מעשה בהורה: שוטר ולא אבא

מעשה בהורה שהתאונן על בניו שאינם נוהגים כשורה, ובא לברר במה טעה ומה עליו לעשות. הוא נשאל האם הוא מתייחס אליהם כראוי לאבא, ותשובתו היתה החלטית – כן! והוסיף: כשאני מגיע הביתה בערב בשעה תשע לערך, אני משכיב אותם לישון.

מדבריו נשמע שבמשך היום אין לו זמן כלל להיות עם הילדים, והקשר היחיד שלו עימם הוא בשעות הערב, וגם אז תפקידו לגעור בהם שילכו לישון. תפקידו בבית – ´שוטר´ ולא ´אבא´.

לילדים היה ברור, שאבא הוא אדם שכועס ומאיים. הם חשו את הצד הסמכותי שבו, ולא את הצד האבהי שבו. נוצר מצב שכל יום הם חששו מהרגע ש´אבא´ יבוא הביתה ויגער בהם.

בכדי שהאב יהיה אהוב על בניו, ודבריו יתקבלו אצלם, אין לו לנהוג עימם כאישיות חשובה, ואין לדרוש מהם שינהגו בו כדרך שנוהגים באדם מכובד.

מעשה ביהודי שעסק למחייתו במשך שעות היום, ובלילה הקדיש את עתותיו ללימוד התורה. ובכל הזדמנות שהתאפשר לו, היה שוקד על התורה, כגון בימי חול המועד, חופשה וכדו´.כל בניו יצאו תלמידי חכמים יראים ושלמים. מהם יושבי על מידין, ומהם מורי הוראה בישראל. ואילו בניהם (הנכדים של אותו יהודי) לא יצאו תלמידי חכמים. הדבר היה לפלא: כיצד בניו יצאו יראים ושלמים, והנכדים לא?

ההסבר לכך הוא שהסבא נהג עם בניו באהבה וחיבה כראוי ל´אבא´, ואילו בניו נהגו עם בניהם כדוגמת ´משגיח´ ו´ראש ישיבה´ סמכותיים ומורמים מעם. הבן אינו יכול לסבול שאביו נוהג עמו כ´רב´ ו´משגיח´. הנהגה זו מעיקה עליו מאוד, וממילא אין הוא חפץ ללכת בדרך אביו.

מעשה בילד שהתבטא: אין לי אבא בבית, יש לי ´רב´ בבית.

חז"ל (סוטה מז.) אומרים: "יצר, תינוק, ואשה, תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". הרי שבהנהגה חז"ל משווים את האשה ואת התינוק. ועל האשה כתב החזו"א (באגרתו): אשה רוצה… ריבוי שיחה וריצוי, בדיחות וקלות יותר אהוב לה מכובד ראש וחרדת כבוד, עכ"ל.

ואם הדברים אמורים ביחס לאשה שהיא נבונה וגדולה, על-אחת כמה וכמה ביחס לילד קטן, שיש לנהוג עמו בקלות, וביחס אבהי וחם, ולא ב´כובד ראש´ ו´חרדת כבוד´. יש לתת לילד תחושה שלאבא. ולכן בכניסתו הביתה, יפשוט מעליו את בגדי ה´רבנות´, ה´פיקוח´ ו´ההשגחה´ ויכנס הביתה ´בעל´ ואבא´ אוהב.

כמו כן, אין לחייב את הילד לנהוג בבית כאילו הוא נמצא בבית-הכנסת. הבית הוא המבצר והמעוז של הילד, ומשם הוא מקבל את החוסן ואת הביטחון, להתמודד עם בעיות הזמן.