אהבה בין המחלקות: מורן קורס בביקור אצל פצועי המלחמה

"אני מתרגשת", היא אמרה לי פתאום, דמעות בעיניה. ישבנו ליד מיטתו של בנה, שנפצע בעזה. הוא נהדף כ-10 מטרים לקרקע על פניו, לאחר שמטען הופעל והרג 4 מחבריו, ופצע נוספים. פניו כוויות, ראשו חבוש, שעון על המיטה. "מתרגשת לראות את אהבת ישראל הזו שיש בעם", היא הסבירה. "ברשתות החברתיות ובמדיה הישראלית אולי רואים את זה פחות, אבל כאן... בבית החולים רואים כמה אהבת חינם יש בעם שלנו. בכל יום מגיעים אנשים, עם יוזמות פרטיות, לא מטעם שום ארגון. מהזמן הפרטי שלהם, מהכסף הפרטי שלהם, קונים דברים רק כדי לשמח את החיילים שלנו, הבנים שלנו, ולחזק את רוחם. וזה מרגש אותי לפגוש בעם ישראל בתפארתו!".

התחלתי לדבר עמה ועם בנה על המצב, על עם ישראל, על התקשורת ועוד. "את יודעת", אמר לי בנה בחיוך, "כשנמצאים 'שם', אנחנו הלוחמים מרגישים כל כך את האחדות בינינו. לא מרגישים את החיים שאתם חיים כאן, כאילו אנחנו נמצאים בפלנטה אחרת. גם מאז שהגעתי לכאן, כלומר לבית החולים, אף על פי שיש לי כל מיני אפשרויות לקרוא ולצפות בחדשות, אני לא עושה את זה. אני יודע ששם האמת לא נמצאת. באיזשהו מקום – כל אחד נגד השני, לכן אני מתנתק, ומתחבר רק למה שקורה כאן – לאותה אהבת ישראל שאנחנו פוגשים עכשיו. כמה העם שלנו אדיר. חבל שאת זה לא תמיד מראים בתקשורת".

הנהנתי. הסכמתי איתו, ואמרתי שלכן אנחנו כאן. המפגשים האלה יוצרים חיבור, וזה התפקיד שלנו, שהשינוי יגיע מלמטה, מהעם. לא לחכות שמישהו אחר – בתקשורת, בממשלה, בהנהגה – ייצור את השינוי, אלא הכל מתחיל מאיתנו, מהאנשים הפשוטים שיוצרים את העם האדיר שלנו.

"איך אפשר לשמח אתכם?", שאלתי. "תתפללו לרפואתם ותברכו", ענתה האם, ומיד שלפה רשימת שמות של חברים שנפצעו. בכל פעם הוסיפה עוד שמות של חיילים שאותם הכירו במהלך האשפוז.

תראו מה זה עם ישראל. אפילו ברגעי הדאגה לבנה, היא חשבה על מי עוד אפשר להתפלל. זו בדיוק אהבת ישראל שעליה דיברנו.

ושוב חזרנו לדבר על התקשורת, ועל כמה חבל שהיא מפלגת בינינו, במיוחד כיוון שהדומה רב על השונה. אבל יצאנו בהחלטה בהירה ונחושה שהתפקיד בידיים שלנו – להראות שאפשר אחרת, לפעול ולעשות כדי שהאמת תצא לאור.

לפני שיצאתי, היא אמרה לי בחיוך: "תראי איזה קטע, בדיוק הייתי באמצע לכתוב פוסט על אהבת ישראל, להראות את כל הדברים שקיבלנו כאן מאנשים שאנחנו כלל לא מכירים... ואז את נכנסת. אז אולי", היא הוסיפה, "תכתבי את על הדברים החשובים שבני ואני שיתפנו, על אהבת ישראל האמיתית שנמצאת כאן". לכן כתבתי את הטור הזה, שנבין כמה אור וטוב יש בנו, ואיזה עם מיוחד אנחנו.

ככל שניפגש אחד עם השני, ונתעסק בעשיית חסד ובאהבת ישראל – נפגוש ונראה את המיוחדות שלנו יותר ויותר, לנגד עינינו.