"בזווית העין רואה אותו. מנסה לדמיין את איתן מיכאל במצב הזה"

לפני כמה שבועות
פנתה אלי מישהי שאאפר אותה לבר מצווה של הבן שלה.
הבן שלה היה עם איתן מיכאל במעון
לפני התאונה.
האמת,
התלבטתי האם לא יהיה לי קשה מידי כל הסיטואציה.
החלטתי שאני מספיק חזקה
ואצליח לא להתעצב מהמצב.

הבוקר
ממש מוקדם
איפרתי אותה.
חתן הבר מצווה החל להתארגן לאירוע
ואני בזווית העין רואה אותו
ומנסה לדמיין את איתן מיכאל
במצב הזה.

מתארגן לבר מצווה שלו.
עומד
זקוף
תמיר
מבקש ממני לקפל לו את השרוולים.
מתייעץ האם להכניס את החולצה
או להשאיר בחוץ ..
מחפש את הכיפה שלו.
מתחיל קצת להתרגש.

ולא הצלחתי לדמיין כך את איתני.
כנראה הפנמתי
שמצבו לא ישתנה
בחודשיים הקרובים
עד בר המצווה שלו...

והאמא מספרת לי
שבכל פעם
כשהיתה באה לקחת את הילד שלה מהמעון
היא היתה מחבקת ומנשקת את החדודים
של איתני.
המטפלת היתה אומרת לה להפסיק
שאני לא אכעס עליה.

והילד ממשיך להתארגן
וצצה דמעה קטנה בעין
על הפספוס של החיים של איתני.
על חוסר הוודאות של העתיד שלו.
על הכאב שאנו חווים כל יום.

ומצד שני
על הכוחות שיש לנו
לא לשקוע
אלא לקום
לעוף על החיים.
לשמוח
לצחוק
ולקוות
שבסוף יהיה טוב.

הלוואי וכבר יבואו ימים טובים
ושקטים יותר
לכולנו.

ריעות לוי
רמלה