"נו, אמא, כבר שלוש? ועכשיו?"

בביתנו נהוג שבשעה 15:00 הילדים מקבלים ממתק. בכל יום, מיד אחרי ארוחת הצהרים, כלומר עוד לפני השעה היעודה, הם שואלים: "אמא, אפשר ממתק של שלוש?", או "אמא, כבר שלוש?". האם קביעת השעה הזו קשה להם מדי? יש לי משהו לשפר בזה?

השאלה שאני הייתי שואלת את עצמי היא, מדוע הילדים כל הזמן שואלים, אם הם יודעים שיש שעה קבועה שבהם הם אמורים לקבל?

זה נוח לך, ה"נדנודים" האלה? כאשר ילד מנדנד, משמע שהוא לא מקבל את הממתק כבונוס, אלא כמובן מאליו. הנדנוד יכול גם להצביע על קושי בדחיית סיפוקים...

כאן הייתי מציעה לך לשאול את עצמך, מה אני יכולה לשנות כדי שהילד שלי ילמד לחכות בסבלנות, בלי לנדנד?

יכול להיות שאפשר ללמד את הילדים איך נראית השעה 15:00 בשעון, או אולי בפשטות לסכם איתם שהם לא צריכים לשאול, ואת זו שתתני להם מעצמך.

כך הילדים יהיו רגועים, ולא ינדנדו לך. הם יעריכו את מה שהם יקבלו, וגם ישמחו בזה. (יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית, מנחת הורים מומחית למשמעת וסמכות בשיטת אימהות מודעת)