ושמחת בחגך! ומה עם אחיך?

חשבתם פעם על השאלה, האם ניתן לשמוח רק כי נצטווינו לשמוח?

האם אפשר לשמוח, גם כשמצב רוחנו ירוד?

כיצד נוכל לשמוח כאשר חיילנו נמצאים בחזית, וקולם של 101 מאחינו ואחיותינו זועק אלינו?

*

מחר יחול חג הסוכות, שבו חויבנו בשלושה ציווים: א. ישיבה בסוכה; ב. נטילת לולב – ארבעת המינים; ג. להיות בשמחה.

קיימת מצווה מיוחדת לשמוח בחג הסוכות, ככתוב: "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" (פרשת ויקרא). לפיכך נקרא החג גם "זמן שמחתנו".

אבל איך אפשר לצוות על אדם להיות בשמחה? ועוד שבעה ימים?!

הרי השמחה תלויה ברגש הלב, ולרוב האדם לא שולט על רגשותיו.

ובכן, את חג הסוכות חוגגים, בין היתר, לזכר יציאת מצרים, ומי שמתבונן בניסים של יציאת מצרים, עד שהוא "חי" את הגאולה מחדש, מובטח לו שיבוא לידי שמחה גדולה.

ניתן להיות בשמחה על ידי התבוננות. כל שצריך הוא לפקוח עיניים, להביט סביב, ולראות את הניסים שהקב"ה שולח לנו, כן, גם בימים הקשים הללו.

גם שם, בימים ההם במצרים, כשהכל היה בכאוס נוראי, והגאולה נראתה רחוקה מתמיד, הקב"ה שלח לעם ישראל בכל יום נס אחד נוסף, עד שהם נגאלו.

כך בימינו אנו, כשהכל נראה שחור, ולבנו עדיין לא חזר לפעום כשורה, הקב"ה שולח לנו ניסי ניסים: ניסי ניצולים שנשמעים כאילו נלקחו מסרט, ניסי גבורה מסמרי שיער מפי החיילים, ניסים מרתקים מפי חטופים שחזרו... כל אחד והניסים שלו.

רק על זה יש לשמוח, לא?!

ויש עוד נס אחד קטן, אודות אחדותו של העם, שהיה מפורד, וחוזר להיות אחד. זה כבר הנס של כולנו.

*

אז מה נותר לנו לעשות?

ראשית, להמשיך להתפלל מעומק הלב על החיילים ועל החטופים שיחזרו אלינו הביתה בריאים ושלמים.

שנית, לשבת בסוכה בעיניים פקוחות לרווחה, עיניים שרואות גם את המובן מאליו לכאורה; עיניים טובות שמביטות על המציאות באהבה; שמזהות את הניסים הקטנים שקורים לי ולך, שרואות את כל מה שעליו יש להודות, ולשמוח.

מאותה שמחה תבוא הגאולה, ותגאל את אחינו בתוך שאר עם ישראל, ואמרו אמן.

חג שמח.

הדס פרנקו היא עו"ד ומגשרת, מאמנת אישית לזוגיות, ביטחון והגשמה עצמית ומשפחתית.