מה קורה כש-300 תלמידי תיכון פוגשים 13 משפחות חרדיות?

"לפעמים נראה שקיים קיטוב בין המגזרים בישראל, שהדעות חלוקות, ושאנשים לא רוצים לשמוע זה על זה, אבל זה לא נכון", את הדברים אומרת איילת אורן, שכבר עשרים שנה מוציאה קבוצות של מטיילים לסיורים ממוקדים בשכונות החרדיות, כדי לאפשר להם "להכיר את העולם החרדי".

אלפי קבוצות הספיקה איילת להדריך, היא פסעה איתן בין רחובות וסמטאות ירושלים, והגיעה למסקנה אחת: "כולם רוצים לשמוע ולהיות מחוברים, רק שלא תמיד אנחנו יודעים כיצד לחבר בין המגזרים. זו הסיבה שכאשר מוציאים אותם ל'יום של כיף' בירושלים – טיול קליל ונעים שמשלבים בו טעימות, ביקור בשוק וכדומה, מצליחים לחבר את הלבבות יותר מכפי שניתן לשער".

איילת אורן

בחיבורים ומפגשים מרגשים

בחיבורים ומפגשים מרגשים

להיפגש ולהכיר

איילת עצמה מתגוררת במרכז המדרחוב של ירושלים, בבית עתיק בן 120 שנה. היא אם לתשעה וסבתא לנכדים. "אני ירושלמית כבר שנים רבות", היא מספרת, "לפני 28 שנה התקרבנו לעולם החרדי, ואחר כך התחברנו לחסידות חב"ד. מכיוון שאנחנו גרים במרכז העיר, שמענו תמיד מורי דרך שעוברים על יד הבית שלנו ומדריכים קבוצות של מטיילים. באופן אישי הפריע לי בכל פעם מחדש לשמוע אותם מציגים את הציבור החרדי, ומספרים עליו פרטים שרבים מהם אינם נכונים. תמיד חשבתי לעצמי שצריך לעשות משהו כדי לשנות את זה".

חלפו שנים עד שאיילת הגיעה להחלטה שהיא תהיה זו שמשנה את הדברים. "זה היה לפני כעשרים שנה", היא נזכרת, "עבדתי באותם ימים בתחום ההוראה, אך בשלב מסוים הרגשתי שמיציתי והתחלתי לחפש כיוון אחר. אני חסידת חב"ד ולכן פתחתי את אגרות הקודש וקיבלתי תשובה מהרבי: 'תפתחי מרכז תיירות ותקפידי לקחת אנשים לתוך מוסדות ובתים של אנ"ש'. באותו רגע כבר היה ברור לי – אני צריכה להוביל אנשים למסעות תיירות, אבל לא סתם מסעות אלא כאלו שבהם יפתחו להם את הבתים ויאפשרו להם לערוך היכרות עם החיים היהודים".

איילת התחילה לפעול בחודש אלול, ובאופן טבעי הוציאה את הקבוצות לאירועי סליחות. "הובלתי אנשים אל המקומות הכי רגילים ומתבקשים – בתי כנסת והכותל המערבי. בנוסף, דיברנו באופן טבעי על נושא החסד, כשאני מסבה את תשומת ליבם של המטיילים למודעות 'השבת אבדה', מציגה להם את בית התבשיל וגמ"חים שונים שנמצאים בכל רחוב, וממש רואה שזה פותח להם את הלב. עם זאת, הרגשתי שעדיין משהו אחד חסר – המפגשים הישירים עם העולם החרדי".

איילת החלה לעבור בין משפחות חרדיות, לחפש את אלו שמעוניינות לפתוח את ביתן ואת ליבן, ולגלות שהן רבות מאוד. "כיום יש לי קבוצה של עשרות רבות של משפחות שפותחות את הדלת ומארחות מכל הלב", היא מציינת, "ובמקביל - אני מפעילה קבוצת מדריכים מקצועיים שמובילים את הסיורים".

ומה עושים בתוך הבית, כשהתיירים נכנסים פנימה?

"אנו משתדלים בדרך כלל לייצר תוכנית משותפת. כך למשל בחנוכה יש לנו תוכנית קבועה בה מגיעות קבוצות לא רק לסיורי חנוכיות, אלא גם כדי להדליק נרות חנוכה עם משפחות. השנה למשל הגיעו 300 תלמידי תיכון מתל אביב. חילקנו אותם בין 13 משפחות והיה מרגש מאוד. רבים מהם סיפרו לי לאחר מכן שזו הייתה הפעם הראשונה עבורם בה הם התארחו אצל משפחה חרדית.

"בדיוק באופן הזה אנחנו נוהגים במשך כל ימות השנה, כאשר מגיעים אלינו תיכונים, מכינות קדם צבאיות וגם קבוצות ובודדים שמבקשים להשתתף במפגשים", מסבירה איילת, "אנו מבקשים מהמשפחות להיות 'הכי טבעיות', ושכל אחת תשתף בחייה האישיים ותספר על עצמה. גם אני ומשפחתי זוכים לארח. כפי שציינתי, אנחנו מתגוררים בבית עתיק בן 120 שנה במדרחוב במרכז העיר, ולמעשה זהו בית חב"ד של המדרחוב".

סיורים רבים שאיילת מוציאה מתנהלים סביב החגים – בחנוכה, פורים, הימים הנוראים, ובכלל סביב מעגל השנה. "בכל פעם מחדש מרגש אותי לראות איך שאנשים מגיעים עם לב פתוח, וממילא הדברים מתיישבים על ליבם. כי המסר שלי הוא אחד בלבד: אני לא באה להגיד לכם 'תכירו עולם שלא קשור אליכם', אלא להיפך: 'התורה היא של כולנו, ובואו נראה איך שכולנו מתחברים לזה'".   

איך את מסבירה את זה שהחיים בשכונות החרדיות מעניינים אנשים שכל כך מרוחקים מהם?

"דווקא בגלל שזה רחוק – זה מרתק", טוענת איילת. "כל דבר שאתה לא יכול להגיע אליו מסקרן אותך יותר. אבל יש גם משהו עמוק יותר, ואנשים אומרים לי זאת גלויות – התחושה הזו שיש במדינה שלנו ציבור שלם שאנחנו שומעים עליו לעתים קרובות וגם פוגשים בו כל כך הרבה, אך אנחנו בעצם לא מכירים אותו. התחושה הזו מעוררת רצון להכיר, וממילא כאשר פותחים להם את הדלת ונותנים להם אפשרות לבוא לראות – הם רואים זאת כהזדמנות".

בחיבורים ומפגשים מרגשים

בחיבורים ומפגשים מרגשים

לטייל ולהתרגש

מטבע הדברים, במהלך הסיורים מתרחשים לא פעם מקרים יוצאי דופן.  "היה לנו פעם מקרה מפתיע מאוד", מציינת איילת, "כשאישה המתגוררת בהוד השרון, רחוקה מאוד משמירת מצוות, הגיעה להתארח אצל משפחה בירושלים, ולפתע נתקלה בתמונה על קיר הבית של המשפחה, והסתבר שהיא מכירה את הדמות שהופיעה שם. הם חיברו חלק לחלק, והתברר למרבה הפלא שהם קרובי משפחה – כן, היא והאישה החרדית בנות דודות.

"הזדמן לי פעם לעשות סיור בדיוק בזמן שהתקיימה הכנסת ספר תורה,  וראינו המוני אנשים רוקדים ושרים. שמתי לב שאחת המשתתפות – תיירת מבריטניה צילמה את האירוע, ולאחר שהסתיים ניגשתי אליה ומסרתי לה את המייל שלי, כדי שתשלח את התמונות. היא אכן שלחה אותן, ולאחר כשנה קיבלתי ממנה הודעה נוספת בה היא בישרה שהיא הגיעה לארץ וחייבת לפגוש אותי. כשנפגשנו היא סיפרה את סיפורה הבלתי יאומן – במשך שנים היא הרגישה שחייבת לבדוק למה היא נראית שונה מהמשפחה שלה, ומכיוון שהיא עובדת כאחות התאפשר לה לשלוח את בדיקת ה-DNA שלה לשלוש מעבדות שונות, ובכולן נאמר לה שהיא יהודייה מפולין ומאוקראינה. היא לא האמינה לכך, אך לאחר שהייתה בסיור בארץ והתרגשה מהכנסת ספר התורה, היא התחילה לחשוב שאולי יש בכך משהו. בעקבות זאת היא פנתה להוריה והם שיתפו אותה בכך שהיא מאומצת, וכך היא הגיעה למסמכי האימוץ. לאחר מכן נוצר קשר עם ההורים האמיתיים שלה, והתברר שסבא שלה היה רב גדול שברח מסיביר לרוסיה ואף כתב ספרים מפורסמים.

"סיפורים כאלו גורמים לי להרגיש בכל פעם מחדש שבעוד רגע המשיח יתגלה, כי פשוט לא יכול להיות אחרת. מכיוון שאנחנו נמצאים ברחוב יפו, אני אומרת לקבוצות לעתים קרובות: 'בואו נעשה דמיון  מודרך – כעת אנחנו רואים את יפו עם הרכבת הקלה, אבל בעוד רגע יעברו פה מיליונים לבית המקדש, והם יעצרו כאן אצלנו למנוחה, כיבוד ושתייה קלה. וכדי שהמשיח יתגלה אנחנו חייבים להיות באחדות, אז הנה, אנחנו ממש נערכים לכך'".