מגדולי הלוחמים בשבתאות: מי היה רבי דוד ניטו?

שנת ה' תס"ד, בית הכנסת היהודי של לונדון. עשרות מתפללים יוצאים לרחבת בית הכנסת, משולהבים. ויכוח עז שורר ביניהם. אחד זועק: זו חוצפה! כפירה! והשני מהסה אותו: אתה לא מתבייש? לבזות את הרב? אחרים מתערבים לטובת צד זה ומשנהו, הטונים מתגברים, ומחלוקת פורצת בקהילה.

הסיבה לוויכוח: רב הקהילה, רבי דוד ניטו, בדרשת שבת השבועית, אמר כי האלוקים מתגלה בכל מקום בטבע. היו מחשובי הקהילה שהדברים הזכירו להם את דבריו של שפינוזה, שהוקע ככופר על ידי הקהילה היהודית באמסטרדם. הרב ניטו טען שדבריו לא קשורים כלל לדברי שפינוזה, חלילה, ואף הדפיס חוברת מיוחדת להסברת דעתו. המתנגדים לו בקהילה הודחו מתפקידם, אבל אש המחלוקת המשיכה לבעור...

בצר להם פנו יהודי לונדון אל הגאון המפורסם, החכם צבי, רבה של המבורג שבגרמניה. החכם צבי ישב על המדוכה, קרא את הטקסט של דרשת הרב ניטו, ופסק: אין שמץ כפירה ואפיקורסות, דבריו של הרב ניטו כשרים למהדרין ומלאי אמונה.

השקט שב לשרור בקהילת לונדון, ורבי דוד ניטו יכל לשוב ולהתפנות לפעילותו הרבה. הוא היה מגדולי הלוחמים בשבתאות, וכתב את הספר "אש דת" נגד נחמיה חיון, שניסה להמשיך את האמונה השבתאית. נלחם בטענות נגד התורה שבעל פה, כפי שהובעו על ידי המומר אוריאל אקוסטא, ולשם כך חיבר את הספר "כוזרי שני", ובכך מנע רבים מהאנוסים שחזרו ליהדות באמסטרדם ובאנגליה, מליפול לזרועות טיעוני הכפירה האלו.

רבי דוד ניטו היה גם רופא, דיין, דרשן. וראש ישיבה. הוא נפטר בלונדון בשנת תפ"ח בגיל 73.