נתיבות שלום על פרשת במדבר: פירוש מתוק שישדרג לכם את שולחן השבת

בפרשת השבוע, פרשת במדבר, נאמר: "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות".

שואלים המפרשים מדוע במנין זה כתוב "במספר שמות", ולעומת זאת במנין באי הארץ בפרשת פנחס כתוב: רק "לבית אבותם", ולא כתוב: "במספר שמות".

הספורנו כתב על כך שכאן נמנו יוצאי מצרים שהיו אנשים גדולים, דור דעה, ועל כך נאמר בהם "במספר שמות", שהוא ענין חשיבות ומעלה, כמו שכתוב: "מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא", שאצל הקב"ה כל כוכב נקרא בשם, לפי שכל דבר חשוב נקרא בשם. ולכך במנין הדור דעה נאמר "למשפחותם לבית אבותם במספר שמות", שמלבד מעלתם מצד משפחותם ואבותם היו גם במספר שמות, שכל אחד בפני עצמו היה אדם גדול. מה שאין כן דור באי הארץ, שהיו במדרגה קטנה יותר, לא כתוב בהם "במספר שמות", רק "לבית אבותם", שייחוסם ומעלתם היו רק מצד משפחותם לבית אבותם.

כך ניתן להבין מדוע רק בני הדור השני נכנסו לארץ ישראל אף שהיו במדרגה נמוכה יותר. הנתיבות שלום מוסיף ומציין כי החיד"א כתב בניצוצי אורות שארץ כנען הוא מלשון הכנעה, שהיא ארץ לנכנעים, ארץ ישראל קולטת רק אנשים נכנעים. ועל כך נאמר: "וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה המה יבואו שמה ולהם אתננה והם יירשוה", "טפכם אשר אמרתם לבז יהיה" – מרומז שהם בעצם במדרגה קטנה יותר, ואנשים יותר קטנים מאבותיהם, אך דווקא המה יבואו שם והם יירשוה, כי הם נענים מאוד, וארץ ישראל קולטת רק נכנעים, ולכך זכו הם להיכנס לארץ ישראל. אבל דור המדבר אף שהיו במדרגה יותר גדולה אך משום כך לא היתה להם הכנעה, ועל כך לא קלטתם ארץ ישראל.

עניין זה נאמר גם על המרגלים: "כולם אנשים ראשי בני ישראל המה", שהפגם שלהם היה מחמת היותם אנשים גדולים ולא היו נכנעים, ולכן לא קלטתם ארץ ישראל. ורק "עבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עימו". עקב מרומז למדרגה הנמוכה ביותר, והיינו שכלב הוא שפל רוח מאוד בעיני עצמו, הוא אשר זכה שהביאותיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורישנה, כי רק מי שהוא נכנע בתכלית ההכנעה יכול להיקלט בארץ ישראל.

על העבודה של דור המדבר יוצאי מצרים, מבאר הנתיבות שלום כי היה עליהם להשקיע ב"סור מרע", לפי שהיו משוקעים במ"ט שערי טומאה במצרים ערוות הארץ, ועיקר עבודתם היתה לצאת ממצרים ולהיטהר מטומאת ערוות הארץ. ואילו דור באי הארץ – עיקר תפקידם היה בעשה טוב, להיכנס לארץ ישראל ולבנות את בנית המקדש. והכלל ב"סור מרע" הוא כפי הניסיון של יוסף, שנאמרו: "ותתפשהו בבגדו", בגדו מלשון בגידה, שתפסה אותו בבגידותיו, וטענה לו: 'הרי בין כך כבר חטאת ובגדת כל כך הרבה פעמים, ואם כן למה שלא תעשה גם את העברה הזו', ועל כך השיב יוסף: "איננו גדול בבית הזה ממני" – אני אדם גדול מאוד, אין גדול ממני, "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים", שלא יאה לאדם גדול כמוני לעשות הרעה הגדולה הזו. כאשר היצר הרע מפתה יהודי ומנסה להוכיח לו כי אינו כלום, וכך מייאשו לגמרי שממילא יוכל לחטוא שוב כי בין כך אין לו מה להפסיד, אז צריך יהודי להיאחז בגאווה דקדושה, ולהשיב ליצר: הרי אני מתנהג כחסיד וירא שמים, ואיך אעשה הרעה הגדולה הזו. ועל כן הדור שלי יוצאי מצרים, שעיקר עבודתם היתה בסור מרע, היו צריכים להיות "במספר שמות", שכל אחד יחזיק את עצמו לאדם גדול כדי להינצל מהרע, מה שאין כן באי הארץ שתפקידם ב"עשה טוב", והדרך בעבודת ה' היא להתחיל משפלות עצמו.

מסכם הנתיבות שלום: זו כוונת התורה בשני המניינים של בני ישראל: "שאו את ראש כל עדת בני ישראל", כלומר לשאת את הראש, לרומם ראשם ולהגביהי דעתם, כי בדור המדבר הדרך היתה על ידי "במספר שמות", כיוון שידעו את גודל חשיבותם, ואילו בבאי הארץ היתה נשיאת הראש של בני ישראל על ידי זה שלא נאמר בהם "במספר שמות", שיהיו נכנעים בבחינת "לב נשבר ונדכה", ועל ידי זה יגיעו למדרגת ביאת הארץ.