אור החיים הקדוש: דבר תורה קצר ומתוק על פרשת ויקהל

"וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת יְהוָה לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ" (שמות ל"ה, כ"א).

לכאורה, בפסוק זה ישנה כפילות. המילים "נשאו לבו" ו"נדבה רוחו" מורים על הרצון לתת. אם כן, מה ההבדל המוזכר כאן?

מפסוק זה ניתן ללמוד על דרגות שונות במעלת הנותן.

"נדבה רוחו "– הסוג הראשון מתייחס למי שמתנדב רק לפי יכולתו המדויקת. לא יותר ולא פחות. וזוהי דרגה נמוכה. כיוון שאינו נותן יותר מכפי יכולתו, נאמר "נדבה רוחו", שמתנדב מתוך רצון ונדיבות, ואין לו צער נפשי במעשיו.

"דע כי יש שתי הדרגות במתנדבים, הא' הוא המתנדב ברצון נפשו כפי יכולתו וערך ממונו, ולזה יקרא נדבה רוחו לשלול שאינו עושה הדבר כמו צער בנפשו"

"נשאו ליבו" – הסוג השני הוא מי שמתנדב יותר מכפי יכולתו, מעל ומעבר, מתוך טוב לב. זוהי דרגה גבוהה יותר. לכן נאמר לשון "לב", שהלב מנשאהו, וכתוצאה מכך מעריך את עושרו יותר מכפי שהוא באמת, וממילא נותן דבר יקר יותר מיכולתו הממשית.

"והב' הוא המתנדב יותר מיכולתו מגודל טוביות לבו, ולזה יקרא נשאו לבו פירוש שהלב מנשאהו ומעריכו בערך עשיר יותר ממה שהוא לתת דבר יקר"

כמו כן, הפסוק מזכיר לשון "איש" – לשון חשיבות, דווקא בהתייחס לדרגה המעולה יותר "נשאו ליבו", זאת לעומת הדרגה הנמוכה יותר "נדבה רוחו", שבה אין לשון "איש".

"ולזה אמר כי בישראל נמצאו ב' סוגים הנזכרים, ופתח במעולה שבשניהם, ואמר כל איש אשר נשאו לבו, ודקדק לומר תיבת איש לשון חשיבות, וכנגד הב' אמר וכל אשר נדבה רוחו ולא אמר איש כי אינו חשוב בערך הראשון".