פגיעת הראש הפכה אותו לגאון: ג'ייסון פָּאדְגֶ׳ט, הילד שגילה את התודעה הקוסמית

ג'ייסון פָּאדְגֶ׳ט בן ה-31 התלבש והסתרק, ויצא לשתות עם חברים באחד ממקומות הבילוי בעירו טאקומה, במדינת וושינגטון. סמוך לחצות הוא עזב את חבריו לרגע, ויצא לחפש כוס שתיה קרה באחד הקיוסקים. פאדג׳ט שם לב שעיניו של המוכר השתהו במשך שנייה ארוכה על הארנק התפוח שלו, אבל מיד סילק כל חשש מלבו. במילא הכול היה מלא בשטרות של לא יותר מעשרים דולר. הוא שפך את הקולה לגרונו בכמה לגימות, והתקדם לעבר היציאה מהמועדון.

כשהיה צעדים ספורים מחוץ לדלת, הוא הרגיש חבטה עזה בראשו שמוטטה אותו על ברכיו. בהתחלה הוא חשב שזו אחת ממחוות הידידות של חבריו, שהיו שתויים במקצת, אבל אז הוא הרגיש עוד ועוד חבטות ובעיטות ניתכות על ראשו. בתוך החשכה של הכרתו המתערפלת הוא הרגיש שתוחבים ידיים לכיסי מעילו, וכשלא הצליחו למצוא שם את ארנקו, המשיכו מתוך תסכול להמטיר על ראשו עוד אגרופים ובעיטות, לקלל ולצעוק, ואחר כך שמע רק את הלמות צעדיהם מתרחקים במהירות.

אחרי דקות ארוכות שבהן הכרתו נעלמה ושבה מספר פעמים, הוא הצליח להתרומם לאט על רגליו, מתנדנד לעבר מכוניתו, לא מבין לאן נעלמו חבריו. למזלו, בית החולים היה קרוב. בבדיקות התברר שהוא סובל מזעזוע מוח קשה. הרופא נתן לו משככי כאבים, ושלח אותו הביתה. פאדג׳ט לא ידע שבאותו יום, אחרי תקרית השוד האלימה, הוא השאיר את ה"אני" הישן שלו בכניסה לקיוסק, ובמקומו נולד ג’ייסון פאדג׳ט חדש לגמרי.

"כשקמתי למחרת בבוקר, כל העולם סביבי נראה אחרת", מספר פאדג׳ט בראיון לאפוק טיימס, "אבל חשבתי שיש לי הזיות בגלל כל משככי הכאבים שנתנו לי בבית החולים". כשהוא מתאר איך העולם נראה לו אחרת, הוא מתחיל לדבר במהירות, בהתלהבות מדבקת, וקשה לעצור אותו.

כשפתח את הברז באמבטיה, הוא ראה מניפה של קרני אור ססגוניות יוצאות במאונך מזרם המים, לכל הכיוונים, עוברות את הכיור ומעבר אליו אל מה שנראה לו כאינסוף. כשהציץ לחצר מבעד לחלון, העלים על העץ נראו כמו אוסף של אינסוף משולשים זעירים, מחוברים זה לזה באינספור צורות.

בניסיון לעורר את עצמו מתוך מה שנראה כהזיות, הוא הלך להכין לעצמו כוס קפה. כאשר מזג את החלב לקפה, הוא ראה את החלב מסתחרר בתוך הקפה במעגל ועוד מעגל קטן יותר ועוד, באינסוף מעגלים הולכים וקטנים, משתלבים זה בתוך זה בסדר מופלא, כמו בקונכייה. כל הדירה עצמה והחפצים שבתוכה הפכו לאוסף של צורות גיאומטריות.

פאדג׳ט היה בטוח שמשהו השתבש במוחו, כי היו גם סימפטומים פיסיים: כאבים עזים, רעד בלתי נשלט ופרפורים בכל הגוף. בבדיקה נוספת בבית החולים וסריקת מוח נאמר לו שלא רואים פגיעה מוחית, והסימפטומים ודאי יחלפו בהמשך.

אבל הסימפטומים לא חלפו. כל העולם סביבו המשיך להיראות כמו אוסף של צורות גיאומטריות מסובכות, שבהדרגה משכו את לבו יותר ויותר במורכבות האינסופית וביופי שלהן. הוא התמלא סקרנות לחקור מה קרה לאנשים אחרים שחוו, כמוהו, פגיעה בראש. האם גם הם התחילו לראות את העולם באופן שונה?

הוא התחיל בחיפוש קצר באינטרנט, שהלך והתארך כל יום, עד שלאחר שבוע מצא את עצמו גולש ימים ולילות בניסיונות לפענח ולהבין מהן הצורות המופלאות האלה שהוא רואה, במקום העולם שהיה רגיל לראות קודם. מבחור שנשר מהקולג' וכמי שהתעניין רק בחיי חברה, הוא הפך לחוקר אוטודידקט, שבוי בתשוקה אדירה לדעת ולהבין כל מה שקשור במתמטיקה, ובמיוחד בגיאומטריה.

את הסיפור שלו הוא מספר בספרו "חבטה של גאונות", שראה אור בחודש אפריל 2014 בארה״ב. ארבע שנים חי פאדג'ט בבדידות בתוך דירתו החשוכה, שבעיניו נראתה כמו מערת קסמים. מתוך הצורות הגיאומטריות שהתגלו לעיניו ללא הפוגה, ומתוך מה שלמד במשך הזמן באינטרנט, הוא הבין שהוא בעצם רואה היישר מול עיניו ייצוג ממשי של הנוסחאות המתמטיות שמסבירות תופעות שונות ביקום, שאותן התקשה כל כך להבין בימיו בבית הספר. כך המשולשים של העלים על העץ נראו כמו תצוגה חוזרת ונשנית של משפט פיתגורס, וכאשר אותם משולשים חותכים את עיגולי השמש שנופלים על העץ, הם נראים כמו פרוסות של הקבוע המתמטי "פאי", אותו מספר טרנסצנדנטי שמתחיל בספרות 3.141592, ומעגלי החלב בתוך הקפה שלו הן כמו הנוסחה המתמטית של עולם הפרקטלים שניסח מתמטיקאי בשם בנואה מנדלברוט: צורות שחוזרות על עצמן כל הזמן בטבע, קטנות יותר ויותר, ובכל אחת מהצורות הקטנות נמצאת גם הצורה השלמה. פאדג'ט ראה את השלם בכל חלק זעיר, בכל דבר שבו התבונן: עלה של עץ, אדווה במים, עננים וגוף האדם.

יום אחד, בתום ארבע שנים מאז התקרית, כמעט כמו שמסופר באגדות, תקופת ה"מאסר" הסתיימה בבת אחת. פתאום התעורר בפאדג'ט חשק לכריך עם צלי בקר. הוא החליט להתגבר על החשש לצאת מהבית וללכת לבית קפה בקניון הסמוך. ליתר ביטחון הוא לקח איתו את היקר לו מכל: תיק הציורים שלו. על השולחן בבית הקפה הוא פרש את הציורים, כשהוא מחכה לכריך. אדם שישב בשולחן סמוך שאל אותו לפשר הציורים, ופאדג'ט קפץ על ההזדמנות הנדירה, והסביר לו בהתלהבות את מבנה העולם כפי שהוא רואה אותו דרך הגיאומטריה.

"האדם, שלא אמר לי את שמו, הציג את עצמו כפיזיקאי מאוניברסיטה מקומית. הוא היה המום מההסבר שנתתי, ואמר לי: 'אתה הבנת מושגים מורכבים מאוד, אבל אין לך מילים להסביר אותם, כי לא למדת בצורה פורמלית. כדאי שתלך ללמוד אותם'", כתב פאדג׳ט בספרו.

בריט ברוגארד היא פרופסור לנוירולוגיה ולפילוסופיה באוניברסיטת מיזורי בסנט לואיס, ארה״ב, ומנהלת המעבדה למחקר רב-חושי. את פאדג'ט היא פגשה בכנס בין-לאומי בשטוקהולם, של אנשים שחוו את העולם בעירוב של חושים (תופעה המכונה סינסתזיה) ושל אנשי מדע שחוקרים את התופעה. בין משתתפי הכנס היו כאלה שראו מספרים או אותיות כצבעים, כאלה שחוו מוסיקה בטעמים שונים, או שראו תאריכים כממוקמים בחלל. הסיפור של פאדג'ט היה יחיד במינו בשני מובנים: המוח שלו הפך מושגים מופשטים כמו נוסחאות מתמטיות לייצוגים ויזואליים, והיכולת הזאת התפתחה בשלב מאוחר בחייו, בעוד שרוב האחרים נולדו כך.

קשה להאמין ולהבין, אבל במפתיע ובאופן לגמרי בלתי צפוי, אחרי השוד האלים התפתחה אצל ג’ייסון אמפתיה עזה כלפי כל בני האדם. "האמת היא שהאמפתיה הופיעה מיד, יחד עם כל היכולות האחרות. אני מרגיש בעוצמה רבה רגשות של אנשים אחרים, את הכאב, את המבוכה שלהם, יחד עם הרגשות שלי עצמי. אני לא יכול לסבול לראות מישהו שנפגע או כואב לו משהו, או אפילו חש אי נוחות".

האמפתיה והקשר הרגשי העז שג’ייסון חש לכל בני האדם מתחברים לאופן שהוא רואה איך אנחנו כולנו משתלבים בתוך היקום. "בני האדם ארוגים ומשתלבים בין כל הצורות הגיאומטריות שביקום. את, אני, העץ, היקום – הכול משתלב ביחד, וחלק מאיזשהו מבנה גדול יותר. בעבר הייתה לי תחושה שאני נפרד מהיקום ומבני אדם אחרים, אבל היום אני רואה את הדברים אחרת. כמו שהגרעין הוא חלק מהתא, והתא הוא חלק מגופי, כך כל דבר הוא חלק ממערכת גדולה יותר. אז במובן המילולי ביותר כולנו קשורים אחד לשני, וכל דבר שכל אחד מאיתנו עושה משפיע על הכול...".

העולם כולו בנוי לפי תכנית של הבורא. המוח האנושי מסוגל לקלוט שמץ ממנה, הן בהבנת חוקי הטבע, הן באחדות בני האדם ומקור הנשמות. שינוי קטן יכול לעורר מודעות המאפשרת לאדם לקלוט הרבה יותר.