פרק ד' בתהילים: הסוד העתיק לשלווה נפשית שתמיד חיפשתם

מזמור ד' בתהילים הוא שיר נשגב של דוד המלך, שנכתב מתוך עומק רגשותיו ונפשו הפועמת באמונה וביטחון בה'. המזמור פותח בקריאה נרגשת לאלוקים שישמע את תפילתו ויענה לו בצר לו, וממשיך בפנייה לבני אדם לחפש צדק, אמת וביטחון באלוקים. דרך המילים החזקות והעמוקות, דוד מלמד אותנו כיצד להתמודד עם אתגרי החיים מתוך תחושת ביטחון בה', גם ברגעים של קושי וכאב.

הפרק המלא

(א) לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד.

למשורר המנצח על הנגינה במקדש מזמור שחיברו דוד.

(ב) בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹוקי צִדְקִי בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי.

בעת תפילתי היעתר לבקשתי אלוקיי שגלויות לפניו זכויותיי, בעת צרה הוצאתני למרחב, רחם עלי וקבל את תפילתי.

(ג) בְּנֵי אִישׁ עַד מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה תֶּאֱהָבוּן רִיק תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה.

בני אדם נכבדים, עד מתי תשתדלו להשפיל את חשיבותי ולבזותני, להינו לספר אודותיי דברי שוא, ותחפשו עלי עלילות שקר תמיד.

(ד) וּדְעוּ כִּי הִפְלָה ה' חָסִיד לוֹ ה' יִשְׁמַע בְּקָרְאִי אֵלָיו.

עליכם לדעת, כי הבדיל ובחר ה' אותי העובדו בנאמנות, לכן ה' ייעתר לי כשאזעק בתפילה אליו.

(ה) רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה.

חרדו מיראת ה' ואל תמשיכו לשגות, חשבו על כך בלבכם גם בשכבכם על מיטותיכם, וחדלו ממעשי חסד תמיד.

(ו) זִבְחוּ זִבְחֵי צֶדֶק וּבִטְחוּ אֶל ה'.

ואז קרבנותיכם יהיו לכם לזכויות, ותחיו בביטחון על השגחת ה'.

(ז) רַבִּים אֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ ה'.

הרבה מעמי מתאווים לזכות לריבוי טובות, אנא השפע עלינו את טובך וחיבתך, ה'.

(ח) נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ.

הענקת לי שמחה בקרבי, מאותו זמן שתבואותיהם ויינם התרבו.

(ט) בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן כִּי אַתָּה ה' לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי.

אז בשלווה יחד עם בני עמי אשכבה גם אני וארדם, מפני שאתה ה' גם בהיותי לבדי בלי שומרים, בבטחה משכין אותי.

מדרשים מרתקים על הפרק

"למנצח בנגינות מזמור לדוד בקראי ענני": ר"י אומר כל שאמר דוד כנגדו וכנגד כל ישראל. אמר דוד: 'אלקי צדקי' - עליך לצדקני, למה? שאני משבט יהודה ואתה שומע תפלתו, שנאמר (דברים לג ז): 'שמע ה' קול יהודה'. רבנן אמרי אמרה כנסת ישראל: 'בקראי ענני' - עליך לצדקני, אם אין בי זכות עשה עמי צדקה. א"ר יהושע בן לוי לפי שדוד אומר: 'קולי אל ה' אקרא', אין לי אלא בזמן שהוא בנוי כשהוא חרב מנין. תלמוד לומר: 'בקראי ענני'. כל זמן שאקרא".

"רגזו ואל תחטאו": "... אמר הקב"ה אני אמרתי כשאתה מתפלל, התפלל בבית הכנסת שבעירך. ואם אתה אינך יכול לילך בבית הכנסת שבעירך, התפלל בתוך ביתך. ואם אין אתה יכול לילך להתפלל, תתפלל על מטתך. ואם אין את יכול לדבר, הרהר בלבך ... א"ר יודן ובלבד שתדומו מאותה עבירה שבידך. ואם אתה עושה כן ראה מה כתיב בתריה זבחו זבחי צדק. מעלה אני עליך כאילו בנית מזבח והקרבת עליו קרבנות הרבה".

"זבחו זבחי צדק": "זבח אין כתיב אלא זבחי. תנא הקורא שמע בבית הכנסת שחרית יוצא ידי חובתו, ערבית לא יצא אלא אם כן חוזר בביתו על מטתו. מה טעם? כדי להבריח את המזיקין".

מזמור זה נחתם במסר מרגיע ועוצמתי: הביטחון בה' הוא מקור השלום והשלווה האמיתיים. דוד המלך מדגיש שגם ברגעים של בדידות וחוסר ודאות, האמונה בהשגחת ה' מעניקה את היכולת לשכב בביטחון ולישון בשלווה. המסר האלמותי של המזמור קורא לכל אדם להכניס לחייו את תחושת הביטחון והאמונה, ולהבין כי גם ברגעים הקשים ביותר, ישנה השגחה עליונה שמובילה אותנו אל הטוב האמיתי. בכך, מזמור זה מהווה נחמה ומקור עידוד לכל הלבבות המבקשים אור ושלווה.