חשיבה חיובית יכולה לקדם אותנו – אז איך מגיעים אליה?

לכתבה הקודמת: איך נתנהג בעוד חצי שנה, כשהבעיה תבוא על פתרונה?

בכתבות הקודמות דיברנו על כך שגישה חיובית לאירועים בחיינו תקדם אותנו, בעוד שהגישה ההפוכה "תתקע" אותנו.

כיצד איפוא ניתן לשנות את הגישה, ולהתחיל להעניק לסיטואציות בחיינו פרשנות חיובית שתקדם אותנו ותאפשר לנו למצות את הפוטנציאל שלנו?

התשובה היא בראש ובראשונה: לחדול מפרשנות מהירה של המציאות!

באופן טבעי, לעיתים קרובות, אנו מצהירים הצהרות ויוצאים מנקודות הנחה שאינן מבוססות כדבעי, וזאת רק משום שלא הקדשנו את הזמן הנחוץ בכדי לבחון, לשקול ולבסס את הנחות היסוד שלנו. לדוגמה, כאשר אנו מאחרים באופן בלתי צפוי לפגישה חשובה, אנו נוטים להצהיר הצהרה מראש, ולהכריז כי "פגישה שהחלה באיחור – תתנהל בוודאי על רגל שמאל"...

האם ההנחה הזו נכונה באופן חד משמעי? ודאי שלא... אפילו אם נניח שלאיחור עשויה להיות השפעה מסוימת על מהלך הפגישה, עדיין ניתן לומר זאת בגרסה מרוככת יותר, ולומר לעצמנו: "לאיחור עשויה להיות השפעה מסוימת על הפגישה, אולם בהחלט יתכן שהשפעה זו תהיה מוגבלת לתחילת הפגישה, ותתפוגג ככל שהיא תימשך... ובכלל, להתנהלות שלנו במהלך הפגישה – ישנו משקל רב בהרבה לעומת האיחור, כך שבידנו לשנות את המגמה ולהפוך את הפגישה למוצלחת!".

כלומר: באופן טבעי, אשר אנו מגבשים את ההסתכלות שלנו על המציאות, ומעניקים לה פרשנות פזיזה ובלתי שקולה דיה – אנו עשויים לצבוע את הסיטואציה בצבעים קודרים מדי, מבלי כל הצדקה אובייקטיבית. לעומת זאת, כאשר אנו שוקלים את העובדות שנית, ובוחנים אותם אובייקטיבית בעיניים פקוחות – לעיתים קרובות נגלה שהמציאות אינה כה קודרת כפי שהיא נראית במבט ראשון...

לפעמים, במחשבה שניה, יעלה בידנו לנטרל את הפרשנות השלילית באופן מוחלט. אולם גם אם לא נצליח לעשות זאת – חשיבה נוספת עשויה לסייע לנו לפחות לנטרל את עוצמתו של הממד השלילי בפרשנות הסובייקטיבית שלנו.

ועדיין, גם לאחר שצמצמנו את הממד השלילי בפרשנות שלנו למציאות, יש מקום להקדיש חשיבה נוספת לניסיון לאתר דווקא את הצדדים החיוביים במציאות. כלומר: לא להסתפק בכך שאנו מצמצמים את השלילי, אלא לחתור לתפיסה חיובית של המציאות. לנסות לצבוע מחדש את הסיטואציה שנצבעה באופן טבעי בצבעים קודרים, והפעם – בצבעים עליזים ואופטימיים.

אם ניצמד לדוגמה בה עסקנו, אודות אותו אדם שאיחר לפגישה חשובה – הרי שניתן לראות גם את החיובי שבסיטואציה שנוצרה. למשל, אם אותו אדם יגיע לפגישה בסופו של דבר, יקח אחריות על האיחור, וידע להתנצל בצורה מכובדת ולהתחיל לפעול בגישה עניינית מכאן ואילך – הרי שהתנהלותו זו עשויה בהחלט לעורר רושם אחראי ומתון, ולהעיד על נימוסים ודרך ארץ...

כמובן, אין הכוונה לעודד איחורים כדי לאפשר התנצלות ולקיחת אחריות ולהעיד על נימוסים והליכות... אולם כאשר הסיטואציה כבר נוצרה, והאיחור הינו עובדה מוגמרת – בהחלט ניתן להפוך אותו מנקודת חולשה לנקודת חוזקה, וזאת רק באמצעות חשיבה חיובית ופרשנות חיובית של הסיטואציה.

בלי אשליות!

אלא שכאן, חשוב להדגיש נקודה מסוימת: חשיבה חיובית, אין משמעותה פיתוח אשליות... אם נמשיך להיצמד לדוגמה שהבאנו, ברור, שאם אותו אדם שאיחר לפגישה "יחשוב חיובי", ויאמר לעצמו שאין כל מקום להיות מוטרד מהאיחור, שכן הצד השני לפגישה ודאי יבין שמדובר באיחור מאולץ בלית ברירה – הוא עלול לוותר אפילו על שלב ההתנצלויות, שלא לומר: להימנע מלקבל על עצמו אחריות... וזו, בוודאי, לא הכוונה... אדם שבטוח ש"יהיה טוב", מבלי שיש בסיס רציונלי להנחה הזו – אינו אדם בעל חשיבה חיובית, אלא אדם בעל אשליה מפותחת... ואשליות, עוד לא קידמו איש מעולם.

כידוע, ישנם אנשים פסימיים וישנם אנשים אופטימיים. הפסימיים – תמיד רואים את השלילי שבמצב, בעוד האופטימיים רואים תמיד את הצדדים החיוביים שבסיטואציה. אולם חשוב להבחין בין האופטימי לבין הנאיבי, שכן האופטימי – מודע לקיומו של הרע, אך מאמין שהצדדים הטובים מאפילים עליו, ומכיר ביכולתו להתמודד עם המצב. לעומתו, הנאיבי – כלל אינו רואה את השלילי שבסיטואציה, ומשום כך, הוא לא יצליח בסופו של דבר להתמודד עם המצב כראוי.

נתאר לעצמנו אדם שירוץ לכביש סואן, בעיניים עצומות... אנו נשאל אותו מה שלומו, והוא יאמר: "מצוין!"... באמת, בינתיים הוא מרגיש מצוין... "אתה לא חושש להידרס? אתה הרי רץ בעיניים עצומות בכביש סואן!", אנו נטען לעומתו, ואילו הוא ישיב ויאמר לנו: "למה אתם חושבים בצורה שלילית כל הזמן? תחשבו בצורה חיובית!"...

האם האדם הזה מתאפיין בחשיבה חיובית? ממש לא... הוא לא חושב בכלל!!! אדם זה הינו חסר אחריות, שמשלה את עצמו שהכל יהיה בסדר, מבלי שישנו כל בסיס רציונלי להנחה הזו! חשיבה שכזו אינה נובעת מחכמה, אלא להיפך, והיא ודאי לא תקדם אותו בחייו...

באותה מידה, אדם שנתקל בקושי מסוים בחייו, וחוזר ומשנן לעצמו כל הזמן ש"יהיה טוב", מבלי שהוא עושה מאומה לשיפור המצב – אינו אדם בעל חשיבה חיובית, אלא אדם בעל אשליות... משום שבלי לעשות משהו – אין סיבה שהמצב ישתנה לטובה! אדם בעל חשיבה חיובית הנו זה שיחתור ויעשה את כל מה שבידו לשיפור המצב, ובמקביל – יאמין שההשתדלות שלו עשויה להניב תוצאות!

זאת ועוד. לא זו בלבד ש"חשיבה אשלייתית" גורמת לאדם להמשיך לבוסס במצב הנוכחי, אלא שהיא גם שוללת ממנו את ההזדמנות להפיק לקחים מהמצב. לדוגמה: אדם שפוטר ממקום עבודתו, עשוי לומר לעצמו ש"יהיה בסדר", וודאי הוא יסתדר... ואכן, בהחלט יתכן שהוא ימצא מהר מאד מקום עבודה חדש... אולם שוב: לאחר תקופת מה – הוא ימצא את עצמו מפוטר שוב, וימשיך לשנן לעצמו ולסביבתו ש"יהיה בסדר"...

לעומד מן הצד נראה שכביכול מדובר באדם אופטימי במיוחד, שהחשיבה החיובית שלו ממש מעוררת התפעלות... אולם לאמיתו של דבר, מדובר ב"חשיבה אשלייתית" ולא בחשיבה חיובית. אותו אדם, במקום להפיק לקחים, ולנסות לבדוק עם עצמו מה גרם לכך שהוא אינו מצליח להחזיק מעמד במקום העבודה שלו – דבק באופטימיות חסרת בסיס, שלמעשה פוטרת אותו מלהסיק מסקנות ולהפיק לקחים, ובכך שוללת ממנו את האפשרות להשתפר, להשתנות, ולהתקדם בחייו!

חשיבה חיובית, אפוא, הינה חשיבה שאינה "תוקעת" את האדם במקום, אלא להיפך: מעודדת אותו ללקיחת אחריות, לשינוי, ולשיפור המצב. החשיבה החיובית, להבדיל מהחשיבה השלילית – הינה חשיבה שיש בה תקוה, ושמעניקה לאדם סיכוי לשיפור המצב בעקבות מעשים מצידו. אולם כאמור: חשיבה שמשאירה את האדם במצב פסיבי, וגורמת לחוסר מעש – אינה חשיבה חיובית, אלא "חשיבה אשלייתית", שהנה בעצם העדר חשיבה.

למרבה הצער, ישנם רבים המערבים מין בשאינו מינו, וכאשר הם נתקלים בסיטואציה קשה או בלתי נעימה – הם אומרים: "בעזרת השם יהיה בסדר... הכל משמים!". זו כמובן הצהרה שלא ניתן להתווכח איתה, אף אחד אינו חולק על כך שהכל משמים. אבל גם המסר שאמור להוביל את האדם לפעולה – הנו משמים, והתעלמות ממנו – הנה התעלמות מרצונה של ההשגחה העליונה.

כאשר אדם ממשיך לומר ש"יהיה בסדר" ו"הכל משמים" – הוא מחטיא את המטרה ומתעלם מהמסר השמיימי שמופנה אליו. במקום לקחת אחריות ולתקן את מה שעליו לתקן, הוא שוגה באשליות ומחמיץ הזדמנויות לשינוי. הדרך הנכונה הינה רק זו שמשלבת בין ההכרה ש"הכל משמים", "הכל לטובה", ו"בעזרת השם יהיה בסדר" – לבין ההבנה שיש צורך בחשיבה, בחינה ובקרה עצמית, בכדי לזהות את המקומות הטעונים שינוי ושיפור.

תמיד יש מה לעשות!

למעשה, חשיבה חיובית הנה חשיבה היוצאת מתוך נקודת הנחה, על פיה כמעט בכל סיטואציה אליה אנו נקלעים במהלך חיינו – יש בידנו לעשות לשיפור המצב. בלי עשיה – המצב לא ישתפר כמובן, אבל הגישה החיובית מעודדת אותנו לעשיה, מתוך אמונה שיהיה בה כדי לשפר את המצב הנתון.

לדוגמה: אדם צעיר שמגיש קורות חיים, עשוי לומר לעצמו: "אין לי סיכוי להתקבל לעבודה... אני הרי צעיר, אין לי ניסיון, אין לי רקע קודם, וכו'". ברור, שאם הוא יגש אל המעסיק הפוטנציאלי בגישה זו – הוא אכן לא יתקבל לעבודה...

אילו אותו אדם היה בעל חשיבה חיובית, הוא כמובן לא היה מתעלם מהעובדות או מתכחש להן... הוא לא היה משכנע את עצמו שאין כל משקל וחשיבות לניסיון קודם או לרקע תעסוקתי מוכח בתחום בו הוא מבקש לעבוד... אבל הוא כן היה מנסה למצוא את היתרונות המיוחדים שיש לו – דווקא בשל הנתונים המיוחדים שלו!

למשל, הוא יכול לומר לעצמו, כי אמנם הוא צעיר וניסיונו מוגבל, אך מאידך, דווקא בשל גילו הצעיר – הוא נמרץ יותר... כמו כן, יתכן שדווקא גילו הצעיר גורם לכך שלא מוטל עליו לעת עתה עול הפרנסה של משפחה גדולה, מה שמאפשר לו להסתפק בשלב ההתחלתי במשכורת נמוכה יותר... כמו כן, יתכן שבגלל מצבו המשפחתי הוא יהיה פנוי יותר לעבודה, וגילו הצעיר דווקא יגרום לכך שהוא ידע לקבל בקלות רבה יותר הוראות מהגורמים הממונים עליו...

כלומר: החשיבה החיובית לא אמורה לגרום לאותו אדם להתעלם מנקודות החולשה שמציב גילו הצעיר, אלא לחפש את נקודות החוזקה שנמצאות במקביל לנקודות החולשה הללו... אם הוא יגש לראיון העבודה מתוך הכרה במעלות היחסיות שיש לו דווקא בשל גילו הצעיר – סיכוייו להתקבל לעבודה יהיו גבוהים בהרבה.

כך גם להיפך: אדם מבוגר, עשוי לומר לעצמו כי אין לו סיכוי להתקבל לעבודה... הוא הרי כבר אינו צעיר, הוא זקוק למשכורת גבוהה בכדי לפרנס את משפחתו, וכן הלאה. אולם אם אותו אדם יפתח חשיבה חיובית, הוא ידע לומר לעצמו כי אמנם גילו מציב מספר נקודות חולשה, אולם במקביל – יש בו גם נקודות חוזקה בלתי מבוטלות: ניסיונו רב יותר, הוא שקול ומחושב יותר, ועוד כיוצא בזה.