מול שמונת הנרות הדולקים - נדליק גם את אותן נשמות טהורות ש"הותרו לפרסום"

בשבוע האחרון, עם שקיעת החמה, דלקו נרות החנוכה כמעט בכל בית בישראל.

בד בבד לאור שדלק ירד גם החושך: ידיעות על נופלים שמסרו את נפשם במלחמה על הבית.

"הותר לפרסום"... צמד המילים הנוראיות שמיד לאחר קריאתן מגיע ה'דימום', דימום פנימי של כל יהודי שלא מוצא מנוח מהידיעה על עוד נפש קדושה שנלקחה.

כך העברנו את השבוע האחרון, בריקוד של האור מול החושך, נר שדלק ובמקביל לו פרסום מצמרר, ועוד נר שהאיר ובמקביל לו ידיעה מצערת.

הערב נדליק את הנר השמיני והאחרון של חנוכה, יום זה מכונה: "זאת חנוכה". הסיבה לכך, שבימי חג החנוכה קוראים את סיפור חנוכת המשכן, וביום השמיני קוראים את החלק האחרון של הסיפור שמתחיל במילים "זאת חנוכת המזבח".

על פי תורת החסידות, יום זה מסמל את רגעי השיא של החג, הרגעים בהם האנרגיה הרוחנית שניתנת לנו בחנוכה היא בשיא עוצמתה.

שבע הוא המספר המסמל את הטבע, המחזוריות הקבועה, לפיכך ישנם שבעה ימים בשבוע, והיום השמיני מסמל את מה שלמעלה מן הטבע, דרגה גבוהה יותר מזו שהייתה בימים שלפניה.

הרמב"ן כותב שנרות חנוכה לעולם מאירים, משום שנרות אלה באו על ידי שלמות עבודת ישראל, שמסרו את נפשם כנגד גזרות היוונים ולכן נרות אלו אינם בטלים לעולם. כך גם אותם חיילים גיבורים ואמיצים, שנרם לא יכבה לעולם ונפשם לעולם תאיר, רוחם תלווה אותנו תמיד, כעם וכמדינה.

היום בערב תחל "זאת חנוכה" - נדליק את הנר השמיני, שכולל בתוכו את כל הימים שלפניו. ואז, כשנגיע לרגע השיא של החג כולו, יחד עם הדלקת הנרות, נדליק גם את אותן נשמות טהורות וקדושות.

אותן נשמות אמיצות, שלא הסתפקו במעשיי הגבורה כאן למטה, ועלו הכי גבוה שאפשר מעלה מעלה, ממש כמו הנרות, לדרוש מאלוקים, 'פנים מול פנים', שישלח לנו את משיח.

ככה בריקוד של האור עם האור, מול שמונת הנרות הדולקים, נתפלל כעם, שנהיה ראויים למסירות נפשם של אותם גיבורים, באחדותנו ובעבודת בוראנו.

בשורות טובות ושבת שלום.

הדס פרנקו היא עו"ד ומגשרת, מאמנת אישית לזוגיות, בטחון והגשמה עצמית ומשפחתית.