹמָהּ שָׁם תַּדְלִיק מִפְּנֵי אֵימָתוֹ בְשַׁבָּת אוֹ תִבְרַח אִשְׁתּוֹ אוֹ אֶחָד מִבָּנָיו בַּלַּיְלָה בַּחֲשֵׁכָה וְיִפְּלוּ בְּאַחַר הַפְּחָתִים הֲרֵי זֶה שְׁפִיכוּת דָמִים: