הרמב"ן על פרשת פקודי: דבר תורה קצר לשולחן השבת

בפרשת השבוע, פרשת פקודי, נאמר כי יש למשוח את המשכן וכליו, והם יהיו "קודש", ואת המזבח – והוא יהיה "קודש קדשים".

כך נאמר בפסוק: "וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמָשַׁחְתָּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְהָיָה קֹדֶשׁ. וּמָשַׁחְתָּ אֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים".

הרמב"ן מבאר את ההבדל בין קדושת הכלים לקדושתו של המזבח: "וייתכן שאמר במזבח 'קודש קודשים' בעבור שיקדש, כמו שאמר: 'והיה המזבח קודש קודשים, כל הנוגע במזבח יקדש'".

כלומר, יש 2 עניינים הבאים לידי ביטוי בכך שהמזבח הוא 'קודש קודשים'. בפן ההלכתי - כל הנוגע בו יקדש, ואת העניין שהוא הגורם והסיבה להלכה הזו – שהמזבח הוא שורש ומקור של קדושה, הוא מעיין ממנו נובעת הקדושה.

בשני פנים אלו, המזבח הוא 'קודש קודשים'. אבל הכלים – אינם מקור לקדושה. כל דינם הוא להכשיר את הקרבן לקראת הקרבתו על המזבח. ואילו הקדושה עצמה, רק מן המזבח היא נובעת. לפיכך, בפן המעשי נקראו הכלים 'קודש קדשים', כי הם מקדשים את הניתן בהם. אבל ביחס למזבח, הכלים אינם אלא 'קודש' להעביר את הקדושה, אבל אין הם מקור לקדושה. ורק המזבח הוא המקור לקדושה ונקרא 'קודש קודשים'.