מאחרים לכל מקום ולא עומדים בזמנים? אלו ההשלכות

מחקר שנערך באוניברסיטת טורונטו, ופורסם בגיליון נובמבר של כתב העת Organizational Behavior and Human Decision Processes, חושף נתון מדאיג: עבודות שהוגשו באיחור מוערכות פחות לעומת עבודות עם תוכן זהה שהוגש בזמן. בנוסף, אנשים שלא עומדים בזמנים מוערכים פחות. המחקר, שהתבסס על 18 ניסויים שבהם השתתפו אלפי אנשים מארה"ב ובריטניה, בחן כיצד תוצרים כמו מצגות עסקיות, עבודות אמנות וכתבות נתפסים על ידי מעריכים שונים.

החוקרים הציגו למשתתפים את אותן העבודות אך עם מועדי הגשה שונים – מוקדם, בזמן, או באיחור. התוצאות הצביעו על כך שעבודות שהוגשו באיחור דורגו נמוך יותר, ללא קשר למשך האיחור או לכך שהוא אושר מראש. לעומת זאת, הגשה מוקדמת לא שיפרה את הדירוג. מעבר לכך, עבודות שהוגשו באיחור פגעו גם בתפיסת היושרה של המגישים והפחיתו את סיכוייהם לקבל משימות עתידיות או הזדמנויות קידום.

הממצאים חשפו כי במצבים שבהם האיחור נגרם מגורמים שאינם בשליטת העובד, כמו שירות מילואים או חובת מושבעים, או במקרים שבהם הדדליין הוגדר "רך", ההשפעה השלילית פחתה. עם זאת, גם במצבים אלה נותרה פגיעה מסוימת בתפיסת איכות העבודה.

ממצאי המחקר רלוונטיים במיוחד לתרבות העבודה הישראלית, שבה לעתים המושג "דדליין" נתפס כהמלצה. הוא מגדיר היטב מדוע מנהלים רבים חשים הערכה לעובדים מסוימים אף על פי שאינם משתלבים היטב חברתית, לעומת עובדים שמשתלבים היטב אך לא עומדים במשימות שלהם ומאחרים באופן קבוע לעבודה.