סיפור קצר עם מוסר השכל לשולחן שבת: להוריד מטען מהלב

יום אחד בשיעור חברה, ביקשה המורה מתלמידיה להביא איתם ביום שלמחרת שקית ניילון ושק תפוחי אדמה.

למחרת, כשהביאו התלמידים שקית ניילון ושק תפוחי אדמה, הטילה עליהם המורה משימה: "על כל אדם שעשה לכם משהו במהלך החיים ולא סלחתם לו על כך, בחרו תפוח אדמה אחד, רשמו עליו את שם האדם והכניסו לשקית הניילון".

אספו התלמידים את תפוחי האדמה שהביאו, כתבו עליהם שמות, והכניסו אותם לשקית הניילון – כפי שהמורה ביקשה. מהר מאד, כולם שמו לב שחלק מהשקיות היו כבדות יותר מהאחרות.

היו כאלה שכתבו שמות של ילדים מהגן ומבית הספר היסודי שרבו איתם, או דמויות אחרות מחייהם שנטרו להם טינה עם הזמן. כולם רשמו שמות על תפוחי האדמה והכניסו לשקיות הניילון האישיות שלהם.

"כעת", אמרה המורה "עליכם לסחוב את השקיות אתכם לכל מקום שתלכו במשך חודש שלם".

כפי שהורתה המורה, התלמידים סחבו את השקיות איתם לכל מקום במשך חודש שלם: לבית הספר, לחוגים, למגרש המשחקים ואפילו איתם למיטה…כל אחד מהם הרגיש את כובד השקית שלו, שהקשה עליו לחיות בנוחות.

בסוף החודש כינסה אותם שוב המורה ואמרה להם: "מטאפורה זו מתארת בצורה הטובה ביותר את המחיר שאנו משלמים על שמירת הכאבים והכעסים לעצמינו, ועל גישתנו השלילית למצבים שונים. לעיתים אנו חושבים שלסלוח לאנשים, זו מתנה שאנו נותנים להם. עכשיו זה ברור לכולכם כי סליחה, זו המתנה שאנו מעניקים לעצמנו - אנו מנקים את ליבנו מטינה כדי להיות מאושרים ושמחים יותר".

בנימה אישית,

חברים, החיים קצרים מדי כדי לבזבז אותם על טינה וכעס. שחררו את כל התחושות הרעות שנאגרו בליבכם עם השנים והקלו על החיים שלכם. תנו לעצמכם מתנה בצורת סליחה. תנקו את הלב, תורידו את "השק הכבד" ואת המשקל העודף הזה מעליכם.

אתה תסלח לחברך ותזכה שגם משמיים יסלחו לך...

למה אנחנו נתקעים בעבר? הרב יצחק פנגר בשיעור מאלף על אפקט הסליחה - עד כמה חשוב ללמוד לסלוח לאחרים ואפילו לעצמנו