האם עץ השדה תמיד מבטא את האדם?

ביום ט"ו לחודש שְׁבַט אנו מציינים את "ראש השנה לאילנות".

חג "טו בשבט" מוזכר לראשונה במשנה, נוהגים לציין אותו כיום שמח שבו מודים לה' על הפירות, ומבקשים שתהיה שנה מבורכת.

למרות שהחג הוא 'חג לאילנות', יש לו משמעות גדולה עבורנו, בני האדם, כנאמר בתורה: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ י"ט).

מה זה בעצם אומר שהאדם הוא עץ השדה?

באחת משיחותיו מסביר הרבי מליובאוויטש את דברי הגמרא: שהאילן מבטא את מהותו של האדם, זאת למרות שהאילן הוא בדרגת 'צומח' והאדם הוא בדרגת 'מדבר'.

כל הברואים נוצרו מהאדמה, כנאמר בקהלת: "הכל היה מן העפר", אך רק 'הצומח' מחובר למקור חיותו, שהרי אם ננתק את הצומח מהשורשים שלו הוא יבול.

לעומת זאת, האדם, "המדבר", אינו מחובר למקור חיותו, הוא יכול לנוע ממקום למקום מבלי להיות מחובר לאימו שילדה אותו.

בתורת החסידות מוסבר שבנפש האדם קיימות כל ארבעת דרגות הבריאה: "דומם", "צומח", "חי", "מדבר".

"הצומח" שבנפש האדם, אלו הן המידות והרגשות של האדם.

תפקידו של האדם הוא בירור ותיקון מידותיו, כשאדם עובד על מידותיו ומתקן אותן, הוא מתקן את נפשו, זוהי עבודת חייו.

בכך מעלתו של 'הצומח' על פני 'המדבר'- 'הצומח' בברירת המחדל שלו, מבטא את הקשר החזק עם מקור שורשו, עם האדמה, ומצליח לממש את ייעודו ולתת פרותיו שנה אחרי שנה, ואילו 'האדם' נדרש ל'עבוד' על מנת להיות מחובר לשורשו באופן תמידי.

זהו בעצם "האדם עץ השדה": כפי שעיקרו של האילן הוא חיבורו אל האדמה, כך עיקרו של האדם, הוא חיבורו למידות שבליבו.

בגמרא נאמר אודות האילן: "ממנו תאכל ואותו לא תכרות", וכך נאמר בגמרא אודות האדם: "ניתן ללמוד מתלמיד חכם (לאכול ממנו) במידה והוא הגון במידותיו ורק אם מידותיו מתוקנות, אזי ממנו תאכל". כלומר, רק כאשר האדם מתנהג כמו האילן, מחובר למידותיו ההגונות שבליבו, ניתן לקבל וללמוד ממנו.

ביום ט"ו לחודש שְׁבַט יחול חג ט"ו בשבט, זוהי עת מיוחדת להודות להשם על הפירות שנותן לנו, אך בנוסף זוהי עת מיוחדת להתחבר לדרגת "הצומח" שבנפשנו.

לייחל שבדיוק כמו האילן נהיה מחוברים תמיד למקור שורשנו, המידות שבליבנו, ננצל את העת המיוחדת של חג זה לתיקון מידותינו ושכל מעשינו, במימוש ייעודנו, יהיו תמיד, בהגינות.

חג שמח ובשורות טובות בע"ה.

הדס פרנקו היא עו"ד ומגשרת, מאמנת אישית לזוגיות, בטחון והגשמה עצמית ומשפחתית.