"וידויו של כופר מקצועי": סיפורו הלא ייאמן של משה חסדאי

משה חסדאי נולד למשפחה חילונית בעיר לוד. המצב הסוציואקונומי בלוד אינו פשוט. בילדותו נחשף להרבה אלימות, עסק באומנויות לחימה וידע יותר מדי על העולם, דברים שילדים לא צריכים להיחשף אליהם. אחרי כמה מקרי אלימות קשים שנחשף אליהם, החליט לחפש את הרוח, אבל לא העלה על דעתו למצוא אותה ביהדות. וכך הוא מספר בריאיון: "התחלתי לעסוק המון ברוח, לכתוב שירים, לקרוא ספרים שעוסקים בשיטות רוחניות של דתות ותרבויות בעולם, אבל היהדות לא הייתה אופציה מבחינתי. הדימוי שהיה לי לגבי היהדות נשאב מהתקשורת, חשבתי שהיא פרימיטיבית ולא תואמת את רוח התרבות המודרנית. יחד עם זאת, אחד הדברים שקירבו אותי ליהדות היה מותו של אבי. התגייסתי למסלול מיוחד בהנדסה קרבית, ובאמצע הטירונות אבי חלה במחלה ממארת, ותוך מספר חודשים הפך סיעודי. אבא היה אדם חזק מאוד, נפשית ופיזית, אבל המחלה חיסלה אותו בתוך זמן קצר. ניסינו לעזור לו ולא הצלחנו, וברגעיו האחרונים הוא ביקש מכולם לצאת, ורק אותי השאיר לידו. החזקתי את הראש שלו בידיים, הבטחתי שאשמור על אמא וראיתי במו עיני איך הנשמה עוזבת את הגוף. אצלו, תודה לאל, זה הסתיים בחיוך. זו נקודת ההתחלה שקירבה אותי להבנה שיש נשמה, והחיוך שלו סקרן אותי במיוחד. ממש רציתי לדעת מה הוא ראה ברגעיו האחרונים".

בעקבות זאת חזר בתשובה, עבר ליישוב דתי, והוא פעיל בישיבות, שיעורי תורה ועוד הרבה עניינים שבקדושה. באחת הפעמים אירע לו נס גלוי: מאות ערבים הקיפו אותו במטרה לבצע לינץ'. הוא ביצע ירי מדויק שהציל את חייו, וגם הגורמים המקצועיים הסכימו שהירי היה מוצדק.

לפני אחת עשרה שנים, כשהבשילו הדברים בקרבו לכדי פרסום, כתב מאמר בשם "וידויו של כופר מקצועי", ובו הוא אומר בין השאר: "אני מבקש להתוודות על חטאי, שפעלתי כך, שהמדינה היהודית תהיה קליפה ריקה בלי תרבות יהודית המושרשת במורשת היהודית... כחילוני ליברלי, חשבתי שהפתרון הנכון של בעיית היהודים מכתיב שהיהודים יהיו "ככל הגויים" (שמואל א' ח', כ'), שהעם היהודי יתבולל בעמי העולם או שהוא יקים מדינה מודרנית, ליברלית, חילונית. היו לי סיבות לא לרצות שמדינת ישראל תהיה מדינה יהודית, וכתוצאה מכך אומנם החלטתי שאין לה צורך בזהות היהודית.

"ללא שום קושי הייתי מסוגל למצוא נימוקים משביעי רצון להחלטה זו. עבורי, כשם שללא ספק עבור רוב בני דורי, הפילוסופיה של דמוקרטיה ליברלית חילונית הינה מכשיר לשחרור ממערכת המוסר התורנית. התנגדנו למוסריות התורנית מפני שהפריעה לחופש שלנו להתעשר ולעשות ככל העולה על רוחנו ועל תאוותינו.

"אני מבקש להתוודות על חטאי, שפעלתי כך, שהמדינה היהודית תהיה קליפה ריקה בלי תרבות יהודית המושרשת במורשת היהודית. הקמתי יחד עם שכמותי מדינה, שבה לא רק ערבית היא שפת המדינה, אלא שבה חברי כנסת ערבים יכולים לחתור תחת המדינה ולכפות עליה בנושאים מהותיים וקיומיים לעם היהודי – כמו גם בשנת 1988 – בנושא הגיור הקרוי 'מיהו יהודי'.

"אני מודה כי הייתי שותף לעילית חילונית, שהקימה את מדינת ישראל, וראתה את עצמה מחויבת לייסד חברה חילונית ללא אלוהים. אנחנו החילונים, אנחנו האלוהים של המוסדות הפוליטיים והכלכליים של ישראל, וגם של מוסדותיה החינוכיים והתרבותיים ושל כלי התקשורת ההמוניים. ולכן כחילונים, פסלנו ומחקנו מהתודעה הלאומית את אלוהים ואת התורה בתור המקור הבסיסי של השלטון היהודי.

"אני מודה כי היהדות מהווה איום ברור לכוח הפוליטי החילוני הליברלי. ולכן, מכיוון שהרוב הגדול של יהודי אסיה ואפריקה היה דתי, ולמרות שאנו זקוקים להם כדי לאזן את האוכלוסייה הערבית ולספק למדינת ישראל לגיטימציה של ארץ יהודית בעלת רוב גדול, עשינו הכל כדי להפוך את כל היהודים הספרדיים והמזרחיים לחילונים. עשינו זאת בקנה מידה גדול ובאופן לא מוסרי.

"הורים עולים ששלחו את ילדיהם לבתי ספר דתיים לא קיבלו עבודה עד שהעבירו את הילדים לבתי ספר חילוניים. אלפי ילדים מזרחיים ותימנים שהגיעו ארצה דרך עליית הנוער (ההורים הגיעו רק לאחר מכן) הוכנסו לקיבוצים ולמוסדות אנטי-דתיים ונחטפו מהוריהם.

"מערכות החינוך והתקשורת הישראליות עוסקות ללא הרף בתעמולה פוליטית ואנטי דתית כדי להרחיק את הצעירים בצה"ל ובאזרחות מהיהדות התורנית. באופן כזה, על-ידי כפיה, הפרדה ואינדוקטרינציה, אנו החילונים הורסים את הנאמנות החזקה של משפחות יהודיות ליהדותן.

"אני מבקש להתוודות על חטאי הגדול, בהכריזי מלחמה כנגד היהדות, ובעיקר כנגד היהדות החלוצית בארץ התנ"ך ביהודה ושומרון ובגוש-קטיף. כתוצאה מכך, הבאתי לגירוש יהודים וגרמתי סבל עצום לאזרחי מדינת ישראל הנאמנים ביותר לעם היהודי. יותר מכך, המלחמה שהכרזתי כנגד הזהות היהודית התורנית, המריצה ירידה של יהודים רבים, שרובם חילונים. צעירים רבים, שלא קיבלו כל מורשת רוחנית מהעילית החילונית שלי, בראותם את המדינה מסתבכת במלחמות נגד טרור ערבי ומוסלמי תוך רדיפה אחרי תעתועי "השלום" – שלעולם האיסלאם לא יעניק לשום ממשלה חילונית בישראל ובעולם – לא רואים סיבה רצינית להישאר בארץ אבותיהם, ויורדים לארצות הברית ולגרמניה שהתגלתה בספר 'אני ישן בחדרו של היטלר'.

"אני מבקש מחילה וסליחה על כך, שהתכחשתי בגלוי למורשתנו היהודית ובבורותי אף לעגתי לה. אני מצטער שהפכתי את השבת ליום חול ועשיתי הכל כדי להיפטר מהיהדות. אני מתחרט שהתגאיתי בהכרזתו של מי שהיה סגן שר החוץ ד"ר יוסי ביילין, שלא תהיה לו התנגדות לנישואי ילדיו ללא יהודים. פירוש הדבר הוא שהביילינים הישראלים, עליהם השתייכתי, לא יתנגדו אם ילדיהם יתחתנו עם ערבים או יתאסלמו, כי היהדות היא האויב של הביילינים."

זהו הנימוק האמתי להיכנע ללחץ – מכל מקור שהוא – ולמסור לשלטון ערבי לא רק את גוש-קטיף, אלא את יהודה ושומרון, ואפילו את ירושלים. זאת למרות טבעו האמתי ומטרתו של הטרור הערבי, שמתגלה לנו ולעולם כולו במציאות.

"אני שמח שהתפכחתי, ובשעה שהעילית החילונית (השולטת בממשלת ישראל) נעשית פחות ופחות יעילה ויותר ויותר רפה, הצטרפתי לתנועה הפורחת של השיבה ליהדות התורנית. במפגש עם תורת ישראל מתחוללת תחיה לאומית אמתית, המגלה את אופייה הרציונלי, המוסרי והנאור. מדענים ואמנים רבים מתחילים לגלות בתורה עניין הולך וגובר. כך בזמן שהעילית החילונית הדמוקרטית שוקעת, התורה צוברת כח. קרוב הוא היום של התגלות משיח והמלכתו על ממלכת כהנים ועם קדוש. אנחנו בדרך הנכונה".

עד כאן מתוך דבריו הנוקבים, המדברים בעד עצמם.