"אין אוויר, אין מים, אין אור": האחיות שחזרו מהשבי משחזרות

האחיות דפנה (15) ואלה (8) אליקים נשבו על ידי חמאס במהלך הטבח בשמחת תורה ושוחררו בעסקה במסגרת הפעימה השלישית. 51 ימים הן הוחזקו בשבי בלי שידעו מה עלה בגורל בני משפחתן והאם יחזרו הביתה. דפנה ואלה גילו מה קרה רק לאחר שחזרו ארצה - אביהן נועם, בת זוגו דקלה ערבה ובנה תומר – כולם נרצחו על ידי ארגון הטרור.

כמה שבועות לאחר שהתאוששו, השתיים התראיינו בסרטון טיקטוק לכוכב הרשת אלכס שולץ. הן שיתפו על החיים בשבי ונשאלו איך שמרו על אופטימיות במצב הזה. "אין טלפון, אין אוכל, אין מים, אין אוויר, אין אור", סיפרה דפנה על החיים בשבי. שולץ שאל איך שומרים עם אופטימיות ברגעים כאלה, והיא השיבה: "מחכים שיגידו לך שאת חוזרת הביתה".

על השאלה כיצד הרגישה כשהתבשרה על חזרתה הביתה ענתה דפנה: "זה היה רגע מרגש ולא מרגש. לא ידעתי אם להאמין להם, כל ה-50 ימים הם אמרו לי שמחזירים אותי, כל יום, לא ידעתי אם להאמין". על השאלה מה היא יכולה למסור למי שנמצא בשבי הוסיפה: "שיהיה חזק. אני מכירה עדיין אנשים שם, אני מחכה שהם יצאו".

אלה נשאלה גם היא על התקופה בשבי. שולץ שאל אותה כיצד היא הצליחה לשרוד, וענתה: "לא יודעת, זה לא עבר כל כך קל, פשוט מחייכים". היא שיתפה כי היו רגעים שבהם הצליחה לחייך בניסיון לשמור על אופטימיות. "היו רגעים מצחיקים – למשל, הערבים ניסו להוריד לדפנה את העגיל והיא פשוט התנגדה", סיכמה.

"אני חושבת על אבא שלי ועל תומר ועל דקלה כל הזמן", סיפרה דפנה לאחרונה בראיון לחדשות 12. "ומה היה קורה אם אני הייתי יושבת איפה שדקלה ישבה? אם אני הייתי שומרת על הדלת? אם הייתי יכולה לעצור את זה שהם ימותו".

היא הוסיפה כי המחבלים חילקו 3 פיתות לארוחת בוקר, בהן התחלקו עם שלוש חטופות נוספות. הן קיבלו ארוחה נוספת בשעה שתיים בצהריים. "דבר ראשון נתתי לאלה לאכול, כדי לראות שהיא שבעה ושהיא אכלה, ואז אני אכלתי", היא סיפרה. "היא פחדה באיזשהו שלב, כי היא ראתה רובה וחשבה שהם מתכננים להרוג אותנו, אז היא ממש התחילה לבכות שם. בימים שהציעו לנו להתקלח, אז הייתי צריכה להתווכח איתה, כי אי אפשר לדעת מתי ייתנו לנו להתקלח שוב. כל הזמן דאגתי שהיא תעשה הכול לפני. כל הזמן היינו אחת עם השנייה, ואם היא הייתה בוכה, אז הייתי איתה. וכשאני בכיתי, היא הייתה איתי".