הידד פורים: 10 סטטוסים משעשעים של אנשי עסקים - שאין להם זמן בשביל אף אחד

1. "אני כל כך עסוק שאפילו רשימת המטלות שלי ביקשה חופשה."
המצב הגיע לרמה כזו שהמשימות לא רק נערמות, אלא מתחילות גם הן לפתח מודעות עצמית ולדרוש מנוחה. רשימת המטלות שלי מתארכת מדי יום, ואם הייתה לה אפשרות, היא כנראה הייתה מגישה לי מכתב התפטרות. חבל שאין פיצוי על שעות נוספות לבן אדם שמנסה להשלים הכול בזמן בלתי אפשרי.

2. "אם עוד מישהו יבקש ממני משהו, אני הולך להתחיל לגבות דמי כניסה כמו מוזיאון."
כמות הבקשות שמופנות אליי ביום אחד יכולה בקלות למלא תערוכה שלמה. אנשים באים, מבקשים, משאירים מטלות חדשות, ולי נשאר רק לעמוד כמו שומר במוזיאון ולשאול: "כרטיס יש לך?" אולי אם אתחיל לגבות כסף על כל משימה, אצליח לקנות לעצמי קצת זמן פנוי.

3. "הלו, אני כרגע לא זמין. אם זה דחוף – אתם מוזמנים  להפנות למחלקת 'היקום יטפל'"
שיחות נכנסות, הודעות מצטברות, והלחץ גובר. הפתרון? להעביר את כל הדחופים היישר למחלקת "היקום יטפל בזה". גם ככה לא הכול בשליטתנו, אז עדיף לפעמים לשחרר ולהניח לדברים להסתדר מעצמם.

4. "אני לא עסוק, אני פשוט מופעל במצב ‘טייס אוטומטי עם קריסה מתוכננת’."
השלב שבו אני כבר לא מתפקד מרוב עומס, אבל איכשהו הגוף עדיין ממשיך לנוע. אם אשב רגע אחד לנוח, כנראה אתחבר מחדש למציאות ואבין שאני על סף קריסה טוטאלית. עד אז, פשוט ממשיכים קדימה על אדי הקפאין האחרונים.

5. "מישהו יודע איפה משיגים חיים נוספים? כי שלי תפוסים עד 2040."
כל הזמן שואלים אותי אם אני פנוי למשהו – ליציאה, לפרויקט נוסף, לשיחת טלפון. ואני רק רוצה לצעוק: "לא, אני תפוס עד הודעה חדשה! לא לפנות אליי". אם הייתה חנות שמוכרת שעות פנויות או חיים רזרביים, הייתי הלקוח הראשון בתור.

6. "כל כך עמוס פה שאם הזמן היה כסף, הייתי מיליונר – אבל בלי רגע ליהנות מזה."
הלו"ז שלי נראה כמו תקציב מדינה – מפוצץ במספרים, תאריכים ומטלות שאין לי מושג איך אצליח לאזן. יש לי "הון" של דברים לעשות, אבל אני לא מצליח "לבזבז" אפילו דקה אחת להנאה.

7. "כרגע מתזמן את הזמן שאין לי כדי להספיק את מה שלא אספיק."
משימה אחת נגמרת, השנייה מתחילה, ואני עסוק לא רק בביצוע, אלא גם בלתכנן איך להספיק את הבלתי אפשרי. לפעמים אני מוצא את עצמי מתכנן מתי יהיה לי זמן לתכנן, וגם זה לא קורה בסוף.

8. "רמות העומס שלי כרגע: תנו לי קפה, שוקולד, חיבוק ולתת למחשב לקרוס כדי שיהיה לי תירוץ לקחת הפסקה."
כשאני במצב של עבודה בלתי פוסקת, אין ברירה אלא להחזיק במערכת תומכת: קפאין, סוכר, ולפעמים גם חיבוק מנחם. ואם המחשב מחליט לקרוס באמצע יום העבודה? זו בעצם הברכה הכי גדולה שיכולתי לקבל.

9. "אני לא עסוק, אני פשוט משתתף במרתון עבודה שלא נרשמתי אליו."
תוך כדי החיים, בלי לשים לב, מצאתי את עצמי רץ במרתון אינסופי של משימות ומטלות. אף אחד לא שאל אותי אם אני רוצה להשתתף, אבל הנה אני, רץ בלי הפסקה, רק מקווה שלא אגיע לקו הסיום מותש מדי.

10. "יש לי כל כך הרבה משימות שהתחלתי לנהל משימות על המשימות שלי. כן, זה כל כך גרוע."
יש לי לא רק רשימת מטלות, אלא גם רשימה שמתעדכנת על הרשימה הראשית, ומן הסתם גם תזכורת שתזכיר לי לבדוק את כל הרשימות יחד. כשהמשימות כבר צריכות ניהול משלהן, כנראה שהגיע הזמן לעצור ולשאול – האם אני עובד בשביל החיים, או שהחיים עובדים עליי?