הערבים פחדו מפניו: סיפור חייו המרתק של רבי יעקב זרמתי

יעקב בן מיימון זרמתי נולד ביפו בשנת 1838, תקצ"ח, בן לאביו, רבי מיימון, שעלה ממרוקו. הוא היה גיבור חיל מנעוריו. יום אחד נקלע לאולם שבו היו עורכים ערביי יפו תחרויות בספורט ובאגרוף, ושם ראה ערבי מגודל מאיסדוד המתגאה בכוחו ובגבורתו ובכך שאף אחד אינו מסוגל לנצח אותו. נכנס יעקב לקרב מולו, כדוד מול גלית, ואף הלה הגיב כגלית: "הכלב אנכי?", "אתם שולחים לי ילד יהודי להילחם בי במקלות?". אך כעבור שניות ספורות כבר שכב אותו ערבי מגודל על הרצפה בנוק אאוט.

הערבים העריצו אותו מאז אותו אירוע, ופחדו מפניו. יעקב היה תלמיד חכם וירא שמים, וכל מעשיו על פי ההלכה. הוא נישא לפרלה עדני, מעולי תימן, ונולדו להם שבעה ילדים. לפרנסתו היה סוחר בסוסים. מלאכה זו דרשה אומץ רב, והיכרות עם כל השבטים באזור. הוא היה נוסע לבדו על סוסו לשבטי בדואים נידחים, אשר רק לו היה האומץ לחצות את השממה עד מקומם, ולהתמקח איתם, מבלי לחשוש גם לשודדי דרכים. מהם היה חוזר עם שיירה של סוסים הקשורים לאוכף סוסו, שאותם היה מוכר בשווקי יפו. הכל הכירוהו ופחדו ממנו.

כאשר שמע רבי יעקב שיהודים שומרי מצוות הקימו עיר חדשה בארץ ישראל, באדמת מלאבס על גדות הירקון, הלא היא פתח תקוה, קם וירד לפתח תקוה, ברצותו לסייע בידם לשמור על נחלתם מפני השודדים. בפתח תקוה נפגש עם רבי יהושע שטמפפר, ממייסדי העיר, ויחדיו הם סיכמו על דרכי השמירה על העיר החדשה.

ההיסטוריון שרגא שמידלר מספר, כי רבי יהושע שטמפפר היה בוחר לו את תושבי פתח תקוה מתוך אלו שהכיר כיראי שמים וכגיבורים ללא חת. פעם הלך ברחוב העיר ירושלים, וראה שוטר מציק לאישה יהודייה, עבר שם יהודי בחזור מהתפילה, תחת שמאלו תיק הטלית והתפילין, ובימינו הוא חבט בשוטר חבטה אחת, ולא יסף. השוטר צנח על הרצפה, ורבי יהושע שטמפפר פנה אליו וקבע: אותך אנחנו צריכים בפתח תקוה...

יחד עם יעקב זרמתי שמרו יהודה ראב, שהיה נשוי לאלמנתו של רבי אהרן הירשלר, החלל הראשון של מערכות ישראל, והלוחם האגדי דאוד אבו יוסף, יהודי שעלה מעיראק והיה אימתם של שודדי ארץ ישראל. במשך שנתיים הגן יעקב על היישוב החדש, ואימן את השומרים הצעירים יותר, עד שחש כי תושבי פתח תקוה בטוחים, והוא חזר ליפו.

ביפו התפרסם שוב בגלל תקרית הקשורה בקבורת המת. ליהודי עזה לא היה בית קברות משלהם, שבו יכלו להביא את מתיהם לקבר ישראל, ולכן הביאו את מתיהם לבית העלמין היהודי ביפו. כאשר שמו לב לכך שלטונות יפו, ניסו למנוע את הדבר – מי שלא חי בעיר, אין לו זכות להיקבר בה. במקרה זה הגיעה כרכרה עם גופת מת יהודי מעזה, וקבוצת שוטרים עיכבוה בשערי יפו. יעקב זרמתי טאטא את פלוגת השוטרים, ועד שהם הצליחו להתאושש – הגופה כבר היתה טמונה באדמה.   

באותם ימים עסק יעקב במסחר באתרוגים. הוא היה קונה כמות גדולה מאד של אתרוגים מבעלי הפרדסים בארץ, ומוכר אותם בחו"ל. שנה אחת עיכבו השלטונות את האונייה עם האתרוגים, לא אישרו את המשלוח. להם לא היה אכפת שאם לא תצאנה האוניות עכשיו, כל הסחורה הולכת לטמיון, שכן אין מה לעשות באתרוגים אחרי החג, וכך הפסיד רבי יעקב הון עצום. הוא נותר בלי פרוטה, ועם חובות עצומים לבעלי הפרדסים. בישרו הרב הוא לא הסכים להכריז על פשיטת רגל, כדי שלא יפסידו האנשים שסמכו עליו. הוא מכר את ביתו וכל נכסיו, ושילם את חובותיו.

במלחמת העולם הראשונה גירשו הטורקים את כל יהודי יפו. יעקב זרמתי היה בן 80, והוא הוגלה לכפר עקרון, שם רצו התושבים לארח אותו על חשבונם, אך הוא סירב, רוצה הוא לעבוד ולהרוויח את לחמו, אמר... 

הוא זכה לחזור ליפו אחרי ניצחון הבריטים, ולחדש את מסחר האתרוגים שלו. נפטר בגיל תשעים בשיבה טובה בעירו יפו.