ראיתי את אמא של איציק צועקת עליו. איך התגברתי לשמור על פרטיותו?

הכל התחיל כשהצצתי אל עבר החלון של השכנים, וראיתי את אמא שבלולה צועקת על בנה, איציק השבלול. בזמן הזה הרב שלי היה לידי, והוא שינן בקול משניות. אמרתי לרב שלי שאני לא מצליח לשמוע כלום, וביקשתי ממנו להציץ ולשמוע למה אמא של איציק צועקת עליו. זה היה ממש מעניין!

"מה?", שאל הרב בפליאה. "על מה אתה מסתכל?".

"על החדר של איציק", עניתי בתמימות. "נראה שאמא שלו ממש כועסת עליו, אבל אני לא מצליח לשמוע כלום. נסה בבקשה אתה".

"מה פתאום, פושקא?", אמר הרב, וסגר מיידית את החלון.

"מה אתה עושה?", שאלתי את הרב כשאני מופתע.

"עוזר לך לכבד את את הפרטיות של חבר שלך", ענה הרב ברוגע.

"אבל דווקא עכשיו, בשיא האקשן?", לא הבנתי.

"פושקא, פעם שמעת את הפסוק: מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל?".

התחלתי להיזכר. "אהממ נשמע מוכר. הוא כתוב על השלט בכניסה לבית הכנסת שלנו".

"ואתה יודע מי אמר אותו?", המשיך הרב ללמד אותי.

 על בלעם, המכשף הרשע, שנאלץ לברך את עם ישראל

"בטח. משה", עניתי בביטחון.

"לא".

"ה'", המשכתי לענות בביטחון.

"גם לא".

"אז מי אמר אותו?", שאלתי בסקרנות.

"בלעם", ענה הרב.

"מי?", לא הבנתי.

"תקשיב, ואספר לך: פרשת השבוע מספרת על בלק, מלך מואב, שחושש מבני ישראל שמתקרבים לארצו, אז הוא שולח שליחים לבלעם, שהיה מכשף גדול מאוד, כדי שיבוא לקלל את ישראל. בלעם מגיע, משקיף על בני ישראל, אבל במקום קללות יוצאות לו מהפה ברכות".

"וואו", הופתעתי, והרב המשיך ללמד אותי דברי חכמה: "באחת מהפעמים שהשקיף בלעם על בני ישראל, הוא שם לב שפתחי האוהלים שלהם לא מכוונים אחד מול השני, כך שאף אחד לא יכול להציץ לאוהל של השכן שלו. כשבלעם, שבא מתרבות אחרת לגמרי, רואה את זה, את הצניעות והטוהר של בני ישראל, כשהוא רואה איך הם מכבדים את הפרטיות האחד של השני, הוא ממש מתפעל, ויוצאת לו מהפה הברכה המפורסמת: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל".

ואז קרה אצלי השינוי, וכך אמרתי לרב: "אתה יודע? כבר לא מעניין אותי למה אמא של איציק צועקת עליו. אני לא רוצה בכלל לראות, לא רוצה להציץ, ולא רוצה לשמוע".

לצפיה בפרק המלא של פושקא לפרשת בלק לחצו כאן והיכנסו לעולם הילדים