קרן אור במחנה ברגן בלזן: מי היה הרב יקותיאל נויבואר?

הרמן נויבואר היה סוחר יהלומים מפורסם בלייפציג. הרמן לא ידע כלום על יהדות, אבא שלו היה משכיל בן משכיל. הסבא עדיין למד ב"חדר", אבל בגיל צעיר עזב את הדת וראה עצמו כבן נאמן לתרבות הפרוסית. העבר של עם ישראל לא עניין אותו, וודאי לא ההווה. ככל שנכנס הרמן לעסקי מסחר היהלומים יותר ויותר, כך בא בקשר עם סוחרי יהלומים יהודיים אחרים. לייפציג היתה אבן שואבת לכל סוחרי גליציה, שרובם היו אז יהודים שומרי מצוות. הדבר הזה היה חדש לו – יהודי בחזות גלותית מצד אחד, אבל ישר, נאמן ומסור מצד שני.

הסוחרים היהודים עמדו בקשרים טובים וחמים זה עם זה, תמכו זה בזה, ועם הגיע החג... אופס, נעלמו כולם לחצרו של הרבי. זה כבר היה למעלה מבינתו. מה יש להם, לאותם סוחרים אינטליגנטים ועשירים, לחפש בחצרו של איזה רב יהודי זקן? לבסוף "נשבר" הרמן, ונסע גם הוא לשבת אחת לחצרו של הרבי מבעלז. הוא חזר מוקסם, והפך בעצמו לחסיד בעלז. סביבתו לא ידעה איך להבין את הצעד המוזר: אינטליגנט שכמותו, יהפוך לחסיד מיושן? אך המציאות חזקה מן הכל. הרמן הקים בית חסידי לתפארת, אשתו צעדה עמו, וילדיו נולדו לבית שומר מצוות ברוח התורה והחסידות.

בנו הבכור, יקותיאל, היה עילוי. בגיל 17 השתדך עם משפחה חשובה, ולמד תורה מפי רבנים מפורסמים בגליציה, ביניהם הרב אליהו בומבך, הרב של העיירה "אושפיצין" (בקרבתה הוקם בהמשך מחנה השמדה "אושוויץ", שהוא שיבוש גרמני של השם המקורי), שממנו קיבל גם סמיכה לרבנות. הוא גם למד באוניברסיטת לייפציג שפות שמיות ומשפטים, כולל משפט עברי, ואף הגיש עבודת דוקטורט על דיני הנישואין בתלמוד. למרות הצלחתו המחקרית, הוא שב ופנה ללימוד תורה, ולא בחר בקריירה מחקרית.

באותם שנים פשתה תורת "ביקורת המקרא" באוניברסיטאות גרמניה, והרב יקותיאל נפנה לעסוק בנושא. הוא כתב ספר שמפריך את התיאוריות של ביקורת המקרא, והספר עורר רעש גדול בעולם המחקר הגרמני, שכן כוחו המחקרי של הדוקטור הצעיר הוכר והתפרסם.

לאחר מלחמת העולם הראשונה קנה האב, הרמן נויבואר, שטח גדול ליד רגנסבורג, במטרה להקים בו ישיבה שבראשה יעמוד בנו, העילוי המפורסם, ובישיבה ילמדו תורה, וגם יעסקו בהכשרה חקלאית לקראת עליה לארץ ישראל. לאחר תקופה הוזמן הרב יקותיאל על ידי הרב יצחק דב במברגר, אחד ממנהיגי היהדות החרדית בגרמניה (כונה "הרב מווירצבורג"), ללמד בבית המדרש למורים של וירצבורג, שנחשב למוסד בעל השפעה. שם צמחה קרנו, אך עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 הוא לא רצה להמשיך ולהישאר בגרמניה.

באותו הזמן הוצעה לו משרת ראש בית המדרש לרבנים באמסטרדם, והוא עקר להולנד, אך הנאצים, כידוע, הגיעו גם לשם. בב' באייר ת"ש גרשו הנאצים את הרב נויבואר עם כל משפחתו למחנה ברגן בלזן. במחנה היה הרב אחת מהדמויות הרוחניות שהשפיעו על רבים. הוא מסר שיעור במסכת בבא מציעא, בתנאים הכי קשים ומפרכים, יום אחרי יום, ככל שהתאפשר לו. הוא גם השיב תשובות הלכתיות בדיני עגונות, מתוך מקומו במחנה ברגן בלזן! ארבע וחצי שנים חי הרב בתוך הגהינום של ברגן בלזן, והקרין חכמה, תורה ורוח על האסירים האומללים.

בח' בניסן תש"ה, ימים ספורים לפני השחרור, לא עמד לו כוחו והוא נפטר בתוך כל שאר חללי ישראל שנהרגו בעינויים במחנה המוות ברגן בלזן. אשתו עלתה לארץ, והיתה ממקימי בית הכנסת "אוהל נחמה", לזכרו.