ממטח יריות לנס גלוי: סיפור הבריחה המדהים מניר עוז

איתי מזרחי, 53, מעזוז, יצא למסע הצלה שלא יישכח לעולם. כשהוריו נצורים בממ"ד בקיבוץ ניר עוז תחת מתקפת 7.10 הבלתי נתפסת, הוא לא היסס – לקח סכין ויצא לדרך. מה שהתחיל כמשימת חילוץ הפך לדרמה מטלטלת, עם מפגש מסוכן מול מחבלים חמושים, מרדף יריות, ונסיעה מסוכנת בשדות במהירות מסחררת. אך דווקא בממ"ד, שתי עובדות זרות ותהילים הפכו למגן ששמר על משפחתו ברגעי האימה

"התעוררתי ב-08:45 וראיתי הרבה שיחות שלא נענו מההורים שלי, שגרים בקיבוץ ניר-עוז", מספר מזרחי. "התקשרתי והם אמרו שיש מחבלים בקיבוץ. לא היה מענה מהמשטרה, בצבא היה בלגן. לקחתי סכין, נכנסתי לרכב והצלחתי להגיע לשער האחורי של הקיבוץ. נסעתי לשם דרך השדות, וכך לא נתקלתי במחבלים שהשתלטו על הצמתים בדרך".

"בשער ראיתי אנשים חמושים על טרקטורונים. הייתי בטוח שמדובר ביחידה מובחרת של צה"ל, אז עצרתי לידם ושאלתי מה קורה. הם לא ענו לי, וברגע אחד קלטתי שאלה מחבלים. עשיתי רוורס, ולפני שהצלחתי לנסוע קדימה הם התחילו לצרוח שאני יהודי. המחבלים הגיעו לרכב, פתחו את הדלת, הייתי כמה שניות מלינץ'. בסוף הצלחתי לשלב להילוך קדמי וטסתי משם, כשאת הנסיעה שלי מלווה מטח יריות כבד. הם פוצצו את אחד הגלגלים, ניפצו את החלון. הורדתי את הראש ונסעתי ב־160 קמ"ש בשדות. איכשהו הצלחתי להגיע למקום שבו לא יראו אותי, החלפתי גלגל ואז נסעתי למחסום ברתמים", ממשיך מזרחי את אשר התרחש באותו יום.

"במקביל לכל זה הייתי בקשר טלפוני עם ההורים ועם אחותי שהיו תקועים בממ"ד. שתי העובדות הזרות שלהם, מירה וסביטה, נוצריות דתיות, קראו תהילים והחזיקו את הדלת של הממ"ד כדי שהמחבלים לא ייכנסו. לכל השכנים שלהם שרפו את הבית, להם לא. לפני חודש וחצי החלטתי שאני חייב לשים להם מזוזות בבית. אני לא יודע להסביר איך דווקא המשפחה שלי ניצלה, ממש נס גלוי", מסיים מזרחי את דבריו.