החיפוש אחרי האמת: המסע המפתיע של פול בלאנס אל היהדות

פול בלאנס היה סטודנט לפיזיקה במרסיי שבדרום צרפת. באמצע לימודיו התחילה מלחמת העולם השנייה. כנוצרי אדוק, היה קשור אל כנסיה שבה כיהן הכומר אנדרה טרוקמה. כומר זה היה מחסידי אומות העולם, והסתיר בכפרים הסמוכים לשליטתו שלושת אלפים ילדים יהודיים, מלבד יהודים רבים אחרים שניצלו בעזרתו ועל ידי קשריו (אחד הניצולים הוא המתמטיקאי העולמי אלכסנדר גרותנדיק, ניצול אחר היה אריק שוואם, שנעשה מולטי מיליונר, והוריש את כל הונו לילדי העיירה לה שמבור סור ליניון, שבה הוסתר על ידי אנשיו של טרוקמה). חלק מאנשי הכומר שילמו בחייהם על מאמציהם אלו.

כאשר הסתיימה המלחמה, יצא ממנה פול בלאנס מבולבל ותוהה. כיצד יתכן שבעולמו של האלוקים, יירצחו באכזריות מיליוני בני אדם? הוא עזב את הפיזיקה, ונסע לאוניברסיטת הסורבון, שהתפרסמה בגישתה המעמיקה לפילוסופיה, שם החל לעסוק בתיאולוגיה. אך ככל שגבר רצונו להבין את הקורה בעולם, כך גדלה אכזבתו מדעותיהם של מוריו האירופאים. הם לא עשו עסק גדול מהשמדת היהודים, השקפתם היתה נוצרית אנטישמית קלאסית, המציגה את היהודים כעם חוטא, "כמו שאמרו הנביאים".

באותם ימים קיבל בלאנס הצעה ללמד פילוסופיה בקזבלנקה, שנשלטה בידי צרפת. שם זכה לפגוש את רבי שלום משאש, רבה של קזבנקה, ולימים הרב הראשי לירושלים. הוא התרשם עמוקות מהיהדות במפגש בלתי אמצעי, והחליט להתגייר. את החלטתו זו תיאר על נימוקיה במסמך בן 15 עמודים, שאותו העביר לידי הרב משאש. הרב משאש העתיק את מכתבו של בלאנס עבור כל בתי הדין לגיור, באמרו: "אם לקבל גרים – אזי בזו הדרך".

בלאנס התגייר, וקרא את שמו "אברהם לבני" (בלאנס – לבן, בצרפתית). הוא התחתן עם אישה יהודייה במרוקו, ויחד איתה עלה לירושלים. הוא השלים את תואר הדוקטור, ולאחר מכן עבר ללימוד תורה וקיבל סמיכה לרבנות מהרב משאש, שגייר אותו.

אשתו, שעדיין חיה לאורך ימים ושנים, מספרת בריאיון לעיתונות: "ידידה לא־יהודייה שעבדה איתי כמורה הזמינה אותי להצטרף לטיול באזור יחד עם אחיה. זאת הייתה אחותו של אברהם לבני. באותו טיול נקלענו במקרה להילולה של איזה רב חשוב, אולי האור החיים הקדוש. הלכנו עם ההמון ונכנסנו למעין מערה. התפלאתי שאברהם, שידעתי שהיה גוי, הצליח לקרוא את הכתובת בעברית על הקיר, וגם ידע לספר לי על היהדות כל מיני פרטים שלא ידעתי בעצמי".

בירושלים הוא כתב ספר שהיווה רב מכר בינלאומי והשפיע על הוגים רבים, שם הספר הוא "שיבת ציון נס לעמים", ובו תיאר את קורות עם ישראל וייחודו כהוכחה למציאות הבורא ולאמיתות היהדות. בראשית הספר הוא מתאר מה הביא אותו ליהדות: "השואה שמה קץ לנעורי. הייתי בן עשרים... כשנודעה לנו זוועת מחנות ההשמדה... הבושה והגועל שחשו אלה שלא נרדפו כי לא היו יהודים לא היו פחות קשים מאשר עקת-לבם של אלה שהיו קורבנות ישירים... השאלה המוסרית של השואה נוגעת לכלל האדם, גם לצעיר נוצרי, שחש עצמו מותקף ישירות למחרת המלחמה על ידי "המטא-היסטוריה" שנתגלתה באושויץ. התגלות פתע זאת העמידה סימן שאלה על ערכה של התרבות האנושית כולה כולל יסודותיה המטפיזיים. זה הנושא הנידון בשואה, ואין כאן הבדל בין יהודי לבין נוצרי... אושויץ היא התוצר המדהים, אם כי ההגיוני, של ציוויליזציה שלמה בת אלפיים שנה. כל מושגיה וכל תבניות החשיבה של תרבות זו הם העומדים לדין...".

ועל העולם המערבי כתב: "הדמוקרטיה המערבית הינה עדיין, מבחינות רבות, 'בית עבדים' במובן המקראי של המלה. ידוע לכל, עד כמה מרובים השעבודים שבהם נאבק העולם המודרני: שעבודים פוליטיים, כלכליים, מוסריים, תרבותיים ופסיכולוגיים... השם 'מצרים' מקורו בשורש 'צר', ולא רק השלטון הפוליטי, התרבותי או הדתי יכול להיות מקום למחנק ומיצר, אלא גם העולם כולו יכול, בסופו של דבר, להיתפס כבית כלא. עולם ללא אלוקים הוא עולם מחוסר נשימה".

הלבני נפטר ב-1986 ונקבר בהר הזיתים בירושלים.