פרשת בשלח: שירת חייה של מרים מתממשת. הנה, מתקיימת נבואתה

לאחר הנס הגדול של קריעת ים סוף, מציינת התורה שבני ישראל שרו שני שירי הלל ותודה לקדוש ברוך הוא. השיר הראשון היה של משה ובני ישראל – "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת להשם" (שמות ט"ו, א'), והשיר השני היה של מרים הנביאה – "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת, וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ להשם כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" (שמות ט"ו, כ'-כ"א).

מדוע ראתה מרים צורך לשיר שיר נפרד? מדוע השירה הראשונה של משה עם בני ישראל לא הספיקה לה? מה מיוחד בשירתה של מרים?

כדי לענות על השאלה הזו נראה שתי שאלות נוספות. "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָהאֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ" (שמות ט"ו, כ'). נראה שהתורה רוצה שנדע שני דברים על מרים. א. שהיא הייתה נביאה. ב. שהיא הייתה אחות אהרון.

שתי שאלות עלינו לשאול. א. מדוע חשוב להדגיש בנקודת הזמן הזו, ממש לפני השירה, שמרים הייתה נביאה? וכי אם היא לא הייתה נביאה היא לא הייתה יכולה לשיר? ב. מדוע התורה מציינת רק "אחות אהרן", מדוע לא נכתב "אחות אהרן ומשה"? הרי מרים אחות גם של משה?

התשובה לשתי השאלות הללו תיתן מענה גם לשאלה הראשונה, אודות פשר השירה הייחודית של מרים.

בפסוק "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָהאֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ", התורה ממקדת אותנו לנבואה מאוד מסוימת של מרים, נבואה שהתקבלה כאשר היא הייתה רק אחות של אהרן ועדיין לא אחות של משה, משום שמשה עדיין לא נולד. באיזו נבואה מדובר?

כאשר פרעה גזר שכל ילדי ישראל הזכרים יושלכו ליאור מיד לאחר לידתם, ההורים העתידים של משה נפרדו זה מזה. הם אמרו לעצמם – למה לטרוח? הרי כל ילד שייוולד ייהרג בכל מקרה. אבל למרים, בתם, הייתה נבואה. הנבואה הייתה: עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל. מרים סיפרה את הנבואה הזו להוריה, והוריה, שהקשיבו לילדתם הקטנה, התאחדו מחדש ואז נולד משה.

כשמשה נולד, כותבת התורה על אמו: "וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב" (שמות ב', ב'). לכאורה, כל אמא חושבת שהבן שלה הוא טוב, איזה טוב מיוחד ראתה יוכבד? חכמים מסבירים, שהפעם הראשונה שאנחנו שומעים את המילים "כי טוב" היא בתחילת חומש בראשית, כאשר אלוקים ברא את האור: "וירא אלוקים את האור כי טוב". גם כאן, ראתה יוכבד אור ניסי שממלא את החדר, וזה מסמל לידה של ילד מיוחד. חכמים כותבים, שכשהוריו ראו את האור, עמד אביה של מרים, נישק את ראשה של מרים ואמר לה – בתי, נתקיימה נבואתך.

אבל החיים לא פשוטים כל כך. "וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים, וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ". יוכבד הסתירה את הילד במשך שלושה חודשים, אך היא לא יכלה להמשיך להסתיר את הילד. נדמיין את הייאוש של האם ברגע כזה. שלושה חודשים ארוכים חלפו מאז שהאור הניסי מילא את החדר, ושום דבר לא קרה. לא היה שום סימן לכך שמשה יינצל.

"וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַּחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר". אם היינו אימו של הילד באותו זמן, מה סיכויי ההצלחה שהיינו נותנים לתכנית ההצלה הזו? תינוק חסר הגנה ליד הנילוס שבו כל המצרים מטיילים והם מודעים לגזירת פרעה, ועוד מבלי לדבר על תניני היאור. בהתחשב בכל זה, האם מישהו יכול לצפות שמשהו טוב יקרה?

מישהי אחת כן ציפתה. אחותו מרים. 

"וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ". מרים עמדה מרחוק לראות מה יהיה אתו. חכמים אומרים ש"לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" הכוונה מה ייעשה עם הנבואה. מרים עמדה מרחוק לראות מה יהיה עם נבואתה.

מרים לא יודעת איך זה יקרה. היא לא יודעת איך הנבואה שלה עדיין יכולה להתגשם, אבל מה שהיא כן יודעת זה: רק בגלל שאני לא יכולה להבין את זה, לא אומר שאין דרך שהילד הזה יכול לחיות. לאלוקים ישנן דרכיו, ואני עומדת לצפות ביד השם. זה כל מה שאני יכולה לעשות, לעמוד ולצפות. אני צריכה להיות כאן. ומרים פשוט עומדת פיזית, שם, על שפת היאור, מבלי להסיר את מבטה מהתיבה של משה. ברור לה שמשהו עומק להתרחש.

ואז קורה הפלא: וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר. אלו חדשות טובות או חדשות רעות? לכאורה, אלו החדשות הגרועות ביותר! היא בתו של האיש שציווה על רצח העם של הישראלים, שרוצה להרוג כל אחד מהבנים שלהם. אבל מרים – ממשיכה לצפות.

כאן נכנסת מרים. זה הרגע שלה! מרים קוראת את חוסר הוודאות בעיני בת פרעה, והיא אומרת לה: "הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת?", האם אני יכולה, אולי, לקרוא לאישה ישראלית שתניק את הילד הזה עבורך? ובת פרעה אומרת: כן. עכשיו יש לה דרך לצאת מהדילמה שלה: היא יכולה להציל את התינוק, אבל מישהו אחר יגדל אותו, בבטחה, הרחק מעיני פרעה. מרים פתרה את הבעיה שלה בצורה שהיא עצמה לא יכלה לחזות לפני עשר דקות. וכך מרים, שעמדה מרחוק, לכאורה לא מסוגלת לעשות דבר, רק צופה לראות איזה סוג של נס אלוהים עשוי לבצע – היא למעשה הופכת לסוכנת של הנס בעצמה. היא מביאה את הישועה לאחיה. היא מממשת את הנבואה של עצמה.

נתבונן שוב במילים המופלאות הללו: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ". איפה אנחנו שומעים מילים דומות למילים הללו?

נכון. בקריעת ים סוף. בני ישראל "כלואים" על שפת ים סוף. המים מאיימים להטביע אותם כמו מי היאור שאיימו להטביע את משה. סוסי פרעה צוהלים, מרכבות המלחמה שועטים קדימה, יש פרשים, יש חיילים, וכולם מתקרבים לעבר בני ישראל.

מה שעובר על עם ישראל על שפת ים סוף, אירע למשה על שפת היאור. גם משה הונח בסוף - "וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר". גם משה היה מאוים מפני המים, מפני פרעה וגזירתו. מצרית אחת, בת פרעה, מתקרבת אל משה. כעת, זה לא רק יאור שמאיים אלא ים שמאיים, לא רק משה מאוים אלא עם שלם מאוים, הם לא מאוימים רק על ידי מצרית אחת אלא על ידי כל צבא מצרים.

ומה משה אומר לבני ישראל? "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ, הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת השם". אלו אותן מילים שנאמרו על מרים. משה כביכול אומר לעם: איך אתם חושבים שתצאו מזה? אתם הולכים לעשות בדיוק את מה שמרים עשתה. זה רק שיחזור של החוויה שלי עם מרים. מה שקרה ברמה האישית, שם בנהר, הולך לקרות עכשיו ברמה הלאומית. אנחנו צריכים לעשות את מה שמרים עשתה. אנחנו צריכים להתייצב ולצפות.

משה לא אמר לבני ישראל מה הולך לקרות. יכול להיות שגם הוא עצמו לא ידע. בני ישראל למעשה לא יודעים שהים עומד להיבקע. מה שקורה הוא סוג של מבחן אמונה. השאלה שנמצאת באוויר היא: האם אתם יכולים להיות כמו מרים? מרים לא ידעה איך הישועה הולכת לקרות. כל מה שהיא ידעה זה שהייתה לה הבטחה שזה יקרה, וגם כאשר נראה שהאסון בטוח, היא לא הסיטה את מבטה ממשה. היא עמדה וציפתה. אומר משה לבני ישראל - תנו למרים ללמד אתכם מה לעשות כאן. פשוט הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת השם. תתייצבו ותראו.

כאשר בני ישראל התייצבו אף הם וציפו, הים נבקע! ואז, כשהים נבקע, שרה מרים את השיר המיוחד שלה. הנה מתממשת הנבואה: עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל.

מתי משה סוף סוף הפך להיות מושיע של ישראל? כאן, עם השמדת כל צבא פרעה. ואיך זה קרה? זה קרה כשהעם האמין באותה אמונה שמרים עצמה האמינה שם ביאור, כשהיא עמדה וצפתה.

כשבני ישראל חוו את מה שהיא חוותה, וכשהם נושעו דרך האמונה שהיא לימדה אותם, וכש"המעגלים האישיים שלה נסגרו", אז לא מספיק שכולם ישירו שירה עם משה, מרים צריכה לשיר את השיר שלה.