מדוע האושפיזין מגיעים לסוכה ולא לליל הסדר? התשובה שתאיר לכם את החג

מדוע דווקא בסוכות מגיעים ה"אושפיזין", האבות, לבקר אצל בניהם? מדוע לא בחג הפסח? ליל הסדר?

הסוכה היא ביתו של ה'. ה' הושיב את בני ישראל בסוכות, ובקבלה הסוכה היא "צילא דמהימנותא", היא מסמלת את ענני הכבוד, שה' בעצמו בא אלינו והוריד את שכינתו. לא אנחנו באים אל ביתו, אלא גם הוא בונה לנו בית שלו אצלנו. לכן יש לנו זכות לדור בו רק שבעה ימים: הוא דירת עראי, ואין לנו זכות לבנות עבורו דירת קבע אצלנו.

העובדה שבסוכות "יש ה' בקרבנו" נותנת לנו כוח. לכן סוכות הוא החג שבו יש לישראל כוח כנגד העמים. אנחנו באים לחג הזה בזכות, אחרי שניקינו את עצמנו ואת המקדש בימי הדין והכיפורים.

החורף הארוך דומה למסע במדבר. בתקופת החורף אין חגים מן התורה, וחלק גדול מהמצוות המעשיות לא מתקיימות: אין גז, אין לקט ושכחה, אין בציר וקציר ותרומות ומעשרות. ממעטים לצאת  מהבית ולנסוע בדרכים, קשה גם להרחיק ולהקריב קרבנות. האדם, כביכול, טוען את המצברים הרוחניים שלו עבור החורף. שונה הוא חג הפסח, שמתחיל תקופה אינטנסיבית מאד של עשיה: הקציר, ספירת העומר, חג השבועות, לאחר מכן הבציר והמסיק. כל פעולות הבניה, העסקים שמתנהלים בחוץ – מקומם בקיץ. לקראת העשייה הזו, האדם טוען הכנעה, ענווה ויראה. החוויה הרוחנית היא שונה בשני החגים.

האושפיזין הם חלק מהתחושה הזו, שה' בא אלינו. גם האבות, שהם תחילת התהליך של עם ישראל, באים אלינו. אחרי יום הדין אנחנו מתחילים מאפס, אנחנו נקיים, וכל אחד בונה לעצמו את התורה אצלו בבית ובאישיות, ומתחיל, כמו אברהם אבינו, מהתחלה. וכל יום של שמחה וקרבה לה' מעלה אותו עוד דרגה, שכן שבעת האושפיזין הם שבעה שלבים בעם ישראל.

אחד הרעיונות המרכזיים בקבלה הוא שלכל אדם יש יחוד ותפקיד. אף על פי שמבחוץ האנשים נראים דומים באופן כללי, הרי כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות. ומכאן מוציאה הקבלה גם שתפקידיהם שונים. לכל אחד יש משהו ייחודי שהוא יכול לתרום לאנושות. אם הוא לא עושה זאת – אדם דומה לו יבא שוב ויקבל את התפקיד הזה (גלגול נשמות). התיקון הוא סך כל התרומות האלו, שכל האנשים יכולים לתרום. כשכולם יתרמו את התרומה החיובית שלהם – יתוקן העולם. זו ביאת המשיח, שלפי הקבלה היא משהו הכרחי, שמתקדם לאט-לאט לפי הכללים הרוחניים (התיקון הכללי).

לכן ברור גם שהמנהיגים של עם ישראל לא היו סתם אנשים גדולים שעשו דברים גדולים, אלא שכל אחד מייצג תכונות ייחודיות ותרומה ייחודית שהיו לו לתרום ליהדות ולאנושות. יש עוד אנשים שהם "בבחינת דוד המלך", ויש להם קווי אופי דומים ויכולות דומות, אבל רק דוד המלך היה במדרגה רוחנית גבוהה, שבאמת תרם כל מה שאפשר לתרום, ולכן הוא אב טיפוס של הרבה אנשים שיש להם נקודת דמיון לתכונותיו. לפי הקבלה יש גם "משה שבכל דור", מנהיג שיש לו איזה דמיון לתכונות משה.

לכן האושפיזין הם שבע תכונות ייחודיות שבנו את עם ישראל, ואי אפשר לדמיין את התפתחות והתקדמות והתקבלות התורה והרוחניות בלי שבעת האנשים האלו, שמהווים "אושפיזין". בחג הסוכות אנחנו מקבלים הזדמנות להיות לפני ה', כאשר הוא בא אלינו, והוא נותן לנו שוב את המתנות הרוחניות הגדולות, בנות דמותן של אברהם יצחק יעקב ויוסף, משה ואהרן, דוד ושלמה, הנתינה הזו נחשבת לביקור. בסוכות הכל בא לקראתנו, אנחנו לא  צריכים לטהר את הבית מחמץ, אנחנו כבר נקיים, אין לנו אלא להקים סוכה עראית ("מצווה קלה" מכנה זאת הגמרא), ולשמוח בה לפני ה', וכל השפע הרוחני כבר מוכן ומזומן לנו. זה לא רק 'טוב ויפה' זה הרבה יותר מזה. צריכים רק להושיט יד ולזכות.