חוק לישראל - פרשת אמור, יום רביעי

תורה

שני (טז) וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: וּמַלִיל יְיָ עִם מֹשֶׁה לְמֵימָר:
(יז) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו: מַלֵל עִם אַהֲרֹן לְמֵימָר גְבַר מִבְּנָיִךְ לְדָרֵיהוֹן דִי יְהֵּי בֵהּ מוּמָא לָא יִקְרַב לְקָרָבָא קֻרְבָּנָא קֳדָם אֱלָהֵהּ:
(יח) כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּעַ: אֲרֵי כָל גְבַר דִּי בֵהּ מוּמָא לָא יִקְרַב גְבַר עַוִיר אוֹ חֲגִיר אוֹ חָרִים אוֹ שָׂרִיע:
(יט) אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ שֶׁבֶר רָגֶל אוֹ שֶׁבֶר יָד: אוֹ גְבַר דִי יְהֵי בֵהּ תְּבַר רַגְלָא אוֹ תְּבַר יְדָא:
(כ) אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ: אוֹ גְבִין אוֹ דֻקָא אוֹ חִלִיז בְּעֵינֵהּ אוֹ גַרְבָן אוֹ חֲזָזָן אוֹ מְרִיס פַּחֲדִין:
(כא) כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי יְהוָה מוּם בּוֹ אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב: כָּל גְבַר דִי בֵהּ מוּמָא מִזַרְעָא דְאַהֲרֹן כַּהֲנָא לָא יִקְרַב לְקָרָבָא יָת קֻרְבָּנַיָא דַיְיָ מוּמָא בֵהּ יָת קֻרְבַּן אֱלָהֵהּ לָא יִקְרַב לְקָרָבָא:

נביאים יחזקאל פרק מד

(ל) וְרֵאשִׁית כָּל בִּכּוּרֵי כֹל וְכָל תְּרוּמַת כֹּל מִכֹּל תְּרוּמוֹתֵיכֶם לַכֹּהֲנִים יִהְיֶה וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ: וְרֵישׁ כָּל בִּכּוּרֵי כּוֹלָא וְכָל אַפְרָשׁוּת כּוֹלָא מִכָּל אַפְרָשׁוּתֵיכוֹן לְכַהֲנַיָּא יֻהֵי וְרֵישׁ אַצְוַתְכוֹן תִּתְּנוּן לַכַּהֲנַיָּא לְאַשְׁרָאָה בִּרְכָתָא בְּבֵיתָךְ:
(לא) כָּל נְבֵלָה וּטְרֵפָה מִן הָעוֹף וּמִן הַבְּהֵמָה לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים: כָּל נִבְלָא וּתְבִירָא מִן עוֹפָא וּמִן בְּעִירָא לָא יֵיכְלוּן כַּהֲנַיָּא:
מה (א) וּבְהַפִּילְכֶם אֶת הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה תָּרִימוּ תְרוּמָה לַיהוָה קֹדֶשׁ מִן הָאָרֶץ אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אֹרֶךְ וְרֹחַב עֲשָׂרָה אָלֶף קֹדֶשׁ הוּא בְכָל גְּבוּלָהּ סָבִיב: וּבְפַלְגוּתְכוֹן יַת אַרְעָא בְּאַחֲסָנָא תִּפְרְשׁוּן אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ קוּדְשָׁא מִן אַרְעָא אוּרְכָּא עַשְּׂרִין וְחַמְשָׁא אַלְפִין אוּרְכָּא וּפוּתְיָא עַשְּׂרָא אַלְפִין קוּדְשָׁא הוּא בְּכָל תְּחוּמָא סְחוֹר סְחוֹר:
(ב) יִהְיֶה מִזֶּה אֶל הַקֹּדֶשׁ חֲמֵשׁ מֵאוֹת בַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת מְרֻבָּע סָבִיב וַחֲמִשִּׁים אַמָּה מִגְרָשׁ לוֹ סָבִיב: יְהֵי מִדֵּין לְקוּדְשָׁא חֲמֵשׁ מְאָה בַּחֲמֵשׁ מְאָה מְרבַּע סְחוֹר סְחוֹר וְחַמְשִׁין אַמִּין רְוָחָא לֵיהּ סְחוֹר סְחוֹר:
(ג) וּמִן הַמִּדָּה הַזֹּאת תָּמוֹד אֹרֶךְ (חמש) חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וְרֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וּבוֹ יִהְיֶה הַמִּקְדָּשׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים: וּמִן מִשְׁחַתָא הֲדָא תִּמְשַׁח אוּרְכָּא עַשְּׂרִין וְחַמְשָׁא אַלְפִין וּפוּתְיָא עַשְּׂרָא אַלְפִין וּבֵיהּ יְהֵא מַקְדְּשָׁא קדֶשׁ קוּדְשִׁין:
(ד) קֹדֶשׁ מִן הָאָרֶץ הוּא לַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי הַמִּקְדָּשׁ יִהְיֶה הַקְּרֵבִים לְשָׁרֵת אֶת יְהוָה וְהָיָה לָהֶם מָקוֹם לְבָתִּים וּמִקְדָּשׁ לַמִּקְדָּשׁ: קוּדְשָׁא מִן אַרְעָא הוּא לְכַּהֲנַיָּא דִּי מְשַׁמְּשִׁין בְּבֵית מַקְדְּשָׁא דַיְיָ יְהֵא דִּקְרִיבִין לְשַׁמָּשָׁא קֳדָם יְיָ וִיהֵי לְהוֹן אֲתַר שָׁבִיק לְבֵיתָא וְכַבְשָׁא לְמַקְדְּשָׁא:

כתובים משלי פרק כז

(כז) וְדֵי חֲלֵב עִזִּים לְלַחְמְךָ לְלֶחֶם בֵּיתֶךָ וְחַיִּים לְנַעֲרוֹתֶיךָ: וְסוּפְקָנָא דַחֲלָבָא דְעִזֵי לְמֵיכוּלְתָּךְ וּלְמֵיכוּלְתָּא דְבִיתָךְ וְחַיֵי לְטַלְיָתָךְ:
כח (א) נָסוּ וְאֵין רֹדֵף רָשָׁע וְצַדִּיקִים כִּכְפִיר יִבְטָח: עָרְקִין רַשִׁיעֵי בִּדְלֵית דְּרָדֵף לְהוֹן וְצַדִיקֵי הֵיךְ אַרְיָא דְמִסְתְּכֵי לְמֵיכוּלְתֵּיהּ מְסַבְּרִין לְחָכְמָתָא:
(ב) בְּפֶשַׁע אֶרֶץ רַבִּים שָׂרֶיהָ וּבְאָדָם מֵבִין יֹדֵעַ כֵּן יַאֲרִיךְ: בְּחוֹבֵיהָא דְאַרְעָא סַגִיעִין רַבְרְבָנָהָא וּבְנֵי נָשָׁא דְמִתְבַּיְנִין בִּידִיעֲתָא נִגְדוּן:
(ג) גֶּבֶר רָשׁ וְעֹשֵׁק דַּלִּים מָטָר סֹחֵף וְאֵין לָחֶם: גַּבְרָא מִסְכְּנָא דְעָשֵׁק לְמִסְכְּנֵי אֵיךְ מִטְרָא חֲבִיטָא דְלֵית בֵּיהּ יִתְרָן:
(ד) עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם: דְּשָׁבְקִין נִמוֹסָא מִשְׁתַּבְּחִין בְּרִשְׁעָא וְאִלֵין דְּנָטְרִין אוֹרָיְתָא מִתְגָּרְיָן בְּהוֹן דִּיתוּבוּן:
(ה) אַנְשֵׁי רָע לֹא יָבִינוּ מִשְׁפָּט וּמְבַקְשֵׁי יְהוָה יָבִינוּ כֹל: בְּנֵי נָשָׁא בִּישֵׁי לָא מִתְבַּיְנִין דִּינָא וּדְבָעֵי מִן קֳדָם יְיָ מִתְבַּיְנִין כּוּלְהוֹן טָבְתָא:

משנה סנהדרין פרק א

א. דִּינֵי מָמוֹנוֹת, בִּשְׁלשָׁה. גְּזֵלוֹת וַחֲבָלוֹת, בִּשְׁלשָׁה. נֶזֶק וַחֲצִי נֶזֶק, תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, בִּשְׁלשָׁה. הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע, בִּשְׁלשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מוֹצִיא שֵׁם רַע, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה, מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ דִינֵי נְפָשׁוֹת:

ברטנורה  (א) דיני ממונות. דהיינו הודאות והלואות: בשלשה. הדיוטות. ולא אצרכוה רבנן לשלשה מומחין שלא תנעל דלת בפני לוין. שמא יכפור הלוה ולא ימצא מומחין לכופו לדין אלא יחיד מומחה. או שלשה הדיוטות אבל גזילות וחבלות בשלשה מומחין. דאלהים כתיב בפרשת שומרים בואלה המשפטים ג' פעמים. ומינה ילפי' ג' מומחין: נזק. אדם או שור המועד שהזיקו דמשלמים נזק שלם: חצי נזק. שור תם שהזיק ואף על גב דהיינו חבלות איידי דבעי למתני תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה. שאינו משלם כמו מה שהזיק שמשלם יותר תנא נמי חצי נזק שאינו משלם כמו שהזיק שהרי משלם פחות ואיידי דתנא חצי נזק. תנא נמי נזק: והמוציא שם רע. לא מצאתי לבתך בתולים וענשו אותו מאה כסף: דיני נפשות. דאם אמת היה הדבר וזנתה תחתיו וסקלוה. ודיני נפשות בכ''ג. כדלקמן. והל' כחכמים:

ב. מַכּוֹת, בִּשְׁלשָׁה. מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. עִבּוּר הַחֹדֶשׁ, בִּשְׁלשָׁה. עִבּוּר הַשָּׁנָה, בִּשְׁלשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בִּשְׁלשָׁה מַתְחִילִין, וּבַחֲמִשָּׁה נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין, וְגוֹמְרִין בְּשִׁבְעָה. וְאִם גָּמְרוּ בִשְׁלשָׁה, מְעֻבֶּרֶת:

ברטנורה  (ב) מכות. מלקות ארבעים: בשלשה. דכתיב (דברים כה) ונגשו אל המשפט ושפטו'. שנים ואין ב''ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי כאן שלש': ר' ישמעאל אומר בעשרים ושלשה. אתיא רשע רשע. כתיב הכא והרשיעו את הרשע וכתיב התם (במדבר לה) אשר הוא רשע למות. מה להלן. בכ''ג. אף כאן בכ''ג: עבור החדש. קדוש החדש ואיידי דבעי למתני עבור השנה. תנא נמי עבור החדש: בג' מתחילין. לראות אם יש להושיב בית דין על כך. אם אחד מהם אומר צריך בית דין לישב ולעיין אם צריכה שנה לעבר מפני התקופה. והאביב והפירות. ושנים אומרים אין צריך. שאין כאן ספק דודאי אינה צריכה עבור. בטל יחיד במעוטו. שנים אומרים לישב. הולכין אחר השנים. ומוסיפין עוד שנים אחרים שישאו ויתנו בדבר. והרי כאן חמשה. שנים אומרים צריך לעבר. וג' אומרים אין צריך בטלו שנים במעוטן. שנים אומרים אינה צריכה. וג' אומרים צריכה הולכים אחר הרוב ומוסיפין עוד שנים שיהיו שבעה ומעברין אותה ובגמרא מפרש דהני ג' חמשה ושבעה כנגד ברכת כהנים שיש בפסוק ראשון שלשה תיבות ובשני חמשה ובשלישי שבעה והלכה כרשב''ג:

ג. סְמִיכַת זְקֵנִים וַעֲרִיפַת עֶגְלָה, בִּשְׁלשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּחֲמִשָּׁה. הַחֲלִיצָה וְהַמֵּאוּנִין, בִּשְׁלשָׁה. נֶטַע רְבָעִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִין, בִּשְׁלשָׁה. הַהֶקְדֵּשׁוֹת, בִּשְׁלשָׁה. הָעֲרָכִין הַמִּטַּלְטְלִין, בִּשְׁלשָׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֶחָד מֵהֶן כֹּהֵן. וְהַקַּרְקָעוֹת, תִּשְׁעָה וְכֹהֵן. וְאָדָם, כַּיּוֹצֵא בָהֶן:

ברטנורה  (ג) סמיכת זקנים. על ראש פר העלם דבר של צבור. ויש במשמעות הדברים גם מנוי הדיין שהגדול הסומך צריך שיצרף עמו שנים. כשרוצה לסמוך חכם כדי שיקרא רבי וידון דיני קנסות. ולשון סמיכות משום דכתיב (במדבר כז) ויסמוך את ידיו עליו. ולא דבעי מסמך ידיה עליה אלא בשמא קרו ליה רבי ואין סמיכה בחוצה לארץ. אלא צריך שהסומך והנסמך יהיו כולן בארץ ישראל ואז יהיה לו רשות לדון דיני קנסות ואפילו בח''ל. לפי שסנהדרין נוהגת בין בארץ בין בח''ל. אחר שנסמכו בארץ וכתב הרמב''ם שנראה לו בזמן שאין לנו סמוך איש מפי איש עד משה רבינו. אם היו מסכימים כל החכמים שבארץ ישראל לסמוך יחיד או רבים. הרי אלו סמוכים ויכולים לדון דיני קנסות. ויש להן לסמוך לאחרים. והדבר צריך הכרע: ועריפת עגלה בשלשה. דכתיב (ויקרא ד) זקני העדה. מעוט זקני שנים. ואין בית דין שקול. הוסיף עליהם עוד אחד הרי שלשה: ורבי יהודה אומר בחמשה. וסמכו. שנים. זקני. שנים. ואין בית דין שקול. הוסיף עליהם עוד אחד. הרי חמשה. והלכה כרבי יהודה: מצות חליצה בשלשה. דכתיב (דברים כה) ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים. זקנים שנים. ואין בית דין שקול. הוסיף עליהם עוד אחד. הרי שלשה. ושנים אחרים שמוסיפים אינו אלא לפרסומי מלתא: מיאונין. קטנה יתומה שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה ויוצאה במיאון שממאנת בבעלה. צריך שיהיה בשלשה. וביבמות מוכח דמיאון בפני שנים מספיק: נטע רבעי. אם בא לחללו על המעות. וכן מעשר שני ואין דמיהן ידועים. כגון פירות והרקיבו. שאין להם שער ידוע: ההקדשות. הבא לפדותן צריך שלשה לשומן: הערכין המטלטלין. הרי שאמר ערך פלוני עלי. ואין לו מעות ליתן כפי הדמים הקצובים בפרשה ובא ליתן מטלטלין. צריך שלשה לשום אותן מטלטלים: אחד מהם כהן. דבערכין כהן כתיב. (ויקרא כז) כערכך הכהן: והקרקעות. ואם אין לו מטלטלין ובא ליתן קרקע צריך שישומו עשרה אנשים ואחד מהן כהן אותה קרקע שיהיה כפי הערך שיש עליו ליתן: ואדם כיוצ' בהן. ואם אמר דמי פלוני עלי ששמין אותו כמה הוא יפה לימכר בשוק ונותן דמיו צריך גם כן שיהיו עשרה ואחד מהן כהן בשומא זו:

ד. דִּינֵי נְפָשׁוֹת, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה, שֶׁנֶאֱמַר (ויקרא כ) וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה, וְאוֹמֵר (שם) וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ. שׁוֹר הַנִּסְקָל, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) הַשּׁוֹר יִסָקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת, כְּמִיתַת הַבְּעָלִים כָּךְ מִיתַת הַשּׁוֹר. הַזְּאֵב וְהָאֲרִי, הַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס וְהַנָּחָשׁ, מִיתָתָן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כָּל הַקּוֹדֵם לְהָרְגָן, זָכָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מִיתָתָן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה:

ברטנורה  (ד) והרגת את האשה ואת הבהמה. היינו רובע ואתקש לאשה. מה אשה בכ''ג אף בהמה בכ''ג ואומר ואת הבהמה תהרוגו בנרבע כתיב למדנו רובע ונרבע: כמיתת הבעלים. כלומר כמו שהיה הבעל נדון בכ''ג. אם היה חייב מיתה: כל הקודם להורגן זכה. כשהמיתו את האדם. וא''צ להביאם לבית דין: ר''ע אומר כו'. בגמרא מפרש דאיכא בין ת''ק לר''ע נחש. דלת''ק נחש מיתתו בכ''ג. ולר''ע הזאב והארי והדוב. והנמר והברדלס מיתתן בעשרים ושלשה אבל נחש הקודם להרגו זכה שסלק המזיק מן העולם. והלכה כר''ע:

ה. אֵין דָּנִין לֹא אֶת הַשֵּׁבֶט וְלֹא אֶת נְבִיא הַשֶּׁקֶר וְלֹא אֶת כֹּהֵן גָּדוֹל, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וְאֵין מוֹצִיאִין לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין עוֹשִׂין סַנְהֶדְרָיוּת לַשְּׁבָטִים, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וְאֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת בַּסְפָר, וְלֹא שָׁלשׁ, אֲבָל עוֹשִׂין אַחַת אוֹ שְׁתָּיִם:

ברטנורה  (ה) את השבט. רובו של שבט שעבדו ע''ג ובמזיד. אין דנין אלא בבית דין של שבעים ואחד דכתיב (דברים יז) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא על שעריך איש ואשה אתה מוציא אל שעריך. ואי אתה מוציא את השבט אל שעריך אלא בבית דין הגדול: ולא את נביא השקר. גמר דבר דבר מזקן ממרא. כתיב הכא (שם יח) אשר יזיד לדבר דבר. וכתיב בזקן ממרא (שם יז) כי יפלא ממך דבר. מה זקן ממרא בבית דין הגדול דכתיב וקמת ועלית. אף נביא שקר בבית דין הגדול: ולא את כ''ג. דא''ק (שמות יח) את הדבר הגדול יביאו אליך דבריו שלגדול יביאו אליך ומשה במקום שבעים ואחד קאי: ואין מוציאין למלחמת הרשות. כל מלחמה חוץ ממלחמת שבעה עממין ומלחמת עמלק קרויה מלחמת הרשות: אלא בבית דין של ע''א. דכתיב בדוד (ד''ה א' כז) ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע. אחיתופל זה יועץ. בניהו בן יהוידע זו סנהדרין שהיה מופלא שבכלן. וכולן נגררים אחריו: על העיר. ירושלים שקדושתה גדולה משאר קדושת א''י: והעזרות. קדושתה גדולה מקדושת ירושלים. וא''א לחדש קדושה אלא בבית דין של ע''א דא''ק (שמות כה) ככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן תעשו לדורות מה משכן קדוש ע''פ משה שהוא במקום סנהדרי גדולה אף לתוס' עיר ועזרות ע''פ סנהדרי גדולה: ואין עושין סנהדראות לשבטים וכו'. כדאשכחן במשה דאוקי סנהדראות ומשה במקום ע' וא' קאי: אין עושין עיר הנדחת וכו'. דכתיב (דברים יז) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא איש ואשה אתה מוציא אל שעריך לבית דין שבעירך ואי אתה מוציא את כל העיר אל שעריך אלא לשער המיוחד: בספר. עיר המבדלת בין ארץ ישראל לארץ העובדי כוכבים. דכתיב מקרבך. ולא מן הספר וטעמא דקרא. שמא ישמעו עובדי כוכבים ויבואו ויחריבו א''י. לפיכך אין מניחין העיר תל עול' כמשפט עיר הנדחת אבל הורגין את יושביה בלבד: ולא ג' עיירות. עיר הנדחת בבית דין אחר ובמקום אחד. כלו' קרובים זו לזו אבל בשנים ושלשה מקומות עושים:

ו. סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה הָיְתָה שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, וּקְטַנָּה שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. וּמִנַּיִן לַגְּדוֹלָה שֶׁהִיא שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא) אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמשֶׁה עַל גַּבֵּיהֶן, הֲרֵי שִׁבְעִים וְאֶחָד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁבְעִים. וּמִנַּיִן לַקְּטַנָּה שֶׁהִיא שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם לה) וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה וְהִצִילוּ הָעֵדָה, עֵדָה שׁוֹפֶטֶת וְעֵדָה מַצֶלֶת, הֲרֵי כָאן עֶשְׂרִים. וּמִנַּיִן לָעֵדָה שֶׁהִיא עֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יד) עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת, יָצְאוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. וּמִנַּיִן לְהָבִיא עוֹד שְׁלשָׁה, מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג) לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעוֹת, שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁאֶהְיֶה עִמָּהֶם לְטוֹבָה, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר (שם) אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת, לֹא כְהַטָּיָתְךָ לְטוֹבָה הַטָּיָתְךָ לְרָעָה. הַטָּיָתְךָ לְטוֹבָה עַל פִּי אֶחָד, הַטָיָתְךָ לְרָעָה עַל פִּי שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד, הֲרֵי כָאן עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. וְכַמָּה יְהֵא בָעִיר וּתְהֵא רְאוּיָה לְסַנְהֶדְרִין, מֵאָה וְעֶשְׂרִים. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, מָאתַיִם וּשְׁלשִׁים, כְּנֶגֶד שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת:

ברטנורה  (ו) ומשה על גביהן הרי ע''א. דאמר קרא (במדבר יא) ונשאו אתך. ואת בהדייהו: ר' יהודה אומר שבעים. דדריש אתך. בדומין לך. ולא שיהיה הוא יושב עמהן בדין ואין הלכה כר' יהודה: עדה שופטת עשרה מחייבין: עדה מצל'. עשרה מזכין. ושמעינן מינה דצריך שיהיו כ' שאם יחלקו יהיו י' מחייבין. ועשרה מזכין: הטייתך לרעה ע''פ שנים. והכי קאמר קרא לא תהי' אחרי רבים לרעות לחייב ע''פ אחד שיהיה יתר על המזכין. אבל אחרי רבים להטות בשנים אפילו לרעות. כשיהיו שנים מחייבין יותר על המזכין. הלכך. ע''כ כ''ג בעינן דבציר מעשרה מזכין ליכא למימר. דהא כתיב והצילו העדה. ותו לא משכחת חובה בבציר משנים עשר: ואין בית דין שקול. אין עושין בית דין זוגות שאם יחלקו לחצאים הוי להו פלגא ופלגא. ולא משכחת לה הטייתך לטובה על פי אחד. הלכך מוסיפין עליהם עוד אחד. והוו להו עשרים ושלשה: מאה ועשרים. מפרש בגמרא עשרים ושלשה סנהדרי קטנה וג' שורות של כ''ג כ''ג יושבים לפניהם. שאם הוצרכו להוסיף על הדיינים מוסיפים מהם ועשרה בטלנים עשרה בני אדם בטלים מכל מלאכה. שיושבים תמיד בבית המדרש. ושני סופרים לכתוב דברי המזכין. ודברי המחייבין. ושני חזנים שמשי בית דין להלקות החייב ולהזמין בעלי הדין. ושני בעלי דינין ושני עדים ושני זוממין ושני זוממי זוממין. וב' גבאים ושלישי לחלק הצדקה שצדקה נגבית בשנים ומתחלקת בג'. ורופא ואומן להקיז דם. ולבלר. ומלמד תנוקות. הרי ק''ך: מאתים ושלשים. כנגד שרי עשרות דהיינו כ''ג עשיריות שיהא כל דיין שר של עשרה. דבציר משרי עשרה לא אשכחן שררה. ואין הלכה כר' נחמיה:

גמרא סנהדרין דף ז' ע''א

כְּתִיב (שמות כ') לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב. אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב הוּא דְלֹא עָבְדֵי הָא דְעֵץ שָׁרֵי. אָמַר רַב אָשֵׁי אֱלוֹהַּ הַבָּא בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וֶאֱלוֹהַּ הַבָּא בִּשְׁבִיל זָהָב. רַב כִּי הֲוָה אָתֵי לְבֵי דִינָא אָמַר הָכִי בִּרְעוּת נַפְשַׁאי לִקְטָלָא נָפִיק וְצָבִי בֵּיתֵיהּ לֵית הוּא עָבִיד. וְרֵיקָן לְבֵיתֵיהּ עַיֵּיל. וּלְוַאי שֶׁתְּהֵא בִּיאָה כַּיְצִיאָה. כִּי הֲוָה חָזֵי אַמְבּוּהָא דְסַפְרֵי אַבַּתְרֵיהּ אָמַר (איוב כ') אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְגוֹ' כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מְנַיִן לַדַּיָּן שֶׁלֹּא יִפְסַע עַל רָאשֵׁי עַם קדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ') וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלוֹת וְסָמִיךְ לֵיהּ וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים. אֲשֶׁר תָּשִׂים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם מִיבָּעֵי לֵיהּ. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה וְאִי תֵימָא רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אֵלּוּ כְּלֵי הַדַּיָּנִין. רַב הוּנָא כִּי הֲוָה נָפִיק לְדִינָא אָמַר הָכִי אַפִּיקוּ לִי מָאנֵי חֲנוּתַאי מַקֵּל וּרְצוּעָה וְשׁוֹפָרָא וְסַנְדָּלָא (דברים א') שָׁמוֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם אָמַר רִבִּי חֲנִינָא אַזְהָרָה לְבֵית דִּין שֶׁלֹּא יִשְׁמַע דִּבְרֵי בַּעַל דִּין קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא בַּעַל דִּין חֲבֵירוֹ וְאַזְהָרָה לְבַעַל דִּין שֶׁלֹא יַטְעִים דְּבָרָיו לְדַיָּן קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא בַּעַל דִּין חֲבֵירוֹ קְרִי בֵּיהּ נָמֵי שַׁמֵּעַ בֵּין אֲחֵיכֶם. (שם) כְּתִיב וָאֲצַוֶּה אֶת שׁוֹפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִיא וּכְתִיב וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִיא אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רִבִּי שַׂמְלַאי אַזְהָרָה לַצִבּוּר שֶׁתְּהֵא אֵימַת דַּיָּן עֲלֵיהֶם וְאַזְהָרָה לַדַּיָּן שֶׁיִּסְבּוֹל אֶת הַצִבּוּר עַד כַּמָּה אָמַר רִבִּי חָנָן וְאִי תֵימָא רִבִּי שַׁבְּתַאי. (במדבר יא) כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאוֹמֵן אֶת הַיּוֹנֵק:

רש''י  אלוה הבא בשביל כסף. דיין שהעמידוהו ע''י שנתן ממון למלך על כך: לדיני. לדון: לקטלא. לישא עליו חטא ועל עצמו היה אומר: וצבי ביתיה לית הוא עביד. צרכי ביתו אינו עושה כאן: וריקן לביתיה עייל. שאינו משתכר כאן כלום: שתהא ביאה. שאחזור לביתי כיציאה מביתי שיצאתי בלא חטא שלא אטעה ואענש: אמבוהא. סיעת אנשים: אם יעלה לשמים. כל זה כדי שלא תזוח דעתו עליו היה אומר כך: על ראשי עם קודש. כשהיה המתורגמן דורש היו הצבור יושבין לארץ והמפסיע ביניהן לילך ולישב במקומו נראה כמפסיע על ראשן: וסמיך ליה ואלה המשפטים. כלו' אף לשופטים אני מזהיר: כלי הדיינים. דשייכא בהם שימת דבר המטלטל: רצועה למלקות. מקל למכת מרדות עד שיחזור בו: שופר. לשמתא. ונידוי: סנדל. לחליצה: שמוע בין אחיכם. כשיהיו שניהם יחד שמעו דבריהם ולא תשמע דברי זה בלא זה: שמע. דבריך: בין אחיכם. כשתהיו שניכם יחד משמע:

זוהר אמור צ''ד ע''ב

שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה. שֵׁשֶׁת יָמִים מָאי עֲבִידְתַּיְיהוּ אָמַר רִבִּי יוֹסֵי כְתִיב כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ וְלָא כְתִיב בְּשֵׁשֶׁת וְהָא אוּקְמוּהָ וְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא עֲבִיד עֲבִידְתֵּיהּ וְאִקְרוּן יוֹמֵי מְלָאכָה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק אִי הָכִי אֲמָאי אִקְרוּן שֵׁשֶׁת יְמֵי חוֹל אֲמָאי חוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הַשְׁתָּא אִתְנְהִיג עַלְמָא עַל יְדֵי דִשְׁלוּחַיְיהוּ בְּגִין כַּךְ יוֹמֵי חוֹל אִקְרוּן. רִבִּי חִיָּיא אָמַר בְּגִין דְּשָׁרֵי לְמֶעְבַּד בְּהוֹן עֲבִידְתָּא וּבְגִין דָּא לָא אִקְרוּן קֹדֶשׁ. וּמָאן דְּלָאו אִקְרוּן קֹדֶשׁ חוֹל אִקְרוּן וְעַל דָּא אַתְקִינוּ חַבְרַיָּיא בְּהַבְדָּלָה בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל. מָאי הַבְדָלָה הָכָא אֶלָּא קֹדֶשׁ מִלָּה בְגַרְמֵיהּ הוּא וְשָׁאֲרָא מִנֵּיהּ אַתְיָין. וְעַל דָּא אִילֵן לְעוֹבָדָא וְאִלֵּין לְנַטְּרָא וְאֵימָתַי אִשְׁתְּכַח נְטִירוּ בְהוּ. כַד זְמִינִּין מִקֹּדֶשׁ אָמַר רִבִּי יְהוּדָה חֶדְוָותָא וּנְטִירוּתָא דְיוֹמָא דְשַׁבְּתָא עַל כֹּלָא הוּא בְגִין דְהָאי יוֹמָא אִתְעֲטֵר בְּאַבָּא וְאִימָא וְאִתּוֹסַף קְדוּשָׁה עַל קְדוּשָׁתֵיהּ מַה דְלָא אִשְׁתְּכַח הָכִי בִשְׁאַר יוֹמֵי דְהָא הוּא קֹדֶשׁ וְאִתְעֲטָר בַּקֹּדֶשׁ אוֹסִיף קְדוּשָׁה עַל קְדוּשָׁתֵיהּ. בְּגִין כַּךְ הָאי יוֹמָא חֶדְוָותָא דְעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי כֹלָא חַדָּאן בֵּיהּ. מָלֵּא בִרְכָּאָן בְּכֻלְּהוּ עַלְמִין. כֻּלְּהוּ מִנֵּיהּ אַתְקִינוּ (נ''א אַתְזִינוּ) בְהָאי יוֹמָא נַיְיחָא דְעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. בְּהָאי יוֹמָא נַיְיחָא דְחַיָּיבַיָּיא דְגֵיהִנָּם לְמַלְכָּא דְעָבַד הִלּוּלָא לִבְרֵיהּ יְחִידָאֵי אַעְטַר לֵיהּ בְּעִטְרָא עִלָּאָה מָנֵי לֵיהּ מַלְכָּא עַל כֹּלָא. בְּהָאי יוֹמָא חֶדְוָותָא לְכֹלָא. חָד סַנְטִירָא דְאִתְפְּקַד עַל דִּינָא דִבְנֵי נָשָׁא הֲווֹ בִידֵיהּ גּוּבְרִין דְּבַעְיָין קָטוּלָא גוּבְרִין דְּבַעְיָין לְאַלְקָאָה בְגִין יְקָרָא דְהָאי יוֹמָא דְחֶדְוָותָא דְמַלְכָּא שָׁבִיק דִּינוֹי וְנָטַר לְחֶדְוָותָא דְמַלְכָּא. כַּךְ הַהוּא יוֹמָא הִלּוּלָא דְמַלְכָּא בְמַטְרוֹנִיתָא חֶדְוָותָא דְאַבָּא וְאִימָא עָלֵיהּ. חֶדְוָותָא דְעִלָּאִין וְתַתָּאִין. בְּחֶדְוָותָא דְמַלְכָּא כֻלְּהוּ חַדָּאָן וְלָא יִצְטַעֲרוּן בֵּיהּ. עַל דָּא כְתִיב (ישעיה נ''ח) וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג מָאי עֹנֶג עֹנֶג לָא אִשְׁתְּכַח אֶלָּא לְעֵילָא בְאָתָר דְקֹדֶשׁ עִלָּאָה שָׁאֲרֵי כְמָה דְאַתְּ אָמֵר אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ דְהָאי עֹנֶג עַל יְיָ הוּא. וְהָאי יוֹמָא דְהוּא הִלּוּלָא דְמַלְכָּא אִתְעַטָּר בְּהַהוּא עִטְרָא דְעֹנֶג הָדָא הוּא דִכְתִיב וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג מַה דְלָא אִשְׁתְּכַח הָכִי בִּשְׁאַר יוֹמִין. בְּהָאי יוֹמָא תְלַת סְעוּדָתָן בַעְיָין בְּנֵי מַלְכָּא לְזַמְּנָא וּלְסַדְּרָא פָּתוֹרֵי בְגִין יְקָרָא דְמַלְכָּא כְמָה דְאוֹקִימְנָא:

תרגום הזוהר
שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה: שׁוֹאֵל, שֵׁשֶׁת יָמִים, מַה הֵם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי כָּתוּב, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְלֹא כָּתוּב בְּשֵׁשֶׁת יָמִים. וְהֶעֱמַדְנוּ, שֶׁכָּל יוֹם וָיוֹם עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ, וְנִקְרָאִים מִשּׁוּם זֶה יְמֵי מְלָאכָה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אִם כֵּן, שֶׁהֵם סוֹד שֵׁשׁ סְפִירוֹת חג''ת נה''י, לָמָּה נִקְרָאִים שֵׁשֶׁת יְמֵי חוֹל, לָמָּה הִיא חוֹל, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי עַתָּה מִתְנַהֵג הָעוֹלָם עַל יְדֵי שָׁלִיחִים שֶׁלָּהֶם, וְעַל כֵּן נִקְרָאִים יְמֵי חֹל. רַבִּי חִיָּא אָמַר: מִשּׁוּם שֶׁמֻּתָּר לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מְלָאכָה. וּמִשּׁוּם זֶה אֵינָם נִקְרָאִים קֹדֶשׁ. כִּי אוֹתָם שֶׁאֵינָם נִקְרָאִים קֹדֶשׁ, נִקְרָאִים חֹל. וְעַל כֵּן הִתְקִינוּ הַחֲבֵרִים בְּהַבְדָּלָה, בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. שׁוֹאֵל, מַהוּ הַבְדָּלָה שֶׁבְּכָאן, וּמֵשִׁיב, אֶלָּא קֹדֶשׁ, הוּא דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שֶׁכָּל שְׁאָר הַמַּדְרֵגוֹת בָּאִים מִמֶּנּוּ, מֵאו''א עִלָאִין, וְעַל כֵּן, הָהַבְדָּלָה הִיא, שֶׁאֵלּוּ יְמֵי חֹל הֵם לִמְלָאכָה, וְאֵלּוּ יְמֵי קֹדֶשׁ, הֵם לִשְׁמִירָה. וּמָתַי נִמְצָא הַשְּׁמִירָה בָּהֶם, בִּימֵי חֹל. הַיְנוּ כְּשֶׁהֵם מְזֻמָּנִים מִקֹּדֶשׁ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: הַשִּׂמְחָה וְהַשְּׁמִירָה שֶׁבְּיוֹם הַשַּׁבָּת הוּא לְמַעְלָה עַל הַכֹּל, וּמִשּׁוּם שֶׁיּוֹם הַזֶּה מִתְעַטֵּר בְּאַבָּא וְאִמָּא, וְנִתּוֹסֵף קְדֻשָּׁה עַל קְדֻשָּׁתָם, מַה שֶּׁלֹּא נִמְצָא כֵּן בִּשְׁאָר הַיָּמִים, כִּי הוּא קֹדֶשׁ, וּמִתְעַטֵּר בַּקֹּדֶשׁ, וּמוֹסִיף קְדֻשָּׁה עַל קְדֻשָּׁתוֹ. וּמִשּׁוּם זֶה, יוֹם הַזֶּה הוּא שִׂמְחַת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, כֻּלָּם שְׂמֵחִים בּוֹ, שֶׁמְּמַלֵּא בְּרָכוֹת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, כָּל הָעוֹלָמוֹת מִתְתַּקְּנִים מִמֶּנּוּ, בַּיּוֹם הַזֶּה, מְנוּחַת הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. בַּיּוֹם הַזֶּה הִיא מְנוּחַת הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם. בְּדוֹמֶה לְמֶלֶךְ, שֶׁעָשָׂה סְעֻדָּה לְבֵן יְחִידוֹ, וְהֶעֱטִירוֹ בַּעֲטָרָה עֶלְיוֹנָה, וְהַמֶּלֶךְ הִפְקִיד אוֹתוֹ עַל הַכֹּל. בַּיּוֹם הַזֶּה הוּא שִׂמְחָה לְכָל בְּנֵי הַמְּדִינָה, שׁוֹטֵר אֶחָד שֶׁנִּתְמַנֶּה עַל הַדִּין שֶׁל בְּנֵי אָדָם, הָיָה בְּיָדוֹ אֲנָשִׁים שֶׁצְרִיכִים לְהָרְגָם, אֲנָשִׁים שֶׁצְרִיכִים לְהַכּוֹתָם. וּמִשּׁוּם כָּבוֹד הַזֶּה שֶׁל שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ עָזַב הַדִּינִים שֶׁלּוֹ, וְשָׁמַר אֶת שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ. שֶׁלֹּא יְצַעֵר לְשׁוּם אָדָם. כָּךְ יוֹם הַהוּא, שַׁבָּת, הוּא סְעֻדַּת הַשִּׂמְחָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ עִם הַמַּלְכָּה, וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל אַו''א, עָלָיו שְׂמֵחִים הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים. בְּשִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ הַכֹּל שְׂמֵחִים וְאֵינָם מִצְטַעֲרִים בּוֹ. עַל כֵּן כָּתוּב, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג. מַהוּ, עֹנֶג. וּמֵשִׁיב, עֹנֶג אֵינוֹ נִמְצָא אֶלָּא לְמַעְלָה, בַּמָּקוֹם שֶׁקֹּדֶשׁ הָעֶלְיוֹן שָׁרוּי, כְּדִכְתִיב, אָז תִּתְעַנַּג עַל ה', כִּי עֹנֶג הַזֶּה הוּא לְמַעְלָה מֵה' הוּא, וְיוֹם הַהוּא, שַׁבָּת. שֶׁהוּא סְעֻדַּת הַשִּׂמְחָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ, מִתְעַטֵּר בַּעֲטָרָה זוֹ שֶׁל עֹנֶג, מֵאַו''א עִלָּאִין. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג. מַה שֶּׁלֹּא נִמְצָא כֵּן בִּשְׁאָר הַיָּמִים. בַּיּוֹם הַזֶּה, שָׁל. ש סְעֻדּוֹת צְרִיכִים בְּנֵי הַמֶּלֶךְ לְזַמֵּן וְלַעֲרֹךְ הַשֻּׁלְחָן, מִשּׁוּם כָּבוֹד הַמֶּלֶךְ. כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' תפלה פ''ג

א. טָעה וְלֹא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית וְעָבַר חֲצִי הַיוֹם יִתְפַּלֵּל מִנְחָה שְׁתַּיִם רִאשׁוֹנָה תְּפִלַּת מִנְחָה וְהַשְּׁנִיָה תַּשְׁלוּמֵי שַׁחֲרִית. טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה עַד שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה יִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם רִאשׁוֹנָה עַרְבִית וּשְׁנִיָּה תַּשְׁלוּמֵי מִנְחָה טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית עַד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַׁחַר מִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית שְׁתַּיִּם. רִאשׁוֹנָה שַׁחֲרִית וְהַשְׁנִיָּה תַּשְׁלוּמֵי עַרְבִית: ב. טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל לֹא תְּפִלָּה זוּ וְלֹא תְּפִלָּה הַסְּמוּכָה לָהּ אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא אַחֲרוֹנָה בִּלְבָד. כֵּיצַד טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל לֹא שַׁחֲרִית וְלֹא מִנְחָה מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם רִאשׁוֹנָה עַרְבִית וְאַחֲרוֹנָה תַּשְׁלוּמֵי מִנְחָה. אֲבָל שַׁחֲרִית אֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין שֶׁכְּבַר עָבַר זְמַנָּהּ וְכֵן בִּשְׁאַר תְּפִלּוֹת: ג. הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת שֶׁל מִנְחָה וְשֶׁל מוּסָפִין מִתְפַּלֵּל שֶׁל מִנְחָה וְאַחַר כַּךְ מִתְפַּלֵּל שֶׁל מוּסָפִין. וְיֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁאֵין עוֹשִׂין בְּצִבּוּר כֵּן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעוּ:

מוסר
מספר חסידים סי' כ''מ

אִם עָמַד אָדָם בִּדְבַר מִצְוָה אַל יַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ וְלֵימָא כַּמָּה חֲסִידָא אֲנָא אֶלָּא יִתֵּן תִּשְׁבָּחוֹת וְהוֹדָאוֹת לַמָּקוֹם יִשְׁתַּבַּח וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ שֶׁהִצִילָהוּ מֵחֲטוֹא לְפָנָיו אֲשֶׁר בְּיָדוֹ לְהַטּוֹת לִבּוֹ אֶל אֲשֶׁר יַחְפוֹץ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא) פַּלְגֵי מַיִּם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה' וְאוֹמֵר (בראשית כ) וָאֶחְשׂוֹךְ גַם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹא לִי. וְכָל שֶׁהוּא רוֹצֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְלִהְיוֹת בְּמִדַּת הַחֲסִידוּת וְיִרְצֶה לְהַשִּׂיג עוֹמֶק הֲלִיכוֹת הַבּוֹרֵא וְעוֹמֶק כְּבוֹדוֹ אַל יִכָּנֵס אָדָם לָזֶה אֶלָּא אִם הוּא נֶפֶשׁ רָצוֹן טוֹב בְּלֹא כַּעַס וְיַעֲזוֹב שִׂיחַת בְּנֵי אָדָם וְשַׁעֲשׁוּעַ יְלָדִים וּמִלְּהַשִּׂיחַ עִם אִשְׁתּוֹ אֶלָּא בִּשְׁעַת הַמַּעֲשֶׂה וְלִהְיוֹת זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה וְלִהְיוֹת זָהִיר וְלָקוּם לִפְנֵי זָקֵן אֲפִילוּ מֵאָה פְּעָמִים בַּל יְהִי עָלָיו לְמַשָּׂא בְּאַהֲבַת הַבּוֹרֵא: