"אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא": הכירו את הפטרת פרשת השבוע, פרשת וישב

הפטרת פרשת וישב (עמוס ב', ו' – ג', ח')

כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם.

הַשֹּׁאֲפִים עַל עֲפַר אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי.

וְעַל בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ אֵצֶל כָּל מִזְבֵּחַ וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ בֵּית אֱלֹוקיהם וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת.

וְאָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה לָרֶשֶׁת אֶת אֶרֶץ הָאֱמֹרִי.

וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים וּמִבַּחוּרֵיכֶם לִנְזִרִים הַאַף אֵין זֹאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה'.

וַתַּשְׁקוּ אֶת הַנְּזִרִים יָיִן וְעַל הַנְּבִיאִים צִוִּיתֶם לֵאמֹר לֹא תִּנָּבְאוּ.

הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיק תַּחְתֵּיכֶם כַּאֲשֶׁר תָּעִיק הָעֲגָלָה הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר.

וְאָבַד מָנוֹס מִקָּל וְחָזָק לֹא יְאַמֵּץ כֹּחוֹ וְגִבּוֹר לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ.

וְתֹפֵשׂ הַקֶּשֶׁת לֹא יַעֲמֹד וְקַל בְּרַגְלָיו לֹא יְמַלֵּט וְרֹכֵב הַסּוּס לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ.

וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים עָרוֹם יָנוּס בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה'.

שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.

רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֺנֹתֵיכֶם.

הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ.

הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לוֹ הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ בִּלְתִּי אִם לָכָד.

הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל פַּח הָאָרֶץ וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ הֲיַעֲלֶה פַּח מִן הָאֲדָמָה וְלָכוֹד לֹא יִלְכּוֹד.

אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַה' לֹא עָשָׂה.

כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אלוקים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים.

אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא ה' אלוקים דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא.

הקשר בין ההפטרה לפרשה

בהפטרה מסופר על מכירת יוסף: ''כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים'' (עמוס ב ו).

מובא במדרש: שהאחים מכרו את יוסף בעשרים כסף. שני כסף לכל אחד כדי לקנות מנעלים. וכנגד זה אמרו: ''מה נאמר לאדֺנִי מה נדבר ומה נצטדק'' (בראשית מד טז). ''מה נאמר לאדֺנִי'' זה מעשה דינה ''מה נדבר'' זה מעשה ראובן ''ומה נצטדק'' זו מכירת יוסף. וזה שכתוב כאן ''על שלשה פשעי ישראל''.

אחת הפרשיות הסתומות ביותר היא היחס של יוסף ואחיו. יש אומרים: שיוסף הביא דבתם רעה אל אביהם שמשתמשים בבני השפחות שיחלצו נעליהם - בעבור נעלים. ואסור להשתמש בעבד עברי לחליצת נעלים. והאחים חשבו מכיון שבני השפחות עדיין קטנים לכן מותר להשתמש בהם. ולכן קנו נעלים דווקא להורות שמותר להם להשתמש בהם לחלוץ נעליהם מרגליהם. ומפני שהיו מסתפקים שמא לא עשו כהוגן אעפ''י שנתכוונו לשם שמים, קנו בכסף נעלים שאין צריכים לברך עליהם.

ומובא בהיכלות רבתי: שעל צרה זו נהרגו עשרה הרוגי מלכות.

חלילה לנו להתימר ולשפוט בין השבטים הקדושים שבטי י-ה ובין יוסף הצדיק, מי מהם ''אשם'' בדבר? חלילה וחס! ואוי לו לדור ששופט את שופטיו קדושי עליון. אין זאת אלא ''עצה עמוקה'' של גזירת בין הבתרים.

חלילה לומר על השבטים הקדושים שבטי-יה שעשו מה שעשו מנגיעות אישיות. אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם.

חז''ל אומרים: שלאחר שהאחים מכרו את יוסף לישמעאלים החרימו וקיללו את כל מי שיגלה ושיתפו את הקב''ה עמהם. ואכן הסכימה השכינה עמהם כדברי הכתוב: ''אלהים חשבה לטֹבה למען עשֹׂה כיום הזה להחיֹת עם רב'' (בראשית נ כ), אם השבטים לא היו צדיקים גמורים לא יתכן ששמותיהם יהיו חרותים על חושן המשפט לפני ה' לזכרון (ספורנו).

אף אחר שנגלה הסוד בדבר מכירת יוסף, עדיין נשאר סוד כמוס, ואין קץ לסודות התורה.