הפולמוס ההלכתי: מה הסיפור מאחורי המצה המרובעת שבצלחת שלכם?

כיום ניתן לראות כמעט בכל מקום מצות מכונה מרובעות, לצד מצות יד עגולות. זה מובן מאליו בהרבה מקומות, אבל כאשר הופיעו מצות המכונה, היה זה חידוש מפתיע שעורר, כצפוי, מחלוקת גדולה.
היה זה בשנת תרי"ח, לפני כמאה וששים שנה.
התחלת השימוש במכונה היתה כבר כעשרים שנים קודם לכן. בשנת תקצ"ח המציא יהודי בשם יצחק זינגר, מקהילה הסמוכה לשטרסבורג הצרפתית, מכונה לרידוד בצק המצות. הבצק היה עובר בין שני גלילים, ויוצא מן הצד השני כמשטח ענקי. אחרי הרידוד הוא היה נחתך בצורה העגולה המסורתית, ולא היה ניכר שום הבדל בין המצות האלו למצות הרגילות. גם לישת הבצק היתה נעשית באופן ידני. הייצור הזה קיבל את כשרותו של רבי יוסף, אב"ד ברלין, והיה מקובל בשימוש בגרמניה ובצרפת.
במשך השנים הלך הייצור המתועש ותפס תאוצה. אמצעי הייצור שוכללו, ערבוב הבצק נעשה גם הוא באופן מכני, החיתוך הלך ונעשה אוטומטי ומרובע, וההבדל היה ניכר גם במרקם ובצורת המצה. במקביל התפשטו מצות מכונה למדינות נוספות, ובהן התעורר פולמוס רחב.
הפולמוס המרכזי התעורר במדינת גליציה. היו מרבני גליציה שהתירו את מצות המכונה, ואף טענו כי מבחינה מסוימת הן מהודרות יותר. המכשירים עובדים בצורה מדויקת, וללא מגע יד. כך סברו רבי יוסף שאול נתנזון מלבוב, בעל "שואל ומשיב"; רבי יעקב עטלינגר בעל "ערוך לנר"; רבי ישראל ליפשיץ; ורבי בנימין סופר, נכדו של החת"ם סופר. אבל רבים אחרים אסרו, ובראשם גדולי החסידות, כמו למשל רבי יצחק מאיר אלתר, בעל חידושי הרי"מ, וה"דברי חיים" מצאנז. לדבריהם, המצות צריכות "שמירה" מחימוץ, ושמירה יכולה להיעשות רק על ידי אדם. הם אף ראו בדבר זלזול במצווה, שבמקום לטרוח עליה מוסרים אותה בידי מכונות, ויכולים בטעות להפעיל אותן על ידי קטן או מי שאינו ראוי למצווה, וכן יתבלבלו ויחשבו שהן מצות "לשמה", שכשרות לכזית ראשון, ועוד שיקולים רבים ושונים.
באותה שנה, תרי"ח, התירו רבני קראקא את מצות המכונה, גם כדי להקל על העניים, שלא היתה ידם משגת מצות יד. והנה, בערב הפסח נפטרו כמה מרבני קראקא. רבי שלמה קלוגר, רבה של ברודי, ראה בדבר סימן משמים, וציווה להדפיס ספר שלם שירכז את דברי האוסרים ונימוקיהם. הספר כונה "מודעה רבה לאוריתא", ובו באו דברים חריפים, עד שיש מהרבנים הכותבים שהתבטאו שמצות מכונה הינן "חמץ".
רבי יוסף שאול נתנזון מלבוב לא היה מוכן לקבל את הפרסום הזה, שטוען כי אלפי יהודים אוכלים חמץ בפסח. והרי אין זו אלא חומרה! לכן הוא עצמו הדפיס ספר נגדי, בשם "ביטול מודעה", שבו השיב על כל הטענות, ויישב את מנהג ישראל. הוא מסיים במשפט: "כי כל מה שכתבו האוסרים, המה כזבים לכל דבריהם,‏ הן כזב ומדברותיהם כזב".
כפי שניתן לראות, המחלוקת היתה קשה וחריפה. בכתב העת "המגיד", במשך כמה שנים באו חילופי דברים ומכתבים מאת רבנים וחכמים שונים.
בסופו של דבר, רוב קהילות ישראל קבלו וקיימו את מצות המכונה ככשרות ומהודרות לכתחילה. רק אצל החסידים השתמר המנהג להחמיר בזה בכל תוקף, ויש חסידויות שמתייחסים אצלן למצת מכונה כחמץ. כך מחמירים גם תלמידי החזו"א. ואילו אחרים סבורים להיפך, כי מצות מכונה מהודרות יותר, שכן המכונה האוטומטית לא יכולה לשכוח, לטעות או להתבלבל, ולכן אפשר לסמוך עליה.
בליל הסדר נוהגים רוב האנשים לאכול מצות יד, משום שכדי לצאת ידי חובת כזית ראשון של מצוות מצה, צריכים שהמצה תיעשה "לשמה", ומעשה "לשמה" בדרך כלל נעשה על ידי אדם, שכן המכונה אינה יכולה להתכוון "לשמה" בעת שהיא מכינה את המצה.