הבריאה, האדם והעוצמה: פרק ח' בתהילים מסביר את מקומנו בעולמו של אלוקים

פרק ח' בתהילים הוא לא רק שבח לאלוקים על מעשי הבריאה, אלא גם התבוננות מעמיקה על מקומו של האדם בעולמם של יצוריו. במילים מלאות התפעלות, דוד המלך מתאר את השמים, את הירח והכוכבים, ואת כל הבריאה שסובבת את האדם. תוך כדי הערכה לפלאי הבריאה, הוא שואל מהו האדם לעומת כל זה, ומבין שהאדם, למרות הכל, זכה למעמד מיוחד. המזמור מציג את הקשר המורכב בין האדון לבריאתו, ומזכיר לנו את מקומנו כחלק מהפלא הגדול של החיים.

הפרק המלא

(א) לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד.

למשורר המנצח על כלי ניגון מזמור לדוד.

(ב) ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם.

ה' אדון הבריות, כמה נשגבת תהילתך בכל העולם, על שנתת זיו הדרך על פני השמים.

(ג) מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם.

תורתם ותפילתם של תינוקות של בית רבן מהווה הגנה חזקה כנגד כל צר ואויב, להכחיד את האויבים המתנכלים למאמיניך.

(ד) כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה.

כאשר אני מתבונן במרחבי השמים שהם יצירתך, או בירח ובכוכבים שאתה קבעת במסלוליהם.

(ה) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ.

מהרהר אני, מה האדם שזכרת אותו לטובה, ומהו בן אדם שתתייחס אליו ביחס מיוחד.

(ו) וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹוקים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ.

שחיסרת את מעלתו במקצת מהמלאכים, ובנשמה חשובה וזיו פנים עיטרת אותו.

(ז) תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו.

והמשלת אותו על היצורים ברואיך, את הכל שמת נכנעים לשלטונו.

(ח) צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי.

הצאן והבקר כולם, ואפילו חיות השדה.

(ט) צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים.

הצפורים הפורחות בשמים והדגים השטים בים, והאדם עצמו מפליג בשבילי הימים.

(י) ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ.

ה' אדון הבריות, כמה נשגבת תהילתך בכל העולם.

פירושים מעניינים על פרק ח' בתהילים

"מפי עוללים ויונקים" - מן פי העוללים אשר הם סתומים במעי אמן ובהולדם נפתח פיהם ויונקים תדיר משדי אמן מן הפלא הזה יסדת יסוד מוסד לדעת עוזך כי הוא דבר שאין הטבע מתחייב. (מצודת דוד).

"כי אראה" - מן הפלא הזה אראה בחכמה שמעשה אצבעותיך הם שמיך אף הירח והכוכבים אשר כוננתה המה כולם מעשה ידיך ואין העולם קדמון (מצודת דוד).

"מה אדיר" - מכל זה נראה שמה מאד אדיר שמך בכל הארץ משגיח ומושל בכל (מצודת דוד).

במדרש מובאים הפסוקים הראשונים כנימוקם של המלאכים לכך שהתורה אינה מתאימה לבני אדם: ”בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו אמר להן לקבל תורה בא אמרו לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו? ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים!”. לאחר מכן השיב להם משה בעידוד ה' מדוע התורה דווקא שייכת לבני אדם והמלאכים קיבלו את דבריו ובירכו אותו. (מסכת שבת פח)