25 שנים של מסתורין: האם נצליח להבין את חוויית התודעה?

השנה תשנ"ח, 1998. כנס מדעי בארה"ב. ויכוח סוער מתרחש על הבמה. פרופסור קריסטוף קוך, חוקר מוח מגרמניה וראש מכון אלן למדעי המוח בסיאטל, חוקר במשך שנים רבות את התודעה האנושית. הוא פרסם מאמר יחד עם איש המדע המוערך פרנסיס קריק, ושמו הולך לפניו כאחד מחוקרי המוח המתקדמים בעולם.

מולו ניצב הפילוסוף דיויד צ'למרס, ראש המכון לחקר המוח והתודעה באוניברסיטת ניו יורק. צ'למרס התריס כנגד קוך שהסבריו, כביכול, לתודעה האנושית אינם באמת מסבירים. עם כל הכבוד ליריית נוירונים, אין בכך אפילו התחלה של הסבר לחוויית התודעה האנושית, חוויית האושר, השמחה, הצער והתשוקה. זה לא חשמל, אלא יותר מכך. זו "הבעיה הקשה" לפי צ'למרס, ולא רק שקוך לא פתר אותה, אלא שהיא גם לא עומדת להיפתר.

קוך הודה בחצי פה שאולי ההסבר לא מושלם, אבל המדע עובד על זה ומתקרב בצעדי ענק להסבר. צ'למרס שאל האם זה רציני? מתי נגיע להסבר? קוך חזר שוב על כך שבקרוב ממש סביר שיהיה הסבר מושלם, וצ'למרס שאל על מה הוא מוכן להתערב.

בסופו של המשא ומתן, נתן צ'למרס לקוך פור רציני. קוך התחייב שאם תוך 25 שנה המדע לא ינפק הסבר מדעי לתודעה ולנפש האדם, הוא ייתן לצ'למרס ארגז יין.

ובכן, מזלו של קוך שהוא התחייב רק על ארגז יין ולא על רכב חדש למשל, כי 25 השנים חלפו ביעף. ההתקדמות הטכנולוגית בעולם הייתה מטורפת. הטלפון שביד שכל אחד מאיתנו הרבה יותר חכם מהמחשב המשוכלל שהיה אז באוניברסיטה. אבל, התודעה נשארה תעלומה. קוך היה ישר מספיק כדי לתת את ארגז היין לעמיתו, בתקווה שאולי עוד 25 שנים משהו ישתנה.

קוך לא נשאר חייב. הוא הצהיר שבעוד 25 שנים מהיום, כשהוא עצמו יהיה בן 91 וצ'למרס בן 82, כן יהיה ניתן לחבר באופן ברור בין פעילות מוחית לבין תודעה, וכן נוכל להבין כיצד הפעילות המוחית יוצרת תודעה. צ'למרס נותר נחוש: בעיית התודעה היא בעיה קשה, והיא לא תיפתר גם בעוד 25 שנה. השניים לחצו ידיים, והשעון החל לתקתק מחדש.