בחן את עצמך: מהם "דברים שבלב"?

תסכימו איתי ש"דברים שבלב" נשמע ענין מאד אישי. בדרך כלל הכוונה לנישואין, שירה, אמנות וכדומה.

אבל בהלכה ישנו מושג כזה, והוא משמעותי מאד מבחינה משפטית והלכתית, ולא קשור לרגשות כלל...

מעשה באדם שרצה לעלות לארץ ישראל. עמד ומכר את ביתו, תוך שהוא מתאר לכל השומעים את רצונו הגדול לעלות לארץ ישראל.

אלא שדא עקא, רעיון העלייה לארץ נכשל. אותו אדם לא קיבל רישיון מהשלטונות. התברר כי בשום אופן לא יוכל, למרבה הצער, לעלות לארץ ישראל.

חזר אותו אדם ללקוח שקנה ממנו את הבית, ואמר: הרי ברור שלא מכרתי את הבית אלא כדי לעלות. מקח טעות היה זה, השב לי את ביתי. הלקוח טען: לא היה תנאי כזה במכירה. נכון שרצית לעלות, אבל לא היה זה תנאי, המכירה שרירה וקיימת.

באה השאלה לפני חכמים, ואמרו: "דברים שבלב אינם דברים". אנחנו בהחלט מאמינים למוכר, שלא היה מוכר את ביתו בשום פנים ואופן אם היה יודע שלא יצליח לעלות. אך הדברים האלו היו רק בלבו, ואינם יכולים לבטל את המעשה שעשה, מעשה המכירה.

מכאן כלל גדול בהלכה: "דברים שבלב אינם דברים". גם בהלכות מקח וממכר, וגם בהלכות נדרים ובכל דבר – אין מחשבת הלב, גם אם אנחנו בהחלט מאמינים לתיאורה שמוצגת על ידי בעליה, יכולה לשנות את מעשי האדם. רק תנאי שבדיבור יכול להגביל מעשה.

אמנם, ישנם מקרים שבהם לפי ההלכה נקבע "דברים שבלבו ובלב כל אדם", כלומר המחשבה ברורה כל כך, עד שכל הרואה מבין אותה, למשל: גויים שאנסו את אדם לגרש את אשתו, הכו אותו בשוטים עד שכתב ונתן גט ואמר "הרי את מגורשת" – המעשה עצמו מוכיח מה התרחש בלבו של האדם, ברור שלא היתה אצלו שום מחשבה שבאמת הגט יחול, ואין מדובר אלא במעשה אכזרי של הגויים, ולכן "בלבו ובלב כל אדם" שהגט לא יחול.