ברכי יוסף

על המחבר: הרב חיים יוסף דוד אזולאי (הידוע בכינוי ´החיד"א´) - היה מגדולי חכמי ישראל בדורות האחרונים. תחומי גדולתו והשפעתו כללו - הלכה וקבלה, פרשנות המקרא ופרשנות חז"ל, ביבליוגרפיה ומוסר, ועוד. ואכן אין כמעט תחום ביהדות שלא הטביע החיד"א את חותמו האישי והמקורי עליו.

החיד"א נולד בירושלים בשנת 1724 לאביו רבי יצחק זרחיה אזולאי - צאצא לרבי אברהם אזולאי בעל "חסד לאברהם" - ולאמו שרה, שנפטרה בהיותו בן שמונה שנים. עוד בהיותו ילד נודע כמתמיד, והיקף ידיעותיו חרג מידיעות בני גילו. את עיקר לימודו בנערותו למד אצל רבי יונה נבון - בעל "נחפה בכסף" - מגדולי חכמי ירושלים, שהדריכו בדרכי לימוד התורה וההלכה. כן זכה לקבל תורה מרבי חיים בן עטר – בעל הפירוש על התורה "אור החיים" – בימי שבתו לזמן קצר בירושלים.החיד"א עסק גם בקבלה עוד טרם מלאו לו עשרים שנה, ואת עיקר לימודו בה קיבל מגדול פרשני תורת האר"י בימיו - רבי שלום שרעבי (=הרש"ש). נוהג היה במנהגי חסידות, מסתגף ומתענה, עורך תיקונים וחבר בחבורת מקובלים. הוא התיישב בחברון ושם קבע מקום לתלמודו וכתיבת חיבוריו. חלק חשוב בחייו הקדיש החיד"א לתפקיד "שלוחא דרבנן" (שד"ר) - שליחם של יהודי חברון לטובת עיר האבות ותושביה. החיד"א נחשב "לשליח המפורסם ביותר, שהגדיל והאדיר את שמה של ארץ ישראל, ונלחם מלחמת כבודה, והצליח במדה מרובה".

ספרים רבים כתב החיד"א, נציין אחדים מהם: ´נחל קדומים´, ´ראש דוד´, ´פני דוד´, ´אהבת דוד´, ´חומת אנך´, ´כסא דוד´ - על התורה, נביאים וכתובים. ´ברכי יוסף´, ´מחזיק ברכה´, ´שיורי ברכה´ - על השלחן ערוך, ´חיים שאל´, ´יוסף אומץ´, ´טוב עין´ - שאלות ותשובות,´לב דוד´, ´מורה באצבע´ - מוסר.

על הספר: "ברכי יוסף" הוא ספרו הגדול והחשוב ביותר של הרב החיד"א ובו נכללו חידושים, ביאורים והערות על ארבעת חלקי השלחן ערוך.

לאחר שנדפס השלחן ערוך ונתקבלו פסקיו בכל תפוצות ישראל, המשיכה להתפתח ספרות הלכה מגוונת ורחבה על ידי רבים מגדולי ישראל. במקביל, החלו מספר חכמים ללקט את כל המצוי בספרות השו"ת ושאר סוגי הספרות התורנית המתחדשת, ולערוך את החידושים והבירורים המצויים בהם סביב סימני וסעיפי השלחן ערוך.

אחד החשובים שבספרי ליקוט ועריכה אלה הוא הספר "ברכי יוסף". ספר זה על ארבעת חלקיו, אוצר בתוכו חומר רב מכל הספרות התורנית לסוגיה (שאלות ותשובות, חידושים וביאורים בהלכה ובתלמוד, קבלה, מוסר ועוד) כשהם עוברים בכור ההיתוך של עיונו המעמיק והמקיף.

פעמים רבות ציטט החיד"א מקורות מכתבי יד אותם ראה במסגרת שליחותו כשד"ר בארצות אירופה. כן הובאו בספרו מנהגים רבים (בעיקר מנהגי ארץ ישראל) עליהם שמע או ראה. על כל החומר הזה נתן החיד"א את דעתו, בירר וליבן ואף הכריע את שנראה לו להלכה ולמעשה. הכרעותיו התקבלו על ידי רבים מגדולי הפוסקים, ובעיקר בקרב גדולי החכמים הספרדים ובקהילותיהם.