נתיבות שלום על פרשת בלק: דבר תורה מיוחד לשיחה סביב שולחן השבת

בפרשת השבוע, פרשת בלק, מובאת בקשתו של בלק מבלעם: "לכה נא ארה לי את העם הזה". הנתיבות שלום מבקש לבאר את משמעות הברכה והקללה.

הנתיבות שלום מסביר כי כל זמן שישראל דבוקים בה', אין כל אומה ולשון יכולים לשלוט בהם, ואין איש יכול לפגוע בהם. כפי שנאמר ביסוד העבודה בשם הרמב"ם במורה נבוכים: כאשר יהודי דבוק בה' יתברך, אין שום דינים יכולים לשלוט עליו, וכל המקרים והפגעים הרעים, גם אם הם קורים לצדיקים ולחסידים, אירעו רק כאשר הפסיקו את הדבקות בה'. בזמן שישראל דבוקים בה', אין שום מקרה יכול לפגוע בהם.

זהו עניין הברכה והקללה: ברכה היא הדבקות בה', שאז לא יאונה כל רע, וקללה היא כאשר אדם מנותק מהדבקות. בלעם ידע היטב שכל עוד ישראל דבוקים בה' יתברך אין כל אומה ולשון יכולה לפגוע בהם. הוא היה היפוך של משה רבנו, שמייצג את מידת הדעת של כלל ישראל. דעת זו היא דבקות בה', ואילו בלעם, לעומת זאת, היה סמל של קליפה, שמטרתו הייתה לנתק את ישראל מהדבקות בה'.

לפי זאת, בלק נזקק לשלוח אחרי בלעם, למרות שבלק היה מכשף גדול יותר מבלעם, משום שידע שכל עוד ישראל דבוקים בה', אין אומה ולשון יכולים לפגוע בהם. הדרך היחידה להצליח הייתה על ידי ניתוקם מהקב"ה, ובעלם היה מתאים לכך – הוא היה מקליפת הדעת, שעניינה ניתוק ישראל מהקשר עם ה'.

הנתיבות שלום ממשיך ומבאר כי זהו תוכן ברכותיו של בלעם. כל ברכה שיצאה מפי בלעם הייתה קשורה לדבקות של ישראל בה'. לדוגמה, כאשר אמר: "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ה' אלוקיו עמו", הוא רצה להזכיר את חטאיהם של ישראל לפני ה', מתוך מטרה לנתקם ממנו. אולם, במקום זאת יצאה מפיו ברכה המהדהדת את הנוכחות המתמדת של ה' עם ישראל: ה' נמצא תמיד עם יהודי ,ולעולם אינו מנתק חלילה את הקשר עם יהודי.

בהמשך נאמר: "וישת אל המדבר פניו", ובתרגום – רצה בלעם לעורר את חטא העגל, מתוך כוונה לנתק את ישראל מהקב"ה. אך במקום זאת, יצאה מפיו ברכה: "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל". חז"ל דרשו כי הכוונה היא לבתי כנסיות ובתי מדרשות, מקום בו ישראל מתאחדים לעסוק בתורה ובתפילה, ובכך מגבירים את הדבקות בה' ויוצרים אחדות פנימית בין כל בני ישראל.

מן הדברים עולה כי האחדות של עם ישראל היא הכוח שמחבר אותם לה' יתברך. כאשר ישראל מאוחדים בלב אחד, אין דבר שיכול להפרידם מהקב"ה, גם לא חטאים חמורים. זהו הכוח הגדול שבלעם ראה: כאשר עם ישראל שרוי באחדות, אהבת ישראל והאהבה לה' מתחזקת. כפי שנאמר: "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'", כי הדרך לאהבת ה' היא באמצעות דבקות ואהבת ישראל.

לסיכום, הנתיבות שלום מבאר כי הדבקות בה' היא המפתח לשמירה על ביטחונם הרוחני של ישראל. כאשר יהודי שומר על קשר הדוק עם הקב"ה, הוא מוגן מכל רע ומכל פגע. האחדות בין בני ישראל, שמבוססת על אהבה הדדית ושותפות רוחנית, מחזקת את הדבקות בה' ומקנה לעם ישראל את כוח ההתמודדות עם כל אתגר. ברכה אמיתית נובעת מתוך הדבקות בה', והדרך לכך היא שמירה על קשר עמוק ואותנטי עם הקב"ה ועם העם.