סיפור קצר עם מוסר השכל לשולחן שבת: "יכולתי להיות אמא שלו"

בזמן נסיעתן באוטובוס, מיכל ומירב דסקסו את הבשורה המרעישה: אירוסיהם של רונן ושיראל.

"מדוע שרונן ירצה להתחתן עם בחורה כזו?", שאלה מיכל את מירב. "היא כזו בחורה שקטה, רצינית, חמורת-סבר, וגם לא חכמה במיוחד. הוא בחור צעיר, משכיל, מלא שמחת חיים!".

"גם אני חושבת כך", הסכימה מירב. "תמיד הייתי בטוחה שרונן ברקוביץ' ימצא מישהי טובה יותר עבורו".

"נכון" הוסיפה מיכל, "היא לגמרי מתחת לרמה שלו".

האישה שישבה מאחורי זוג החברות לא התאפקה. היא קמה ממושבה ולחצה את היד של מיכל המופתעת.

"תודה רבה לכן", אמרה האישה. "אני עדנה ברקוביץ', אמו של רונן. אני לא ידעתי את כל הדברים שאמרתם על שיראל, והם נתנו לי חומר למחשבה. אולי החתונה הזו היא טעות, נראה מה נוכל לעשות כדי למנוע אותה".

מיכל ומירב הסמיקו במבוכה, ומיכל מלמלה: "אולי הגזמנו מעט... היא לא כזו נוראית... היא אפילו משעשעת לפעמים". "כן" הוסיפה מירב. "וכשחושבים על זה... הם היו נראים ממש מושלם ביחד".

"אולי באמת קצת הגזמתן", אמרה האישה לבנות, "הזוג הזה בחר להתחתן, וכנראה שיש לו סיבות טובות".

"לא התכוונו לקלקל ולפגוע", אמרה מיכל לעדנה, שבינתיים צלצלה לנהג האוטובוס שיעצור לה. "ומסרי ממיכל וממירב ד"ש לרונן".

"איני יכולה למסור, שהרי אינני אמא שלו", הפטירה האישה בירידתה מהאוטובוס "אבל בהחלט יכולתי להיות...".

בנימה אישית,

חברים, מקרה זה יכל להיות לכל אחד מאתנו. זכרו, לשון הרע הוא פגע רע! מעבר לאיסור החמור בתורה של לשון הרע ורכילות. לעיתים איננו יודעים מתי ועד כמה המילים שלנו יכולות לפגוע ולהזיק לאחר...

מדוע לא סיפר הבעל לאשתו שהשכן רימה אותם ב-100,000 שקל? הרב זמיר כהן בסיפור מפתיע ומעורר מחשבה . צפו