סיון רהב מאיר
סיון רהב מאיר – הצמיחה שלא היתה מגיעה בלי הטראומה
מה עושים, איך עושים, וכמה חשוב לזכור להתפלל. וגם: 5 דברים על פרשת השבוע, שמות
- סיון רהב מאיר
- פורסם ט"ז טבת התשפ"ה

אנחנו מתחילים לקרוא השבוע את ספר שמות. עוברים מספר בראשית, ספר המשפחה, לספר שבו המשפחה הופכת לעם, לאומה, עד היום. יש בספר שמות הרבה מסרים חשובים עבורנו, הנה רק אחד מהם: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ – כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ". ככל שהמצרים התעללו והעבידו אותנו בפרך במטרה לשבור אותנו, אנחנו דווקא צמחנו וגדלנו ופרצנו. התחברנו לזהות שלנו, וגם אחד לשני.
יש מונח פסיכולוגי מקצועי, ששמעתי עליו לראשונה מהרב אהרון דרמון, ואני חושבת שחשוב להכיר כיום: PTG, כלומר – צמיחה פוסט טראומטית. שינוי חיובי שמגיע בעקבות קושי וטלטלה.
הכוונה היא לא רק למילה הפופולארית "חוסן", לא רק חזרה לשגרה ולתפקוד תקין. הכוונה היא לצמיחה ולשיפור חיובי דווקא מתוך המצוקה. זה תחום שלם בעולם הטיפול, שעוסק בהגעה למקומות חדשים וטובים אצל המטופל, מקומות שהוא לא היה מגיע אליהם בלי הטראומה.
ספר שמות חושף בפנינו שזה חלק ממנגנון ההפעלה העמוק שלנו, של עם ישראל, כבר אלפי שנים. היכולת שלנו לצמוח מתוך משבר. מיד אחרי השואה, למשל, העם לא שקע באבל ובשיתוק, אלא התקדם וחזר לארץ ופרח בכל התחומים.
נסו להביט רגע במילים האלה, במשמעות שלהן, ובקשר שלהן לאתגרים שלנו כיום: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ – כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ".
יהי רצון שנזכה להפעיל את המנגנון העתיק הזה גם הפעם.
איך עושים?
מאז שקראתי את הרעיון הזה, שכתב משה שמעון אופן, שמתי לב שהוא שינה את ההתנהגות שלי בכמה מקרים: בפרשת השבוע מסופר על המיילדות העבריות, שנקראו שפרה ופועה. למרות הציווי של פרעה הרשע להרוג את התינוקות היהודים, הן מסרבות פקודה. רש"י מבקש שנשים לב לשמות המיוחדים שלהן: "שִׁפְרָה – משפרת את הוולד. פּוּעָה – פועה ומדברת לוולד, כדרך הנשים המפייסות תינוק בוכה".
הן לא היו רק מיילדות שעושות את עבודתן. הן עשו הרבה יותר: מחבקות, מטפלות, מחייכות ועושות "קוקו" לתינוק. באמצע השעבוד, הופיעה פתאום מיילדת חמה ונעימה, ששימחה את האם והתינוק.
הן היו נשים גדולות לא רק כי סירבו לבצע את ההוראה הרצחנית של פרעה, אלא גם כי הן הוסיפו חיוך ומילה טובה, בתוך הגיהינום של גלות מצרים.
והמסר אלינו ברור: השאלה היא לא רק מה אנחנו עושים, אלא איך אנחנו עושים זאת, גם במצבים רגועים יותר.
אפשר לעשות את הדבר הנכון, אבל בעצבים ובלחץ. שפרה ופועה הן תזכורת לכולנו, לנסות להוסיף לעשייה היומיומית שלנו – בבית, בעבודה, בכביש ובכל מקום – רוך, חיוך ונעימות.
השבוע, אחרי הרצאה במועצת מרום הגליל, הגעתי למירון, לקבר רבי שמעון בר יוחאי. נכנסתי בדיוק כשקבוצת נשים עמדה ביחד בתפילה מרגשת על המצב. על החטופים, על הפצועים, על החיילים, על כל עם ישראל. "שמעתי חדשות. מה שאנחנו עושות זה הדבר הכי מעשי לעשות עכשיו", אמרה אחת מהן.
אלה ימים מלאים בשמועות, מתח ואי ודאות. פרשת השבוע, פרשת שמות, מזכירה לנו שכל התהליך של יציאת מצרים התחיל בתפילה מעומק הלב, בדרישה פנימית לשינוי לטובה: "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקים מִן הָעֲבֹדָה".
אם מול כל הצרות אנחנו זוכרים גם לפנות למעלה, ולא רק להקשיב לחדשות, לפוליטיקה, לרשתות החברתיות?
במצרים - זה היה חלק ממה שהוביל לגאולה. הפסוק הבא הוא: "וַיִּשְׁמַע אֱלֹוקים אֶת נַאֲקָתָם, וַיִּזְכֹּר אֱלֹוקים אֶת בְּרִיתוֹ, אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב". עברנו מהשעבוד הנורא, אל הברית האלוקית עם אברהם, יצחק ויעקב.
אז ספר שמות מתחיל, והוא לא רק ספר היסטורי אלא ספר אקטואלי. שנדע גם לבקש, ונזכה להיגאל, לבשורות טובות.
5 דברים על הפרשה
1. מזל טוב, סיימנו את ספר בראשית ואנחנו מתחילים השבוע לקרוא את ספר שמות, הספר השני מבין חמשת חומשי תורה. הוא מכונה "ספר הגלות והגאולה", כי הוא מתאר מהלך של יציאה מעבדות במצרים – לחירות. בספר הזה אנחנו הופכים ממשפחה - לעם.
2. השבוע פוגשים לראשונה את משה רבנו. המנהיג הגדול של העם היהודי עולה על בימת ההיסטוריה כשהוא "כְבַד פֶּה", "כְבַד לָשׁוֹן" ו "עֲרַל שְׂפָתָיִם". כלומר: לדעת לדבר בציבור באופן מרשים זה בכלל לא העיקר, אלא החזון והאמונה, לצד המהות והאישיות שלנו.
3. אחרי כל מלחמות האחים ומריבות ההנהגה בספר בראשית, ספר שמות מציג את שלישיית המנהיגים שתוביל את העם במדבר ארבעים שנה – האחים משה, אהרון ומרים. זה מודל מנהיגות אחר, של ענווה ושיתוף פעולה למען ערכים משותפים ונצחיים.
4. הנשים בפרשה מובילות את העלילה: יוכבד, אמו של משה, יולדת אותו ומסתירה אותו, מרים אחותו שומרת עליו בתיבה ביאור והמיילדות העבריות "מסרבות פקודה" ובניגוד לדברי פרעה משאירות את התינוקות היהודיים בחיים. חכמינו אמרו על כך: "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים - ובזכותן עתידים להיגאל".
5. ספר שמות אינו רק ספר היסטוריה. הוא מתאר תהליכים של שחרור משעבוד, של גאולה ושל יציאה לחירות, שכולנו צריכים לעבור גם היום, כיחידים וכעם. כל אחד והשעבוד שלו, כל אחד והמסע שלו לחירות. בספר "נתיבות שלום" נכתב: "כל השליחות למענה ירד האדם לעולם היא למען יוציא את עצמו ממצרים". בכל אדם ובכל יום, מחדש.
והנה תכף מגיעה גם השבת, שבה בכל שבוע אנחנו טועמים קצת גאולה ויוצאים מעבדות לחירות.
שבת שלום.
מה עושים?
אלה ימים מטלטלים וסוערים מאוד, לא משנה מה דעתכם על העסקה. כל כך הרבה תקווה, צער, חלומות ואכזבות. אנחנו צפויים לספינים של חמאס ושל עוד רשעים שמעורבים במשא ומתן. אנחנו צפויים לעדכונים חדשותיים בלתי פוסקים, נכונים ולא נכונים, עם שלל פרשנויות והערכות, ועוד המון שמועות ופייק-ניוז.
אנחנו מבקשים יציבות. מה עושים? חכמינו מסבירים: "עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים".
כלומר, העולם הגדול וגם העולם הנפשי שלנו, נשענים על שלושה דברים:
* לימוד תורה - מוזמנים לכבות את החדשות ולשמוע איזה שיעור או ללמוד מספר, להצלחת החטופים והחיילים וכל עם ישראל. זה חיבור לסיפור הגדול, הקדוש והנצחי שלנו.
* העבודה - חכמינו מסבירים שהכוונה היא לעבודה שבלב, כלומר תפילה. מלבד התפילות הקבועות, זה הזמן לשאת תפילה אישית מחזקת, או לומר פרקי תהילים.
* גמילות חסדים – את זה ממש רואים בעיניים: בימים כאלה כדאי לבחור בעשייה ולא בבהייה. כל רגע של התנדבות ושל חסד למען הזולת מעמיד את העולם ועוזר לכולנו. הכוונה לא רק למבצעי התנדבות גדולים, אלא גם לעזרה לאחות, לאימא או לשכנה. תסתכלו רגע מסביב, מי צריך אתכם?
הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל היה מדגיש: על שלושה דברים העולם עומד. הדברים האלה מעמידים, מייצבים את הכול. בפרט בתקופות של אתגרים, כשהחרדה גוברת והרגשות משתוללים - זה ממש בידיים שלנו, לתרום לאיזון, ליציבות, להגברת הטוב.
שנזכה כולנו בעזרת השם לבשורות טובות.