"אנחנו מודים על הנסים", הם אמרו, "עוד לפני שהם מתרחשים"

חברה טובה שלי לימדה אותי שיעור עמוק על נסים. כשבתה הייתה כמעט בת שנתיים, התגלתה אצלה המחלה הידועה בכבד.

אני זוכרת את התקופה הזאת כאילו היתה אתמול. היינו קהילה צעירה יחסית, כולם עם ילדים קטנטנים. בקושי שרדנו את החודש, אבל כשפתאום נפלה עלינו המכה (ובכוונה אני לא כותבת "עליהם", כי התחושה היתה שהיא של כולנו), הניסיון גרם לנו להתאחד עוד יותר, לאזור את כל כוחותינו וביחד לעזור לאותה משפחה.

כשהרופאים לא נתנו הרבה סיכויים, הרגשנו שהעבודה שלנו היא בעיקר אמונית ומנטלית.

אני זוכרת כיצד ההורים אמרו לנו, כששמרנו על הילדים שנשארו בארץ – "אנחנו משדרים להם שהכל טוב! שננצח את המחלה הארורה! שה' בטוח יציל אותה. רק מחשבות והרהורים טובים וחיוביים, ובגישה הזו".

כשהאב נמצא תואם, הם טסו לבלגיה להשתלת כבד. תשע שעות של ניתוח לילדה, ועוד שש שעות של ניתוח לאבא, ובכל הזמן הזה – שפתי ילדים ומבוגרים רבים בעולם דובבו, התפללו ואמרו תהילים להצלחת הניתוח ולהצלת הילדה.

והנס הראשון התרחש – ההשתלה הצליחה.

אבל אז, כשחזרו לארץ, התגלה שהמחלה התפרצה במקום אחר בגוף. כשהרופאים כבר איבדו תקווה, ההורים ערכו סעודת הודיה. "אנחנו מודים על הנסים", הם אמרו, "עוד לפני שהם מתרחשים".

אתם מבינים את עוצמת האמונה?

הרבי מליובאוויטש אומר לשמוח עוד לפני שמתרחשים הנסים, שהרי עצם החגיגה של סעודת ההודיה, והשמחה – הן המבטלות את הגזרה.

המוח היהודי לא אמור לעבוד כשאר העולם: יהיה בסדר – ואז נשמח, אלא נשמח – ואז נראה נסים גלויים, ויהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב...

והנס אכן הגיע. בהשגחה פרטית מופלאה, הילדה החלימה לגמרי, בניגוד לכל התחזיות הרפואיות.

אולי זה הסוד – להודות על הנסים עוד לפני שהם מתרחשים. לראות את הנס שבכל דבר קטן – בכל נשימה, בכל חיוך, בכל רגע של חיים.

כי יש נסים גלויים, כמו החלמה פלאית או פך שמן שדולק שמונה ימים.

אבל יש גם נסים נסתרים יותר – תינוק שפוקח עיניים לאור הבוקר, גוף שמתחדש במהלך השינה, היכולת הפשוטה לנשום, לשמוע, להרגיש. נסים שמתרחשים בשקט, בלי תשומת לב מיוחדת מאיתנו. נסים, רגעים, שלוקחים אותם כמובן מאליו.

חנוכה מזמין אותנו להתבונן באורות האלה. בין נר לנר, בין ברכה לברכה, להודות על הנסים הקטנים. שלא נקבל כל דבר כמובן מאליו, אלא שנראה כל רגע בחיים כפלא, כי אולי דווקא ההודיה על הנסים היומיומיים היא שפותחת שער לנסים הגדולים יותר.