איך משכנעים את הילדה להכין שיעורי בית?

בתי בת ה-10 מזלזלת בשיעורי הבית. היא לא מכינה אותם אף פעם, יוצאת לכיתה ללא שיעורים כתובים, ואני לא יודעת איך היא מסתדרת בסוף. אני חוששת שהיא לא תצליח בלימודים ותישאר מאחור, כי היא לא נוהגת לעשות את המוטל עליה. יש פתרון לזה?

אני תמיד מורה להורים לילדים שמתחילים לקבל שיעורי בית כשהם בכתה א' או ב', להפוך את שיעורי הבית מחובה נוראה ומרגיזה, לזכות ענקית ומתוקה. שיעורי בית יכולים להיות חווייתיים אם אנו, ההורים, לא גורמים להם להישמע ולהיראות כמטרידים ומכבידים.

שיעורי הבית הופכים למטרד, כשההורים שואלים כל הזמן: "נו, הכנת כבר את השיעורים?", "סיימת כבר?", או מצווים: "תן לי לבדוק!". לעומת זאת, אפשר לעשות זאת באופן אחר: "בוא ונראה מה יש לך לעשות היום, ממש התגעגעתי כבר לראות מה..."; "ילדים, בואו תראו איזה שיעורי בית מעניינים יונתן קיבל היום"; "וואו, המורה שלך ממש שואל שאלות מעניינות, מה תענה למשל לשאלה הזו?".

גם בכיתות גבוהות יותר, עדיין ניתן להפוך שיעורים לכיף. צריך רק סבלנות רבה.

לא להאיץ בילדה, לא להכריח, אלא לשבת עם הילדה, ולהחליט על שעת הכנת שיעורי בית בכל יום ויום. להסביר לה שהשיעורים הם שלה, אבל תסכימו לבדוק או לסייע במקרה שתצטרך עזרה קטנה. לעודד מאוד כשהילדה יושבת ומשקיעה. לשים כיבוד על השולחן, להשתיק את הילדים האחרים, לא לקבוע זמן לטיול או ליציאה כשהילדה עדיין באמצע.

ככל שלא תיקחו על עצמכם את האחריות להכנת שיעורי הבית – כך יתפנה מקום האחריות, והילדה תיקח אותה על שכמה.