המערכת הסודית של הצמחים: מה שגילו 11 חוקרים סינים יפתיע אתכם

"תלמיד חכם דומה לשורש שמתחת האבן, כיון שנובט, נובט" (מסכת תענית). השורשים של עצים ושיחים הם חוטים דקיקים, שנראים כמו גבעולים או ענפים קטנים, אבל הכוח שלהם עצום. הם מתמתחים אט אט מתחת לאבן, ואז עשויים לפצח את האבן בבום. כך תלמיד חכם: הוא לומד ולומד, מתחילה הוא אדם פשוט, אבל פתאום הוא מגיע למדרגה שיש לו כוח התורה.

אחד עשרה חוקרים מסין התאגדו לפני כשנה כדי לחקור את השורשים של צמח האורז, וגילו דברים מדהימים.

כאשר אנחנו עוברים ברחובות, אנו רואים לפעמים שרשים מציצים מבין סדקים קטנים במדרכה, ולפעמים גורמים גם לאספלט להיסדק ולהיפתח, לאבנים לזוז. כל אחד יודע שאם לא מנכשים שורשים, "מאבדים" את השביל, את החניה וכל דבר אחר שנראה סלול וכבוש. השורשים, בסופו של דבר, מנצחים.

איך הם עושים את זה?

המחקר של החוקרים הסיניים בא במטרה להגדיל את יבולי האורז. ככל שידעו מה מקל על שיח האורז לשלוח שרשים, כך יוכלו לתת לו יותר תנאים לגדול ולהתרבות. וכך הם גילו, שכאשר שורש של אורז נתקל בשכבה קשה, הוא מנסה לעקוף אותה על ידי גדילה לצדדים. כאשר הוא לא מוצא נתיב כזה, הוא מזעיק את "צוות הפטישים" שלו.

את הדבר הזה גילו כאשר גידלו אורז בתוך מבחנות שקופות, והציבו על דרכו מכשולים. בשלב הראשון הם גילו כי השורש מכוון את עצמו להגיע אל השכבה הקשה בזווית ישרה. זה מקל עליו את מלאכת החדירה. הם גם מצאו את הגן הספציפי המאפשר את הכיוונון הזה, כך שכאשר שכפלו זרע אורז ללא הגן הזה, השורש לא מצא את דרכו וכיוונו, ולא הצליח להתכוונן.   

אחרי שהשורש מוצא את הזווית הנכונה, הוא מגייס חומר בשם "אוקסין". האוקסין גורם לשורש "לגדל שערות", מאות חוטים קטנים צומחים סביבו ומדביקים אותו לשכבה הקשה. לשם מה זה נחוץ? בדיוק כמו שכשאנחנו מבריגים בורג, או קודחים, דבר ראשון חשובה לנו היציבות, האחיזה – גם השורש עומד לקדוח, ולכן הוא צריך להיות דבוק ומחובר למטרה שלו, שלא יזוז. השורש יודע גם להעריך את העוצמה והקושי של העבודה, ובהתאם לאתגר הוא מגדל את כמות השערות ואת צורתן הנדרשת. בסיום השלב הזה השורש צמוד למשטח העבודה שלו, ויכול להפעיל את הפטישים.

כעת השורש מגייס פוספט, מינרל נחוץ לעבודתו, שנמצא באדמה וגם נצבר בתוך הצמח. הפוספט נשלח לאזור התעשיה שמתחת לאדמה, מול השכבה הקשה העומדת לפיצוח. במקביל, חלבון מיוחד שנקרא "הארדפן" עוצר את החומרים שיוצרים את הרכות של השורש. הרכות שלו מסייעת לו להתפתל ולהתגמש, אבל כעת היא לא טובה לו: אם הוא יהיה רך וגמיש, הוא לא יוכל לחפור. לכן החלבון חוסם את החומרים המגמישים. גם את זה מצאו החוקרים בעזרת הנדסה גנטית: הם יצרו עותק של זרע אורז בלי החלבון הארדפן, וזה לא הצליח לעבוד כיאות. 

כעת נשלח מלב הצמח הורמון גדילה בשם "אוקסין", שמעניק אנרגיה תזזיתית לשורש, הוא מסתער בכוחות מחודשים, טעון הורמונים, על השכבה הקשה, ומתחיל לפצח אותה. הפוספט משמש כחומר קשה, ומעניק לפטישים הזעירים של השורש חסינות. השורש מתחיל לחפור, עד שהוא יוצר סדק דק מאד בשכבה הקשה. אחרי שהוא כבר נועץ את קצה חוטמו בשכבה, ושולח זקיק, השטח כבוש. כעת, אחרי שהשורש יתעבה ויהפוך ליציב, הוא צריך רק להתנפח מעט, ואופס, השכבה הקשה, אספלט או אפילו סלע, מתנפצת. השורש רואה את האור ושולח שורש יציב דרך הסדק שיצר לאט לאט, וכך זוכה במינרלים נוספים, מים, אנרגיה, ועוד.   

אהה, ושכחנו להגיד, החוקרים הסיניים מתפעלים מאד מכל הדבר הזה ש"התפתח"...