רבנו בחיי עם חידוש נפלא מפרשת כי תבוא: שתפו משפחה וחברים

"וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב" (ויקרא כ"ו, ה')

בפסוק זה מסביר רבינו בחיי עיקרון נפלא שדרכו נבין עד כמה עלינו להעריך את חסדו של הקב"ה עימנו. הודו לה' כי טוב.

רבינו בחיי מסביר שתרגום אונקלוס מתייחס לפסוק "ארמי אובד אבי" כמתאר את כוונתו של לבן להרע ליעקב, אף שלא הצליח בכך. כאשר לבן ניסה להזיק ליעקב, ה' התערב והזהיר את לבן לא לפגוע בו. למרות שלבן לא הזיק בפועל, התורה מתייחסת אליו כאילו עשה זאת, מכיוון שהתכוון לכך. זהו עיקרון המופיע בדברי חז"ל: כאשר גוי מתכוון לעשות עבירה, הקב"ה מתייחס לכך כאילו ביצע אותה, גם אם לא עשה אותה בפועל.

"ודעת אונקלוס במילת אובד שתחזור ללבן, כי לבן בקש להאביד יעקב אבינו לולא שבא אליו דבר ה' ואמר לו (בראשית לא) השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע, ואע"פ שלא האבידו כיוין שביקש להאבידו העלה עליו הכתוב כאלו האבידו, והוא שדרשו רז"ל, חשב עכו"ם לעשות עברה אע"פ שלא עשאה הקב"ה חושבה כאלו עשאה, שנאמר ארמי אובד אבי, וכי היכן אבד לבן ליעקב, אלא ע"י שחשב לעשות העלה עליו הכתוב כאלו עשה.

ומה לגבי מצוות? רבינו בחיי מסביר שאם גוי חושב לעשות מצווה אך לא מצליח לבצע אותה, היא לא נחשבת לו כמעשה. הוא מביא לכך ראיה מדניאל, ששם רואים שהמצווה לא נחשבת עד שהגוי אכן עושה אותה בפועל. כלומר, בניגוד לעבירה, בה עצם המחשבה של גוי נחשבת, במצוות – המעשה הוא הקובע.

"ואם חשב עכו"ם לעשות מצוה ולא עשאה אינה נכתבת עד שיעשנה, שנאמר (דניאל ו) ועד מעלי שמשא הוה משתדר להצלותיה, ולא חשב לו הקב"ה עד שעשאה".

מחשבה הופכת למצוה – הייתכן?

לעומת זאת, כאשר יהודי חושב לעשות עבירה אך לא עושה אותה, הקב"ה אינו מחשיב את המחשבה כמעשה עד שהוא אכן יבצע את החטא. רבינו בחיי מביא לכך ראיה מספר מיכה, המדבר על אלו שחושבים על חטאים אך אינם פועלים לפי מחשבותיהם, וכן מדבריו של דוד בתהילים, המדגישים שגם אם הוא חשב על עבירה בליבו, ה' לא יחשיב זאת כל עוד המעשה לא נעשה.

"אבל ישראל שחשב לעשות עבירה ולא עשאה אין הקב"ה כותב עד שיעשנה, דכתיב (מיכה ב) הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם, אמר דוד (תהלים סו) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'".

ויותר מכך, כאשר יהודי חושב לעשות מצווה, אפילו אם לא הצליח לבצע אותה, הקב"ה מחשיב זאת כאילו הוא עשה אותה. רבינו בחיי מביא לכך דוגמה מדוד המלך, שחשב לבנות את בית המקדש, אף על פי שבפועל שלמה בנה אותו. המעשה נחשב לדוד, כפי שרואים ממזמור ל' בתהילים "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד", המדגיש את הקשר בין דוד לבית המקדש אף שלא הוא היה זה שבנה אותו.

"ואם חשב לעשות מצוה אע"פ שלא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה, שהרי דוד חשב לבנות בית המקדש ואע"פ שלא בנאו נכתב על שמו דכתיב (שם ל) מזמור שיר חנכת הבית לדוד, לשלמה לא נאמר אלא לדוד, כן דרשו במדרש תהלים במזמור שיר חנכת הבית".

הרב זמיר כהן - הכל תלוי במחשבה. צפו