לכל מצווה יש ערך, וגם הנפילות הן חלק בלתי נפרד מהדרך

מי היה המקושש המוזכר בפרשתנו? המקושש היה צלפחד. הוא חילל שבת, ונענש. למה צלפחד חילל את השבת?

אומר המדרש: "צלפחד לשם שמיים נתכוון, שהיו אומרים ישראל: כיוון שנגזר עליהן שלא ליכנס לארץ ממעשה המרגלים שוב אין מחויבין במצוות. עמד (המקושש) וחילל שבת, כדי שייהרג ויראו אחרים" (בבא בתרא קיט). לאחר חטא המרגלים והעונש הנורא להישאר במדבר ולמות בו בארבעים השנים הקרובות, שקע העם בייאוש, ואמר: אנחנו לא נכנסים לארץ... מה הטעם בחיים האלה? מה הטעם בקיום המצוות? גם ככה המצב על הפנים...

בא צלפחד ואומר להם: נכון, חטאנו, ולא ניכנס לארץ, אבל עדיין יש משמעות למעשים שלנו. בכל מצב שלא נהיה – יש ערך לקיום המצוות, יש שכר ויש עונש. אנחנו חלק משרשרת הדורות, וגם למדבר יש תפקיד בדרך לארץ הקודש. הוא קם ועושה מעשה – הוא מחלל את השבת, כדי להדגיש להם – אתם רואים למה גורמת עבירה? תראו לאן מובילה הנפילה!

לפעמים, כשאדם בנפילה, הוא אומר לעצמו: אין לי סיכוי, ומה תעזור לי המצווה הזו או מצווה אחרת? וגם אם אחטא, מה זה באמת משנה? זכרי, לכל מצווה יש ערך, ועל חטאים צריך לעשות תשובה בסופו של דבר... וגם הנפילות הן חלק בלתי נפרד מהדרך.

ועכשיו תראי מה מספר לנו המדרש: "תנו רבנן, מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה, ונזכר ששבת הוא, ונמנע אותו חסיד ולא גדרה. ונעשה לו נס ועלתה בו צלף, וממנה הייתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו" (שבת קנ ע"ב). החסיד הזה, הייתה לו פרדס מגודרת. שבת אחת הוא עבר לידה וראה חור בגדר, אז הוא התחיל לחשוב איך הוא יתקן אותה... ברגע שהוא נזכר ששבת, אמר לעצמו: אוי... אני חשבתי על זה בשבת, זהו, אני לא נוגע בזה!

הוא באמת לא נגע בזה, והקדוש ברוך הוא עשה לו נס, ובאותה פרצה גדל לו צלף. צלף הוא אילן גדול, אומר רש"י, ויש לו ענפים הרבה ושלושה סוגי פירות. החסיד הזה התפרנס ממנו בכבוד (רש"י). אומר השל"ה הקדוש שהחסיד הזה היה גלגול של צלפחד, ולכן נזהר מאוד בשמירת שבת, כדי לתקן את החטא שחטא במדבר... זכה ועלה לו צלף אחד – צלף אחד – צלפ חד. מדהים!

העם פרץ פרצה במדבר בקיום המצוות. בא צלפחד ובמסירות נפש גדר אותה... אותו חסיד נפרצה לו פרצה בגדר. הוא גדר עצמו, וזכה!