הסוד שהחיים שלכם לא שלמים בלעדיו, והוא כתוב כבר בפרשת השבוע, פרשת ניצבים

בפרשת השבוע, פרשת ניצבים, מוזכר 3 פעמים ענין אהבת ה': "ומל ה' אלוקיך... לאהבה את ה' אלוקיך", ואחר כך בהמשך: "ראה נתתי לפניך... אשר אנוכי מצוך היום לאהבה את ה' אלוקיך", ובסוף הפרשה: "לאהבה את ה' אלוקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו".

הנתיבות שלום מבאר כי דברים אלו תואמים למה שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ז'): "גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה, שנאמר: 'שובה ישראל עד ה' אלוקיך'. אמש היה זה מובדל מה' אלוקי ישראל שנאוי ומרוחק והיום הוא מודבק בשכינה". כלומר הרמב"ם מחדש שתשובה אין פירושה רק שלא יחטא עוד, כי אין זה אלא הפסקת החטא, אלא משמעות התשובה היא "שובה ישראל עד ה' אלוקיך", כי זה תכלית כל התורה והמצוות – אהבת ה' ודביקות בה', וכאשר יהודי בא לחזור בתשובה, עליו לשוב "עד ה' אלוקיך", לשוב לאהבת ה' ודביקות בה' – שהם תכלית כל התורה.

מוסיף הנתיבות שלום ומציין כי כבר הקשו הראשונים כיצד ניתן לצוות על אהבת ה', מה יעשה מי שאינו אוהב? וכי איך אפשר לצוות על שינוי הטבע – שיאהב מה שאינו אוהב? ומבאר כי התשובה על כך מבוארת בספרים הקדושים, כי כל תרי"ג מצוות הם דרכים ועצות להשיג על ידן אהבת ה' ודביקות בה'. כי באמת האדם הנתון בגוף חומרי אינו מסוגל להשיג אהבת ה' ודביקות בה' בשל החומריות והמציאות המגושמת שהוא נתן בה, אלא שנתן לנו הקב"ה תרי"ג מצוות, שכאשר יהודי מקיים אותן – הרי הן מכשירות ומביאות אותו לאהבה את ה' ולדבקה בו, שעל ידי שמקיימן מתעוררת בליבו ובאיבריו אהבת ה'.

עוד כותב הנתיבות שלום דברים נפלאים: בפרשה נאמר 3 פעמים הציווי לאהוב את ה', ובכך מרומז על 3 מדרגות שיש באהבה. יש אהבה שאדם אוהב למי שהיטיב לו ביותר, ויש אהבת אב לבנו ובן לאביו שהיא אהבה טבעית, ויש עוד דרגת אהבה בבחינת חולה אהבה. ו-3 מדרגות אלו קיימות באהבת יהודי לה' יתברך: יש מה שיהודי מתבונן במעשי ה' וברואיו הנפלאים, ובכל הטובות שעשה עימו ה' יתברך הגומל לחייבים טובות, ובהשגחה הפרטית הפרושה תמיד על יהודי, ומתוך כך אוהב את ה' יתברך, ומדרגה זו שייכת לכל אחד, אף למי שאינו בעל רגש, שכן זו אהבה שכלית הבאה מתוך התבוננות במעשיו וברואיו הנפלאים, כמו שכתב הרמב"ם (הלכות יסודי התורה): "והאיך היא הדרך לאהבתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים... מיד הוא אוהב ומשבח", וזה הציווי הפשוט של אהבת ה' שנאמר לכל יהודי, שהוא בהישג ידו של כל אחד.

יש בחינת אהבה נוספת, כמו שכתב האור החיים הקדוש (דברים ו) על הפסוק: "ואהבת את ה' אלוקיך", לטעם זה שהוא אלוקיך, כלומר, מתוך שיהודי מרגיש שה' יתברך הוא אלוקיך, ובנים אתם לה' אלוקיכם. וכתב על זה שם "שבהעיר האדם ליבו לזה תתנתק נפשו ותתר ממקומה בהתעוררות נפלא ורם באהבת הנאהב יתעלה רום תפארתו". וכשם שיהודי מאמין ב"אנוכי ה'", כך עליו להאמין ב"אלוקיך", שהוא האלוקים שלך, שגם אם תחטא ותפשע – אתה נותר עדיין בן אהוב לה' יתברך.

ויש המדרגה השלישית של אהבת ה' ובבחינת "נפשי חולת אהבתך". כמו שאמרו חז"ל (ב"ר פ, ז) בג' לשונות של חיבה חיבב הקב"ה את ישראל בדביקה בחשיקה ובחפיצה. וכולם למדנו מפרשתו של אותו רשע שכם בן חמור שנאמר בו דביקה, חשיקה וחפיצה, ובזה האופן היא אהבת הקב"ה לישראל ואהבתם של ישראל לקב"ה. וזו היא הדרגה העליונה של אהבת ה' שיהיה חולה חולי האהבה לה' יתברך, וכמו שמצינו בדברי הרמב"ם בסוף הלכות תשובה שהפליג באופן האהבה הראויה: "שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שונה בה תמיד, כאילו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה ... והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, יותר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד, כמו שציוונו 'בכל לבבבך ובכל נפשך', והא ששלמה אמר על דרך משל 'כי חולת אהבה אני'". על דרגה זו כתב הרמב"ם שהיא ליחידי סגולה בעלי מדרגה, ולא כל אחד זוכה לה.

לסיכום, שלוש הפעמים שבהן נזכרת מצוות אהבת ה' בפרשת ניצבים מלמדות אותנו כי זוהי תכלית כל התורה והמצוות – לחיות מתוך קשר של אהבה ודבקות בבורא. אהבה זו מתגלה במדרגות שונות: מן ההכרה בטובו של ה', דרך תחושת הקרבה הטבעית שבין אב לבנו, ועד לאותה אהבה עזה ונשגבת של "נפשי חולת אהבתך". כל יהודי יכול למצוא את דרכו אל אהבה זו, והמצוות הן הדרך להגיע אליה. כשאדם חי מתוך אהבת ה', חייו מתמלאים באור, בשמחה ובמשמעות עמוקה שאין דומה לה.