פירוש הרמב"ן לפרשת ויגש: דבר תורה קצר ומרתק לפרשת השבוע  

בפרשת השבוע, פרשת ויגש, נאמר:

"וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף". (בראשית מ"ה, כ"ז)

מבאר הרמב"ן:

"יראה לי על דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף, אבל חשב כי היה תועה בשדה והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים. כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם אף כי יראו לנפשם פן יקצוף ויקללם כאשר עשה בראובן ושמעון ולוי (להלן מט ג-ז) ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו, ולכך נאמר: 'ויצוו אל יוסף לאמר אביך ציווה לפני מותו לאמר וגו'', ואלו ידע יעקב בענין הזה היה ראוי להם שיחלו פני אביהם במותו לצוות את יוסף מפיו כי ישא פניו ולא ימרה את דברו ולא היו בסכנה, ולא יצטרכו לבדות מלבם דברים".

כלומר, ההסבר שמציע כאן הרמב"ן מצביע על כך שהסיפור של מכירת יוסף נותר נסתר מיעקב כל ימי חייו. לדבריו של הרמב"ן, האחים לא סיפרו ליעקב על מעשיהם מתוך פחד מתגובתו. יעקב, שהוכיח בעבר את בניו כמו ראובן, שמעון ולוי, היה עלול להגיב בחומרה על מעשה חמור זה. יוסף, שהיה איש מוסרי ביותר, לא חשף כל חייו את האמת ליעקב.

הרמב"ן מסביר כי הוכחה לכך נראית בהמשך כאשר האחים פונים אל יוסף לאחר מות יעקב, בטענה ש"ציווה אביך לפני מותו". על פי הרמב"ן, אם יעקב היה יודע על מכירת יוסף, היו האחים מבקשים ממנו טרם מותו לצוות את יוסף שימחל לאחיו, בידיעה שהוא לא ימרה את דברי אביו. העובדה כי אחי יוסף אמרו לו, לאחר מות יעקב, כי אביו ציווה לפני מותו שימחל לאחיו, מצביעה על כך שיעקב לא ידע כל חייו שאחי יוסף הם אלו שמכרו אותו.