צירף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ: מי היה בצלאל בן אורי?

בצלאל בן אורי בן חור נבחר על ידי הקב"ה לבנות את המשכן משום שהיה חכם לב: "וימלא אתו רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה – לחשב מחשבת לעשות".

לפי המדרש, בצלאל היה באותו זמן בן 13 שנה! ואמרו חז"ל שבצלאל ידע לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ.

חור היה בנם של אפרת וכלב. חז"ל ביארו כי אפרת היא מרים הנביאה, אחותם של משה ואהרן, ולפי זה היה חור אחיין של משה ואהרן.

הסיבה שמשה מפרט את כל הייחוס: בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, היא כדי שלא יחשדו בו, שהקב"ה אמר למנות "בצלאל" סתם והוא בחר את בצלאל קרוב משפחתו. לכן הוא חוזר על הייחוס המדויק שנאמר ע"י ה', שהכוונה לבצלאל בן אורי בן חור.

חור, סבו של בצלאל, היה משמשו של משה. במלחמת עמלק משה מינה אותו לאחראי, "מי בעל דברים יגש אליהם", אבל אחרי חטא העגל שמו כבר לא נזכר עוד, וביארו חז"ל כי חור נהרג על ידי בני ישראל מחמת שלא הסכים לשתף פעולה עם חטא העגל. ובבחירת נכדו, בצלאל, לבניית המשכן, יתכפר עוון זה.

לפני שבחר ה' את בצלאל להתמנות למלאכת המשכן, נמלך במשה ושאל אותו "הגון עליך בצלאל?", אמר לו משה, אם לפניך הגון, לפני לא כל שכן? אמר לו הקדוש ברוך הוא: אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור. צא והימלך בישראל.

משה ציווה את בצלאל לעשות את הארון והכלים ואחר כך את המשכן. אמר לו בצלאל: ראוי יותר לבנות בית, ואחר כך להכניס לתוכו את הכלים. שמא אמר לך הקב"ה לעשות את המשכן קודם? אמר לו משה: אכן כך אמר! שמא בְּצֵל-אל היית וידעת? (ברכות נה).

חכמים הקדמונים דרשו: "בצלאל" – שעשה צל לא-ל (יריעות לכיסוי המשכן). "בן אורי" – שעל ידו באה אורה לעולם. "בן חור" – שעל ידו נעשו ישראל בני חורין. "למטה יהודה" – שיצא ממנו דוד, שמילא את העולם בשירות ובתשבחות (ילקוט מכת"י תימני).

בספר שמואל מתוארת הריגת דוד את גלית בשמות ציוריים: "ויך אלחנן בן יערי אורגים בית הלחמי את גלית הגתי ועץ חניתו כמנור אורגים" (שמואל ב', כ"א), ופירש רש"י: "תבא אריגה ותעמוד כנגד אריגה". ופירשו במדרש (רות ב', ב') שישי אבי דוד היה אורג פרוכות לבית המקדש, ובזכות זה זכה בנו להיקרא על שם כך, ולהרוג את הפלשתי שחניתו כמנור אורגים. והוסיף המלבי"ם שדוד היה ממשפחת בצלאל בן אורי, ולכן נקרא אפרתי.

על שם חכמת הלב של בצלאל בן אורי בן חור, נקרא האקדמיה הישראלית לאמנות "בצלאל", אם כי לצערנו לא כל הנעשה שם הוא על פי חכמת לב יהודית ורוחנית...