מגטו וילנה לקיבוץ ניר עוז: סיפור ההישרדות הכפול של ציפורה רובין

ציפורה רובין, ניצולת שואה המתגוררת בקיבוץ ניר עוז, שיתפה הבוקר (חמישי) בראיון לאולפן ynet את סיפור הישרדותה הכפול - פעם אחת בשואה ופעם שנייה במתקפת הטרור ב-7 באוקטובר. "אולי יכעסו עליי, אבל אני מרגישה שקרתה לי עוד שואה", אמרה בכאב.

רובין נולדה בליטא ב-1944, בשלהי מלחמת העולם השנייה. היא ומשפחתה שרדו בזכות חסידת אומות עולם שהסתירה אותם. "נולדתי בשנה האחרונה של השואה", סיפרה. "אחרי שנולדתי חיינו כנוצרים. קיבלנו תעודות זהות מזויפות שסידרה להורים פרופסורית מהאוניברסיטה, שנרצחה למחרת. ההורים ברחו מגטו וילנה וחיינו כנוצרים, הוטבלתי בכנסייה״.

כשנשאלה על המשפחה שהסתירה אותם, רובין אישרה כי "היא הסתירה קודם את ההורים שלי, ואני נולדתי שם. המשפחה קיבלה אותם כאילו הם ילדיה. אבא התרחק מהבית לכפרים רחוקים ועבד שם, והיה חוזר פעם בחודש עם הרבה מזון".

את מתקפת ה-7 באוקטובר חוותה רובין בביתה בקיבוץ ניר עוז. "קמנו בבוקר לאזעקה שאנחנו רגילים לה כבר 20 שנה ונכנסנו לממ"ד. היו לנו אורחים, נכדה ובעלה", שחזרה. הם תכננו לצאת מהממ"ד תוך דקות, אך בעלה של הנכדה, איש צבא, זיהה קולות חשודים. "אז כיבינו את האורות, את הטלפונים וישבנו בשקט״.

רובין תיארה כיצד המחבלים חדרו לביתה: "שמענו איך שהם פותחים ארונות וזורקים חפצים על הרצפה, דברים נשברים והם יצאו. אחר כך הם חזרו ואחד צעק לשני שהוא נכנס לממ"ד לבדוק״.

ברגע קריטי זה, היא והנכדה הסתתרו מתחת למיטה. "בעלי נרדם אז כיסינו אותו עד מעל הראש עם השמיכה. היה בממ"ד חושך יותר מבחדר רגיל. המחבל נכנס, מציץ וצעק לחבר שלו 'אין אף אחד' ויצא״.

לאחר מכן, המחבלים הציתו את הבית. "הבית בער עד שהעשן נכנס לממ"ד ולא יכולנו לנשום. הנכדה והחתן החליטו שאנחנו יוצאים מהחלון ויקרה מה שיקרה, כי אחרת ניחנק״.

בני המשפחה הצליחו לברוח דרך החלון ברגע שהמחבלים לא היו באזור. "הלכנו בכפיפה לפינה סגורה של שלושה קירות, אחד מהם זה הקיר של המקלחת שבער", תיארה רובין. "ישבנו שם, אנחנו בני ה-80, על מקום שהוא בערך כמו 40 על 40 ס"מ, במשך שעתיים בשמש קופחת, והבית על ידינו בוער. עד שהגיע החייל הראשון, ובסך הכול זה היה אחרי שמונה שעות״.

כששאלו אותה על החוויה של הסתתרות פעם נוספת בחייה, הפעם בישראל, אמרה רובין: "בשבילי, פשוט חוויתי שואה שנייה. אולי אחרים יכעסו עליי, אבל לי המילה 'שואה' מתאימה במקרה הזה. זה מאוד קשה לי, כי דווקא בשנים האחרונות חיי היו טובים, למרות שבתחילת החיים בקיבוץ החיים היו מאוד לא קלים. התגברנו על זה, ואנחנו כאנשים מבוגרים הגענו לנחלה. וקיווינו להמשיך כך - ופתאום בא האסון הזה עלינו״.

רובין הוסיפה: "יש מי שאומר שאי אפשר להשוות, אבל 'שואה' היא מילה שכל אחד יכול להשתמש בה ולהרגיש. היא מילה מהמילון ולא מחוברת רק לאירוע מסוים. אני מרגישה שקרתה לי עוד שואה. ולקיבוץ שלי בכלל: כל כך הרבה הרוגים ונרצחים וחטופים וחסרים. אנחנו מפורקים לגמרי. מזל שיש מתנדבים שעוזרים לנו״.

למרות הכל, רובין ציינה את משפחתה כמקור כוח: "ארבעה ילדים, שני בנים ושתי בנות, ו-11 נכדים. מהבחינה הזאת זה נותן אוויר לנשימה ורצון שיהיה טוב. אבל זה לא כל כך נראה באופק, בינתיים״.