רבינו בחיי עם חידוש נפלא מפרשת צו: שתפו משפחה וחברים

"זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים".    

(ויקרא ז', ל"ו).

רבינו בחיי מביא על פסוק זה את דרשת חז"ל:

"ודרשו רז"ל זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם וגו', כל העוסק בפרשת עולה כאילו הקריב עולה, בפרשת מנחה כאלו הקריב מנחה, בפרשת חטאת כאלו הקריב חטאת".

הייתכן שכל מי שעוסק בפרשות אלה כאילו הקריב בפועל?

על כך מסביר רבינו בחיי כי עצם ההתבוננות בפרשות אלה מביאה לידי השתדלות בקיום התורה והמצוות, וכתוצאה מכך יהיו עוונותיו נמחלים כאילו הקריב קורבן במציאות.

"והעניין שהוא מתבונן בבאור הפרשה אל איזה ענין היא רומזת, כי מתוך כך יתגלו עיני שכלו ויבינו נפלאות מתורת הקרבנות, ובזה ישתדל יותר בקיום התורה והמצות ויהיו עונותיו נמחלין לו כאילו הקריב קרבן, כי אין לומר שתהיה הכונה שיהגה ויגרוס לשון הפרשה בפסוקיה הערומים בלבד מבלי שיתבונן בפירושם.

כל האומר תהילה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא

ובעניין זה מסביר רבינו בחיי את כוונת חז"ל באומרם כי כל מי שאומר את מזמור קמ"ה בתהילים, יש לו הבטחה שהוא בן העולם הבא – כיצד ייתכן שרק מקריאה של פסוקים האדם יכול לזכות לשכר כה גדול?

על כך מדגיש רבינו בחיי כי קריאת הפסוקים חשובה מאוד, אך היא לא העיקר. יותר מכך חשובה ההתבוננות בעבודת השם שנובעת מאותה קריאה, וממילא גם ההתחזקות בקיום המצוות – והיא זו שמעלה את האדם דרגה כבן העולם הבא.

"הכוונה כי מתוך שיתבונן במה שיורו הפסוקים ואל מה שירמזו, אז יכיר ויבחין נפלאות תמים דעים ויתחזק לבו באמונת הש"י ועבודתו, ובזה יירש חיי העולם הבא".