"מלך עליון אל דר במרום" הוא פיוט לראש השנה, שנכתב בידי רבי אלעזר בירבי קליר. הפיוט נאמר בנוסח אשכנז בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף ביום הראשון של ראש השנה.

מטרת הפיוט היא לשבח את מלכות ה', ולהנגיד אותה למלכותו השפלה של מלך אנושי בשר ודם.

נוסח הפיוט

מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן:

אֵל דָּר בַּמָּרוֹם: אַדִּיר בַּמָּרוֹם:

אֹֽמֶץ יָדוֹ תָּרוֹם. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ:

מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן:

גִּבּוֹר לְהָקִים: גּוֹזֵר וּמֵקִים:

גּוֹלֶה עֲמוּקִים. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ:

מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן:

הַמְדַבֵּר בִּצְדָקָה: הַלּוֹבֵשׁ צְדָקָה:

הַמַּאֲזִין צְעָקָה. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ:

מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן:

זוֹכֵר צוּרִים: זַכּוֹת יְצוּרִים:

זוֹעֵם צָרִים. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ:

מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן:

טוֹב שׁוֹכֵן עַד: טוּבוֹ לָעַד:

טִפַּח שְׁמֵי עַד. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ:

מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן:

כַּשַּׂלְמָה עֽוֹטֶה אוֹר: כָּל מְאֽוֹרֵי אוֹר:

כַּבִּיר וְנָאוֹר. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ:

מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן:

מֶֽלֶךְ עוֹלָמִים: מְפַעֲנֵֽחַ נֶעְלָמִים:

מֵשִּֽׂיחַ אִלְּמִים. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ:

מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן:

סוֹבֵל הַכֹּל: סָב וּמְבַלֶּה כֹּל:

סוֹקֵר הַכֹּל. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ:

מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן:

פְּאֵרוֹ עֹז: פֹּֽעַל יְמִינוֹ תָּעֹז:

פּוֹדֶה וּמָעוֹז. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ:

מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן:

קְדוֹשָׁיו לַֽהַב: קוֹרֵא מֵי רַֽהַב:

קָרוֹב לְקוֹרְאָיו בְּאַֽהַב׃. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ:

מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן:

שֵׁנָה אֵין לְפָנָיו: שֶֽׁקֶט בִּפְנִינָיו:

שֶֽׁבַח טוֹב בְּמַצְפּוּנָיו. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ:

מֶֽלֶךְ אֶבְיוֹן:

בָּלָה וְרָד שַֽׁחַת: בִּשְׁאוֹן וּבְתַֽחַת:

בְּלֵאוּת בְּלִי נַֽחַת. עַד מָתַי יִמְלֹךְ:

מֶֽלֶךְ אֶבְיוֹן:

תְּנוּמָה תְּעוּפֶנּוּ: תַּרְדֵּמָה תְּעוֹפְפֶנּוּ:

תֹּהוּ יְשׁוּפֶנּוּ. עַד מָתַי יִמְלֹךְ:

אֲבָל מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן:

תָּקְפּוֹ לָעַד: תִּפְאַרְתּוֹ עֲדֵי עַד:

תְּהִלָּתוֹ עוֹמֶֽדֶת לָעַד. לְעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ:

מבנה הפיוט

הפיוט מסודר כמחרוזת שנפתחת במילים "מלך עליון", ובה שלושה ביטויים לגדולת ה' הפותחים באותה אות, וכנגדה מחרוזת הנפתחת במילים "מלך אביון", ובה שלושה ביטויים לשפלותו של מלך בשר ודם.

מחרוזות המלך העליון מסתיימות ברפרן "לעדי עד ימלוך", והרפרן הנגדי, במחרוזות המתארות את המלך האביון הוא השאלה הרטורית "עד מתי ימלוך?".

באמצעות הניגוד והרפרנים המתחלפים, הפיוט מעצים את תפארתה ונצחיותה של מלכות ה', המלך העליון, אל מול שפלותה, אפסותה וארעיותה של המלכות האנושית.

ייתכן שהכוונה בפיוט אינה רק להנגיד בין האדם לקב"ה באופן כללי, אלא בפרט כנגד מלכות הגויים השולטת בישראל. הפייטן מבקש אם כן, להדגיש שלמרות שנדמה כי המלך הגוי שולט בישראל ומשפיל אותם, הרי שהוא אינו המלך אמיתי והוא עצמו אדם המושפל בידי המלך העליון.

נאמר כשארון הקודש פתוח

נהוג לפתוח את ארון הקודש בשעת אמירת הפיוט פתוח, אך לסגור אותו כאשר אומרים את החלק המדבר על "מלך אביון".